ארבעה שברים רואה ירמיהו שארעו במהלך ההיסטוריה - "שבר על שבר נקרא" (כ). מהם אותם שברים? ומהי הנחמה שמבטיח הנביא למרות כל השברים והנפילות?

בית עלי התייחסו לארון ברית ה' בקדושה יתרה כחפץ שיעמוד לעזרתם ולשימושם בכל עת. ירמיהו הנביא שהיה מצאצאיהם נלחם בתפיסה מוטעית זו ומנסה לבטל את הריכוזיות של ארון ברית ה', כפי שעשה שמואל בשעתו.

נבואותיו של ירמיהו עתידות להיות כמקל חובלים וכשוט מייסר, מהו אם כן מקומם של הפסוקים הראשונים שבפרקנו, פסוקים שיש בהם מסר חיובי ואוהב לעם ישראל?

"כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (ירמיהו ב', כב)

הנה ידוע כי העונות עושים כתמים בנפש של חלאת טומאה, ואין תיקונם כי אם במירוק גהינם או בסיגופי תשובה, שעל ידי הסיגופים שהגוף סובל והייסורים ממרקין תעובר הכתם מן הנפש. 

הישועה קרובה, גם לגויים (א-ח)

ה' מכריז ש"קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (א), ולא רק לעם ישראל אלא גם לגויים "וְאַל־יֹאמַר בֶּן־הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל־ה' לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ" (ג) – גם הגויים שבוחרים "בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי" (ד) יהיו חלק מהגאולה. ה' יביא את אותם גויים לבית המקדש "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל־מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל־הָעַמִּים" (ז).

ברית דוד (א-ה)

רני עקרה (א-י)

ה' מנחם את ירושלים ומעודד אותה. ירושלים נדמית בנבואה זו כאישה עקרה, וה' קורא לה לשמוח "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'" (א). הוא קורא לה לא לפחד מכיוון שבקרוב היא תשכח את התקופה הרעה שעברה. אמנם "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ" אך "וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ז). ה' מחזק את דבריו סביב הברית שכרת עם נח "כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר־בָּךְ" (ט).

דברי רבים ווידויים על עבד ה' (א-ו)

פסקה זו נפתחת בתהייה של רבים, כיצד זרוע ה' התגלתה דווקא על אדם כה בזוי "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ" (ג). אך מיד הדוברים מתוודים שעבד ה' היה זה שנשא את עוונותיהם "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה" (ה).

ייסורי העבד (ז-ט)

עוררות ירושלים (א-ו)

כמו בפרק הקודם, הנביא קורא לירושלים להתעורר מתחושת החורבן והפורענות ולהבין שכעת הוא זמן הגאולה "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן" (ב).

בשורת שיבת ציון והיציאה מהגלות (ז-י)

פרקנו מורכב מיחידות נבואיות קטנות שניתן לחלק אותן לשני חלקים גדולים.

הישועה (א-ח)