בנימין זאב יטרף

(צילמה בחי בר: Koala Girl פורום טבע פראי וחיות בר - פורטל תפוז)

"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (מט,כז).

טריפה - חטיפה

הפסוק שבו פתחנו מתאר את הזאב כ"טורף" פעיל לילה. המפרשים התחבטו רבות בשאלה מהו הדמיון בין ההיסטוריה ומאפייניו של שבט בנימין ובין התכונות של הזאב. רש"י מפרש: "בנימין זאב יטרף - זאב הוא אשר יטרף. נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין. וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה".

קשר זה בין "טריפה" ובין "חטיפה" קיים על פי שיטת רש"י גם בדברי הגמרא בבבא מציעא (מא,א): "רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר, ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס, פטור". מפרש רש"י (בדף צג,ב): "ארי ודרס - ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה, ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח, ושם הורגה".

על פי פירושים אלו הזאב נמנע מלאכול את טרפו במקום הציד ונושאו לחורו כלומר למחבוא. פעולה זו היא אולי ה"חטיפה" המיוחדת לזאב. תופעה זו אכן קיימת בזאבים בעלי המעמד הנחות יחסית בלהקה. לאחר שהזוג הדומיננטי סיים לאכול מגיעים שאר חברי הלהקה וקורעים לעצמם נתחי בשר, שאותם הם גוררים למקומות מסתור.

טריפה – אכילה במהירות

בתצפיות בזאבים האוכלים במקום הטריפה ניתן לראות שהם נוגסים ובולעים באופן תזזיתי. הזאבים בולעים במהירות נתחי בשר גדולים שהם מקיאים אחר כך אל הפה, לועסים, ובולעים שוב. ייתכן שהתנהגויות אלו התפתחו כאמצעי להגן על הטרף מפני גזלתו על ידי מינים אחרים גדולים יותר.

ב"אור החיים" אנו מוצאים: "בנימין זאב יטרף – נתכוין לשאול שעשה מעשה זאב שטורף במהירות. כי מנהג הזאב הוא שאינו מתעכב בטריפתו אלא כל כך הוא ממהר וטרף. כמו כן עשה הוא ולא המתין לזמן שקבע לו שמואל אלא מהר לטרוף עמלק".

דרס – מחיים, טרף – לאחר מיתה

בסוגיה בבבא קמא (טז,ב) מביא רש"י הגדרה שונה להבדל בין "דריסה" ל"טריפה": "דרס - שלא הרגה אלא מחיים אכלה, פטור - דאורחיה הוא, ושן ברה"ר פטור. טרף - שהרגה ואכלה". בדרך זו נוקט גם הרשב"א שם: "ופירוש דרס ואכל - שדורס ואוכל חי, וטרף ואכל - שממית ואחר כך אוכל, והזאב בהפך, וזהו ששנינו ובא ארי ודרס זאב וטרף".

פירושים אלו מדגישים את נטיית הזאב להרוג את הטרף ורק לאחר מכן לאכלו, בניגוד לדברי רש"י בבבא מציעא המפרש שהטריפה מתאפיינת בנשיאת הטרף למקום מסתור. ניתן ליישב את הסתירה בין הפירושים בכך שהם עוסקים בפרטים השייכים למעמד שונה בלהקה. הפרטים הדומיננטיים בעלי כוח פיסי חלש יחסית לאריה, חייבים לוודא שהטרף מת כבר לפני התחלת האכילה ואילו הפרטים הנחותים נושאים את חלקם בסעודה למאורה.

הערוך (בערך 'דרס') משקף באופן מדויק את ההבדל בין אופן המתת הטרף על ידי האריה והזאב. הזאב שאיננו כבד די הצורך על מנת לדרוס באופן יעיל נעזר בעיקר בשיניו לצורך המתת הטרף. קיימים תיאורים של זאבים הרודפים אחרי איל הצפון או פרסתנים גדולים אחרים תוך כדי נשיכות המכריעות בסופו של דבר את הקרבן.

חלוקת שלל וראיית לילה

הרשב"ם מתייחס לשתי נקודות המשתמעות מתוך הפסוק: א. קיימת חלוקת שלל אצל הזאבים. ב. הזאב פעיל לילה.

המושג "יחלק שלל" מובן היטב על רקע המבנה ההיררכי של להקת הזאבים הכולל מדרג ברור שבו קיים זכר שליט (זכר אלפא) ונקבה שליטה (נקבת אלפא) שהם הזוג המתרבה היחיד. מתחתם עומדים פרטים במעמד בטא וחותמים את הסולם ההיררכי פרטי אומגה. כאמור לעיל, הזוג השליט ניזון מהטרף ראשון ורק לאחר מכן רשאים שאר חברי הלהקה לגשת לטרף. אצל זאבים (בניגוד לטורפים אחרים), בשעת מחסור במזון הגורים אינם רשאים לאכול גם במחיר מותם וזאת על מנת שיישאר מספיק מזון לחברי הלהקה הבוגרים.

הנקודה השנייה הנוגעת לפעילות הלילית באה לידי ביטוי בפסוקים נוספים כמו למשל בחבקוק (א ח'): "וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב". מפרש שם הרד"ק: " מזאבי ערב - כי זאבים לעת ערב יצאו לטרוף". הזאבים אכן מותאמים היטב לפעילות לילה. כאשר זאבים מתמודדים עם דובים הם מנצלים את שעות היום להטרדה והתשה ואילו את ההכרעה הסופית הם מבצעים בלילה משום שראיית הלילה שלהם עדיפה משל יריביהם.