המדרש אינו מוותר לירמיהו. הוא דורש ממנו לעמוד ברמת מוסר גבוהה מאוד, ואפילו במצב קשה בו הוא נרדף ונכלא, המדרש אינו נותן לו לשקר ולהחניף לנביא השקר.

בפרק שלפנינו מוצא ירמיהו את עצמו בנקודת שבר. עד עתה בודד במערכה דבק בנבואתו ופתאום מגיע חנניה ואומר 'נבואת ההיפך'. אך בשונה מנביאי השקר נבואתו של חנניה היא נבואה שנובעת מבעירה פנימית, בדומה לנבואתו של ירמיהו, והיא מעוררת בהלה אצל ירמיהו. בעקבות חילופי הדברים מתערערת נבואתו של ירמיהו והוא יוצא מהזירה עם לב שבור. רק אחר כך בעקבות נבואה מאת ה' חוזר ירמיהו ויוצא כנגד חנניה ואף מנבא את מותו. 

כל צירי מלכי הארצות שהיו תחת חסותו של צדקיהו התכנסו לועידה בירושלים שבתוכנית: לשמוע למצרים ולמרוד בבבל. העם באופוריה ורואה את השינוי המיוחל באופק אך אז מגיע ירמיהו עם העול על צווארו ומשבית את החגיגה. 

הפסוק "בָּבֶלָה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם..." (כב) שימש כאחד המקורות המרכזיים לאיסור 'דחיקת הקץ'. רבנים שונים ביססו על פסוק זה ולצדו פסוקים אחרים, משנה שלמה שראתה בתנועה הציונית 'מעשה שטן'. למרבה המזל, הייתה גם פרשנות אחרת.

מלבד המסר המובהק של הצורך בקבלת עול מלכות בבל בנתינת המוסרות והמטות על הצוואר, יש בכך, כך נראה, גם משמעויות נלוות נוספות.

יש מצבים שבהם גם 'סבלנותו' של האל מגיעה לקיצה, והוא עומד להפוך את העולם ולהחזירו למצבו הראשוני. אבל גם אז יש תרופה - לעתים דרך העם ולעתים דרך המלך. ולעיתים גם דרך כל אחד מאיתנו.

על אף כל הדרמה וההמולה שמתחוללת במהלך פרקנו, שלטון החוק, המשפט, משמיע את קולו ברמה והוא זה שמנצח, ולא קול ההמון המתלהם.

נביאי וכהני המקדש מתנפלים על ירמיהו וכמעט שעושים בו לינץ'. אך למרבה המזל יש שופטים בירושלים. השרים, נציגי השלטון המסודר, מתיישבים על מקומותיהם, וההצגה, סליחה, המשפט, מתחיל.

המדרש מציב את שני הנביאים, ישעיהו הנביא המנחם וירמיהו נביא הפורענות, זה מול זה. כה רב כוחו המנחם של ישעיהו עד שיש בו כדי לרפא את קללותיו של ירמיהו.