"בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵכֶם אָטָד" (י) אומר משורר תהילים במזמורנו. מה הם הסירים אותם רואה המשורר אל מול עיניו? ומהו טבעם העולה בעיני רוחו עת שהוא מדבר על הרשעים ועל גמולם?

"לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (תהילים ס"ד, א)

רש"י לפס' ב: 

מזמור זה דרשוהו בעלי אגדת תהלים על דניאל שהושלך לגוב אריות ויפה נופל כל לשון המזמור על האגדה. צפה דוד ברוח הקדש כל המאורע לו והתפלל עליו שדניאל מזרעו היה.

מלבי"ם לפס' א:

אמרו [דוד] כנגד דואג האדומי וריעיו אשר חרשו עליו רעה ונוקשו בפח אשר הכינו לו.

המזמור פותח בתחינה לישועה ומיד לאחר מכן עובר להודאה, אך מתי באה ההצלה? נראה כי בעצם העובדה שהצליח המשורר להתפלל בזה עצמו מונחת הישועה, עד כדי כך שהוא כבר מודה על הצלתו. כך ניתן להבין את הפזמון החוזר במזמור המבקש גילוי כבוד שמים בין בצרה ובין ברווחה.

מה הקשר בין מזמורנו ובין פרשיית "כהן משוח מלחמה"? ומה היחס בין תפילה למלחמה?

"יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ-דֹר וָדֹר" (ז) 

נוהגים לשיר פסוק זה לכבודם של רבנים.

משמעותו המקורית של הפסוק היא ברכה למלך,

כפי שמפרש עמוס חכם ב"דעת מקרא": 

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

שתי נקודות זכות מוצא דוד בחטאו: עצם דרך יצירתו של האדם המושכת אותו לכיוון החטא, והעובדה כי חטאו לא נבע מתוך הכרה או רצון פנימי אלא היה כשלון רגעי. מתוך כך הוא מבקש את סליחת הקב"ה.

פעמים רבות בספר תהילים, וגם במזמורנו, אנו רואים שדוד המלך לאחר בקשותיו הפרטיות מסיים בבקשה על כלל ישראל. היסוד הזה מובא גם בחז"ל ולפיו האדם צריך לכלול את תפילתו עם תפילת הכלל שמתוך כך תפילתו נשמעת.

בשלושת חלקיו הראשונים של המזמור משתמש המשורר בשם 'א-להים' ואילו בחלק האחרון בשם 'הוי"ה', מה פשר השינוי?