יעל

צילום: תהילה רענן

היעלים (Caprinae) הם תת משפחה במשפחת הפריים, השייכת לתת סדרת מעלי הגרה הנכללת בסדרת מכפילי פרסה (Artiodactyla). היעל נזכר במקורות, מעט, באופן יחסי בהשוואה לקרוביו האחרים כמו הצבי, הכבש, העז והשור. במקרא הוא מופיע רק בארבעה פסוקים:

"וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים" (שמואל א', כ"ד ב').

"הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים" (תהלים, ק"ד, י"ח).

"הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר (איוב, ל"ט, א').

ובמשלי (ה' י"ט) "אילת אהבים ויעלת חן".

השם יעל איננו נכלל בין שבע הבהמות הכשרות לאכילה – "איל צבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים י"ד 5) אך רוב התרגומים הארמיים מתרגמים את האקו כיעל. הזיהוי של היעל במקורות עם הסוג "יעל" או באופן ספציפי יותר היעל הנובי מקובל מאד, וגם בערבית היעל הנובי נקרא "וועול".

לאחרונה התפרסם מאמרו של הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי(4) שבו הוא מזהה את היעל עם ראם הצבי (גמסבוק) (Oryx gazella). הוא מנמק את הבחירה בכך שהשם הניתן על ידינו לראם איננו נכון ושם זה שמור לשור הבר. לאור זאת עלה צורך למצוא שם אחר לבעל החיים הנקרא בפינו ראם והצעתו הייתה לקרוא לו בשם המקראי והמשנאי "יעל". בכך בא, לדעתו, על פתרונו קושי מלשון המשנה (ר"ה, פ"ג מ"ב) המתארת את קרן היעל כבעלת מבנה ישר, "שופר של ר"ה של יעל פשוט", בה בשעה שליעל המוכר לנו, יש קרן בצורת קשת כפופה לאחור.

זיהוי זה איננו עולה בקנה אחד עם התיאורים במקרא שמהם משתמע שהיעל הוא בעל חיים החי בנופים הרריים מצוקיים. התפוצה של היעל והתנהגותה מתאימים מאד לנאמר בתהילים (ק"ד 18): "הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים". דוד המלך הכיר היטב את היעל בנדודיו בין מצוקי מדבריות יהודה והנגב. למעשה כל שבט העיזים ובמיוחד הסוג יעל מותאמים באופן מושלם לחיים בהרים גבוהים בניגוד לשאר בעלי הפרסות הנמצאים או שנמצאו בארץ. הצבי והראם מותאמים לחיים במרחבים פתוחים ואילו איל הכרמל והיחמור הם בעלי חיים של חורשים סבוכים.

תמיכה נוספת לכך שהיעל הוא בעל חיים של אזורים הרריים סלעיים היא ההקבלה בין היעל לשפן בפסוק המתייחס לבית גידולם – "הרים הגבוהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים" מבין הפרסתנים רק היעל מלווה את השפן בבתי גידול אלו. האזכורים המעטים יחסית של היעל במקרא והתלמוד נובעים כנראה מכך שהוא חי במקומות מרוחקים מהאדם והמפגש איתו היה מצומצם.