מזמור נ"ז מתאר את הפחד של המשורר מהאויבים, ההצלה, ואת ההודאה והשיר לה' לבסוף. אך מעבר לכך מתאר המשורר את הרגשת הקירבה המיוחדת לה' ואת התחושה כי הוא חוסה בצל כנפיו. באופן מעניין מתאר המשורר במזמור כיצד כבוד ה' יורד משמים וממלא את הארץ וכיצד הוא מצידו תורם את חלקו מלמטה, מהארץ, לכבוד ה' בעולם.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן במוטיבים המשותפים שבינו לבין הסיפור על דוד ושאול במערה כפי שהוא מובא בספר שמואל א ונעמוד על הקשרים שבינו לבין מזמור נ"ו המלמדים כי בעוד שבמזמור נ"ו תיאר דוד את הפחד, האיום והסכנה שהוא חי בה, במזמור שלפנינו דוד כבר בשלב מתקדם יותר, הוא בטוח בה' ומתחזק בו.

השוואת כותרת המזמור לפסוקים מקבילים בתנ"ך מגלה שיש כמה הבדלים בין הפסוקים - מה משמעותם וכיצד ניתן לגשר עליהם?

מזמור נ"ו עוסק בהצלת המשורר מאויביו ובבטחונו בה'. במהלך השיעור נעיין במבנה של חמשת המזמורים הבאים (נ"ו-ס') ונראה את ההתפתחות המתרחשת בהם, נתבונן בכותרת החוזרת בחלקם "למנצח אל תשחת" וננסה להבין את משמעותה, עוד נראה כיצד לאורך כל המזמור שוזר המשורר ומתאר את בטחונו בה' ואת ההגנה והקירבה אותה הוא חש. לבסוף, ננסה להבין את הסתירה בין התיאור המקביל בספר שמואל, שם נאמר שדוד פחד, לבין המתואר במזמורנו בו מעיד דוד על עצמו כי לא פחד.

מזמור סד הוא היפוך ברור לעומת סג, אבל ההיפוך הזה משלים את שתי נקודות המבט, והופך את שני המזמורים לצמד נוסף

דוד סובל מרדיפות רבות ומאמירות קשות המופנות כנגדו, כגון אמירותיו של שמעי בן גרא. הוא פונה אל ה' שיסייע לו לצאת מהמצבים הללו, מתוך ידיעה ברורה שה' מגונן על מי שדבק בו.

על חוויית הצָמָא במדבר יהודה הדרומי

דוד נמצא במצבים קשים מאוד, בורח במדבר מפני רודפיו המבקשים את נפשו. במדבר חסרים מקורות מים, יש צמאון פיזי, שמתורגם אצל דוד לצמאון רוחני, והוא מבקש את קרבת ה'.

לא קשה לשמוע מחשבה כזאת מעולמו של נרדף כדוד, נרדף על ידי אויבים מבחוץ כמו יריבים ומקנאים מבפנים, וניצל פעם אחרי פעם בנס של 'חוּט השַׂעֲרה'

העשיה האנושית אינה יכולה ליצור מציאות יציבה ובטוחה. רק עזרתו של ה' יכולה להוות משען בטוח. 

בחלקים של 'עולם התורה' נהוגות שושלות של רבנים ואדמו"רים, אך קשה מאד לראות בהן 'סימן ברכה'. גדלות אמתית איננה עוברת בירושה