מה היחס בין מזמורנו ובין שני המזמורים, מזמור קט"ז ומזמור קי"ח, שאנו נוהגים לומר כחלק מתפילת ההלל?

מה אמור להיות היחס לרשע? השוואה בין מזמורנו לנאמר בספר ישעיהו מעלה גישות שונות. כיצד יש לגשר על הפער?

מזמור נ' עוסק בתוכחה לבני האדם לשפר את מידותיהם במקום להקריב קורבנות. הקורבנות הם לא הפתרון אלא רק האמצעי לשיפור המעשים. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ובקשרים שבינו לבין מקורות אחרים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

מזמור נ"א מתאר את תשובתו של דוד על חטאו עם בת שבע. שני חלקי המזמור עוסקים בעניינים שונים: החלק הראשון עניינו וידוי על החטא ובקשת כפרה וטהרה, והחלק השני עניינו עיצוב החיים מחדש לאחר התשובה. כבעל תשובה דוד לא רק מתחרט על חטאיו אלא גם מעוניין לתקן את חייו ולהיטיב עם עצמו ועם אחרים. במהלך השיעור נעיין בעולמו הפנימי של המזמור וננסה להבין את פשרה של חתימת המזמור, עוד נעמוד על הקשרים שבין המזמור לבין מזמור נ' הסמוך לו ועל הקשרים שבינו לבין ספרים אחרים.

חוקרים רבים מניחים שהמזמור שלפנינו מורכב משני מזמורים נפרדים בעלי אופי שונה. האמנם כך?

"אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי,

יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה,

יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ" (ג-ד)

Breisheet is the story of G-d's creation, whereas Tazria details the creation of man.  Just as man was banished from Gan Eden, the metzora is banished from the camp of Israel.  

Speech is a most powerful tool. The way we talk to G-d, to our children, our neighbours, our colleagues, our friends and even our enemies will determine our fate. Will we be banished from the presence of G-d, or will we merit living up to our tzelem Elokim? 

רק במציאות האלוקית ניתן לומר שהחסד והאמת מופיעים ביחד ממש, כחסד אינסופי וכאמת אינסופית, על אף הסתירה שכביכול בדבר. הקב"ה כולו טוב וכולו אמת "כי גדול עד שמים חסדך ועד שחקים אמתך" (יא). שתי המידות הללו הן שצריכות להוביל את חיינו.

"עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד אֱלֹהִים. נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ" (תהילים נ"ו, ח-ט)   

בדרך כלל, המחשבה הראשונית של האדם היא שלכל בעיה יש פתרון, והשאלה היא רק מהו הפתרון, אך הנחה זו אינה תמיד נכונה. יש חשיבות בידיעה שיש מצבים שאין להם פתרון, והדרך היחידה להתמודד איתם היא "מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה" (ז) - לדלג מעל המציאות, לו היינו יכולים לכך. לפעמים עצם ההשתעשעות ברעיון של שינוי מיוחל נותנת כוח להתמודד.