"אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ באה בָּא שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה וּשְׁאֵרִיתָם לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם נְאֻם ה'" (ירמיהו ט"ו, ט)

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כו

ירמיהו רואה את שקיעת האומה ובטוח שהקיץ הקץ. המבט המדרשי יודע - זוהי רק שקיעה אחת ברצף של שקיעות וזריחות.

על מי מוטלת האחריות למצב? האם על דורו של מנשה או על בני דורו של צדקיהו? האם משא הדורות הקודמים הוא שמשפיע או שיש מקום לאחריות אישית של כל דור בפני עצמו? תלוי את מי שואלים.

חטיפה, בניגוד לרצח, היא פיגוע שמסרב להסתיים. חי, או מת? פצוע, או בריא? היחזור במהרה או לא ישוב לעולם?

הטענה נגד העם אינה רק על הליכתם לעבוד אלוהים אחרים, אלא על כך שהם אוהבים לעשות זאת. האהבה לחטא קושרת את החטא אל עצמיותו של האדם.

איך ניתן להבחין בין נביא אמת לנביא שקר? לפי דברי ירמיהו בהמשך ספרו, בסופו של דבר יש רק קריטריון אחד - האם הוא מועיל לעם? האם כתוצאה מדבריו אנשים מיטיבים את דרכיהם?

האופן בו נכתב ספר התורה והמקומות החריגים הם בעלי משמעות רבה, ולכן מקפידים עליהם. מה המשמעות שנתנו חז"ל לעובדה שפרשת ויחי מתחילה ללא רווח של פרשה פתוחה או סגורה לפניה?

"וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'" (ירמיהו י"ג, יז)

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ה עמוד ב 

הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' מתייחס לעניין המעשיים הסמליים שמובאים בדברי הנבואה וקובע כלל לפיו "הכל במראה הנבואה". 

גאולה בחסד תתרחש, ובעצם כבר מתרחשת בחלקה לנגד עינינו המשתאות כיום, כאשר יגולו רחמיו של ה' על מידותיו והוא יגאל את עמו גם בלא שעשו תשובה. כזאת היא הגאולה המתוארת בפרקנו.