תוכחה: מהות הצום (א-יב)

הפרק בנוי משלוש נבואות שמשותפים להן נושאים מרכזיים: נחמה לצדיקים ותוכחה לרשעים.

פתיחה: הצדיקים היום ובעתיד (א-ב)

בפסקה קצרה זו הנביא מתאר כיצד כיום "הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב" (א) אך הוא מבטיח שבעתיד "יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ" (ב), כלומר הצדיקים יובאו למנוחתם בשלום.

תוכחה לרשעים (ג-יג)

ירמיהו בפרקנו מוכיח את העם ומתאר חברה שכולה צביעות ושקר, חברה שהשקר בה אינו תוצאה של גחמה רגעית אלא פרי של לימוד ממוסד. בית ספר לשקרנים.

ירמיהו חי בעולם בו יש מקדש חי ותוסס ובו כוהנים ונביאים, אולם ירמיהו חש שהעיקר חסר מן המקדש – תחושת א-לוהות הממלאת את הלב. המעשים הרעים אותם הוא מתאר הם התוצאה של אי ידיעת ה'.

"מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ" (ירמיהו ט', יא-יב) 

"מי האיש החכם". שיודע חקי החכמה. "ויבן את זאת". בתבונתו. או "אשר דבר פי ה' אליו" בנבואה "ויגידה". כי הנביא הוא שליח להגיד דברי ה' אל העם: "על מה אבדה הארץ"?.

בנבואתו בפרקנו פונה ירמיהו אל העם בתוכחה: "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה... ועמי לא ידעו את משפט ה'" (ז). מעניין לראות כיצד דייק ירמיהו בנבואתו וכן כיצד דייקו המפרשים השונים בתארם את מאפייני נדידת החסידה וקינונה.

הקמת המקדש לעגל הזהב בדן בדורו של ירבעם הפכה את המקום למקום שלילי – גם בדורו של אברם וגם בדורו של ירמיהו. החיבור העל-היסטורי הזה הפך את מאות השנים לרצף אחד שיש בו שפל שהביא אחריו ירידה אחרי ירידה.

חגיגת התשובה ושינוי הדרך בימי המלך יאשיהו היתה אשליה ואחיזת עיניים. מתחת למעטה התשובה הסתתרה תרמית. זאת ככל הנראה הסיבה לנבואתו הקשה של ירמיהו בפרקנו.

ירמיהו בנבואותיו מנסה לגרום לזעזוע עמוק בקרב העם, זאת מתוך תקווה להצליח ולחולל שינוי התנהגותי בעם ישראל, בטרם יהיה מאוחר מדי.

הרבה תמונות יכולות להתחבר למושג תפילה: ידיים פרושות, אדם נושא עיניו לשמים, אדם כורע על ברכיו. כיצד מצטיירת התפילה מדבריו של ירמיהו בפרקנו?