אריה

צילום: yaaaay

"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא

לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (כג,כד).

פסוקי מקרא רבים מעידים על מעמדו של האריה כסמל לעוצמה. האריה מוזכר יותר מכל חיית בר אחרת ומופיע במקרא בשמות נרדפים שונים 166 פעמים. שמות אלו מציינים אולי שלבים שונים במחזור החיים. האריה כסמל מופיע כבר בברכת יעקב: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מט,ט). בנוסף לפסוק שבו פתחנו, האריה מופיע גם בהמשך נבואת בלעם: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר" (במדבר כד,ט). מאוחר יותר אנו מוצאים אותו בברכת משה לפני מותו: "וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" (דברים לג,כב).

בנוסף לאזכוריו הרבים של האריה כסמל ומשל הוא מוזכר גם על רקע מפגשיו עם האדם. שמשון נאבק בדרכו עם אריה: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שׁאֵג לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה' וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ..." (שופטים יד,ה-ו). גם דוד נאלץ להתמודד עם אריה: "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱ-לֹהִים חַיִּים" (שמואל א יז,לו). מעשה גבורה דומה נעשה גם על ידי בניהו בן יהוידע: "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי חַיִל רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג" (שמואל ב כג,כ). לעומת הצלחתם של שמשון, דוד ובניהו בן יהוידע, הרי שבמלכים א' (יג,כד) מסופר על "איש האלוקים מיהודה" שידו הייתה על התחתונה: "וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ וַתְּהִי נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה".

קישוט בבית המקדש

מבין חיות הבר רק האריה שימש כקישוט בבית המקדש: "וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר ליוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד" (מלכים א ז,כט). בנוסף לאריה אנו מוצאים כאן גם את השור ("בקר") שהוא "מלך הבהמות". לאחר ששימש לקישוט בית המקדש אין זה פלא שאנו מוצאים את האריה מעטר בתי כנסת, פרוכות, שערי ספרים ועוד. במקומות רבים ניתן למצוא את דמות האריה משולבת בכיתוב המשנה באבות (פ"ה מ"כ): "יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם". האריה הוא סמל עירית ירושלים השוכנת בנחלת יהודה שזכה לברכת "גור אריה יהודה".

בתמונה:  אריה מתוך פסיפס המזלות בחמת טבריה (337-286 לספה"נ)

על מעמדו של האריה אנו לומדים בגמרא בחגיגה (יג,ב): "דאמר מר: מלך שבחיות ארי, מלך שבבהמות שור, מלך שבעופות נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו". רשימת מלכים זו מבוססת על פסוקים ביחזקאל (א,י) שתיאר את דמות החיות שראה בנבואתו: "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן". האריה נחשב לסמל גבורה וכוח, להבדיל, גם בעמים אחרים. הוא השני בגודלו במשפחה של יונקים שהתמחו בטריפה, משפחת החתוליים. אמנם תת המין הסיברי של הטיגריס גדול מהאריה אך הוא איננו נפוץ ובוודאי לא היה מוכר בארץ. לא בכדי מעטר האריה דגלים, סמלים, ניסי צבא ועוד של מדינות ועמים רבים במהלך ההיסטוריה.

האמנם מלך החיות?

בשורות הבאות אנסה לקרוא תיגר על הקביעה שהאריה הוא מלך החיות. מנקודת מבט אתולוגית (אתולוגיה – מדע העוסק בחקר התנהגות בעלי חיים) התדמית שלה זכה האריה איננה מוצדקת והיא אינה משקפת את אורח חייו למעשה. למרות השם היומרני "מלך החיות" הרי שהאריה הוא "אוכל נבלות". האריות מעדיפים לאכול נבלות על פני ציד אקטיבי. סוג בשר זה מספק לאריות יותר מאשר 50% מתפריטם. הם ניזונים מפגרים של בעלי חיים שמתו באופן טבעי כמו למשל מחלות או שהומתו על ידי טורפים אחרים. על מנת לאתר פגרים הם עוקבים אחר התלהקות נשרים באוויר המצביעה על נוכחות נבלה או בעלי חיים במצוקה. יתר על כן, הלביאות הן אלו שמבצעות את רוב הציד עבור הלהקה ואילו האריה הזכר נשאר בדרך כלל לשמור על הצעירים עד לחזרת הלביאות מהציד.

נקודה נוספת המעמעמת את תדמיתו המלכותית של האריה היא העובדה שבדרך כלל הזכרים חסרי טריטוריה ונאלצים לבלות את שנות חייהם בנדודים. להקות הנקבות תופסות טריטוריות קבועות שבהן הן חיות עם בנותיהן ונכדותיהן. לכל טריטוריה כזו מצטרף זכר או שנים לאחר שהצליחו לגרש את הזכר הקודם להם. הם שוהים בטריטוריה שנים ספורות בלבד עד שמגורשים על ידי זכרים צעירים מהם. הזכרים שנולדו בלהקה מגורשים או נרצחים (אם הם צעירים מכדי לברוח) על ידי הזכר השליט. מנגנון התנהגותי זה מבטיח את הגדלת המגוון הגנטי בלהקה. אם כן, המלכה האמתית היא הלביאה ואילו האריה הזכר זכה לתוארו בזכותה.