עולמה של היהדות רווי שאלות. המקרא, התלמוד והספרות היהודית לדורותיה רצופים בהן. לא "היהודי הנודד", אלא "היהודי השואל", הוא-הוא אב הטיפוס והדגם, האות והמופת. ועם כל זאת חשוב לדעת כי לא לכל שאלה יש תשובה.

מה פשר רצף הנבואות בפרקים שלפנינו? האם יש קשר בין נבואה לנבואה? דומה שלא סתם נכתבו הדברים באופן שבו הם נכתבו אלא יש כאן מלאכת מחשבת של ממש שבאה לבטא כי הנביא במסכת חייו הוא שיקוף לסיפור של א-לוהי ישראל.

המקדש אינו רצוי כשחוטאים (א-ד)

בפסקה זו מובאים דברי תוכחה לבוני המקדש: "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (א). כאשר העם חוטא אין הקרבנות ובניית המקדש רצויים "יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא־חָפַצְתִּי בָּחָרוּ" (ד).

שמחת ירושלים ונקמה ברשעים (ה-יז)

"הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ" (ירמיהו י"ב, ח) 

היתה לי נחלתי כאריה ביער - מדמה אותה במשלו כמי שגִּדֵּל חיות מדבריות לעשות אותם בני תרבות והיה לו ארי בן תרבות שהיה משעשע עמו, אבל כאשר עבר עמו דרך היער נזכר את מעמדו הקודם הפראיי ונתן בקולו על אדונו... 

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ... לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב. וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם" (ירמיהו י"א, כא-כג)

ושארית - אנשי ענתות ילקו יותר משאר ישראל לפי שהיה להם להחזיק יד ירמיהו שהם קרוביו ובני עירו והם היו אומרים להמיתו אם ינבא בשם ה'.

שני הפרקים האחרונים בספר ישעיהו (ס"ה-ס"ו) חותמים את ספר ישעיהו וכוללים נושאים מרכזיים שעלו בספר.

תוכחה לרשעים (א-ז)

בתחילת הפרק מבטא ירמיהו את התקווה הגדולה שהוא חש עם חידוש הברית על ידי יאשיהו המלך. בדבריו הוא משחזר את מעמד כריתת הברית של עם ישראל בהר גריזים והר עיבל כאילו הוא עצמו נוכח שם באותה העת. אך מיד לאחר מכן עובר הפרק ומתאר את המתרחש בנפשו ועולמו של הנביא שמרגיש מרוחק ומודח וחווה עלבון גדול מצד משפחתו ואנשי מקומו, שאף מאיימים לפגוע בו.

בקשה מה' לצאת לקרב כמו בעבר (א-ג)

פסקה זו מחוברת לפסוק האחרון שבפרק הקודם: "לוּא-קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ" – העם מקווה שה' ירד לעזרת העם כפי שעשה בעבר. בפסוקים א-ג יש תיאור כיצד התגלות ה' בזמן המלחמה היא דרמטית ומאיימת "כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים מַיִם תִּבְעֶה־אֵשׁ לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ" (א).

החטא קשור להסתר הפנים של ה' (ד-ו)

בפרקנו שתי פסקות שלא שייכות זו לזו. הפסקה הראשונה עוסקת בנקמה של ה' בגויים, והפסקה השנייה פותחת בתחינה על החורבן.

יום נקמה (א-ו)

פרקנו עוסק בישועה של עם ישראל. בפסקה הראשונה מתואר כיצד ה' יושיע את ישראל, ובפסקה השנייה ישנה הוראה לעם לצאת מהגלות ולהגיע לירושלים.

תיאור הישועה (א-ט)