יפה תאר ויפה מראה

"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית ל"ט, ו)

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פז

"ותשא אשת אדוניו את עיניה" (בראשית ל"ט, ז) - מה כתיב למעלה מן הענין [=מה כתוב לפני כן]? "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" (שם, ו).

[משל] לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקיבו, אמר: לי נאה, לי יאי [=נאה], נאה גבור.

אמרו ליה: אי את גבור, אי את יאי - הא דובא קמך קום קפחינה [=אמרו לו: אם אתה גבור ונאה, הנה דוב לפניך, קום והתגבר עליו].

בראשית רבה - מדרש בראשית רבה הוא מדרש אגדה פרשני לספר בראשית. המדרש נערך בארץ ישראל בתחילת המאה החמישית לספירת הנוצרים. בשל היקפו הרחב של המדרש וקדמותו הוא נחשב למדרש האגדה החשוב ביותר מתקופת האמוראים. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

החינוך בבית יוסף

"וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (בראשית מ"א, נ)

אסנת היתה בת למשפחת כוהנים נכבדה: משחר ילדותה נתחנכה בהשקפות מצריות ונהירים היו לה כל "סודות" מצרים, ואילו יוסף - למרות הכל - היה רק עבד ונער עברי שעלה בחסד המלך.

יכול אדם להיות נגיד ומצוה לאומה ולהפיל את מוראו על הכל, ואף-על-פי-כן בביתו הוא עבד זוחל לאשתו היהירה.

מה קשה היה הדבר שאסנת תהיה אשתו של יוסף באמת, ואם לילדיו. אלולי הזדהתה בכל לבה ורוחה עם דרך חייו של יוסף, אלולי נישאה לאיש כערכו של יוסף, הרי קרובה היתה הסכנה שאמנם תלד לו בנים ועם זה הבנים לא ייולדו לו.

הלשון "יולד" היא מיוחדת, ומלמדת שהלידה עמדה תחת השפעה מיוחדת, תחת השמירה והברכה האלהית.

ואכן היה יוסף זקוק לכל אלה. במצרים היה יהודי יחיד, ואשתו היתה בת לכומר לעבודה זרה;

אך למרות זה הוא זכה לבנים וחינך אותם כך שהדורות האחרונים עוד התברכו בהם: "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"

(נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך פירוש רש"ר הירש לבראשית מ"א, נ)

רש"ר הירש - ר' שמשון רפאל הירש חי בגרמניה בין השנים 1808-1888. עמד בראש המאבק ברפורמים, ועם זאת דגל במודרניזציה, בגישת "תורה עם דרך ארץ". כתב ספרים רבים וביניהם פרושו לתורה.

Volver al capítulo

מה פשר הצעת ראובן?

Volver al capítulo

לחלום בשלושה מימדים

שלושה צמדים של חלומות מופיעים לפנינו במהלך סיפורו של יוסף, ואין ספק שכדי להבין את משמעות סיפורי יוסף במלואם, יש להבין את תפקידם של החלומות בסיפור.

דרך החלומות, המשפיעים על העלילה בשלושה מישורים, אפשר ללמוד על שלושת המימדים בהם מתקיים הסיפור:

במישור אחד, כל החלומות בסיפור מנבאים את שעתיד להתרחש, ולמעשה כל מה שקורה ידוע כבר מראש בקוים כלליים על ידי החלומות. מצד זה, החלומות יוצרים רושם של מהלך אירועים שסופו תוכנן מתחילתו.
מישור זה מעיד על המימד הדטרמיניסטי של ההתרחשות, בו הכל צפוי. במימד זה אין רצף של סיבה ותוצאה, וכל המאורעות הם חלק מתוכנית א-להית גדולה שכל אחד מן הפועלים בה משמש כשחקן בלבד.

במישור אחר, החלומות מהווים גורם בהתפתחותה הריאלית של העלילה: יוסף מספר לאחיו את חלומותיו ובכך מעורר את הקנאה שהביאה לירידתו למצרים; על ידי פתרון החלומות לשרים בבית הסוהר, הגיע שמו אל פרעה, שבתורו היה זקוק לו כפותר חלומות; חלומותיו של פרעה גם אפשרו ליוסף להוכיח את תבונתו המעשית, והביאו למינויו למשנה למלך מצרים.
במישור זה משתקף המימד הריאלי, בו אירוע רודף אירוע ובחירה רודפת בחירה, ואנשים מגלגלים על עצמם את גורלם.

במישור שלישי, מהווים החלומות גורם משמעותי בגמול המוסרי. יוסף משתמש בחלומות להתגרות באחיו, ופעמיים מעורר את קנאתם בגבהות לבו על ידי סיפור החלומות. כנגד זה, מושלך יוסף פעמיים אל הבור להיות חסר אונים ובמעמד הפוך בדיוק מחלומותיו.
במישור זה מתבטא מימד החוקיות המוסרית - בו מתגלגל העונש על ראש החוטא.

עיקר המסר של הסיפור, כפי שעולה מתפקידם של החלומות בו, הוא ששלושת המישורים האלה, שמבחינה תיאורטית הם שונים לחלוטין, מתקיימים למעשה באותם אירועים עצמם ללא הבחנה. התכנית הא-להית הדטרמיניסטית מתהווה על ידי הגלגול הריאלי של האירועים תוך שמירה על חוקיות מוסרית של שכר ועונש.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

הייעוד בחלומות יוסף

מקובל לפרש את חלומותיו של יוסף כפשוטן, ולהבין כפי שאביו ואחיו הבינו בתחילה, כי הם רומזים על אותו הרגע בעתיד שבו משפחתו של יוסף תשתחוה לו כשליט מצרים.

אך ניתוח מדוקדק של החלומות בדרך בה פותר יוסף חלומות אחרים, מחייב הבנה שונה של הסמליות שלו. כפי שבליעת הפרות השמנות על ידי הפרות הרזות למשל, אינה מתפרשת כבליעה ממש אלא כסמל לשכחת שנות השבע בבוא שנות הרעב; כך גם אין לפרש את ההשתחוויה כפשוטה, או כביטוי לכפיפות גרידא.

במובן מסוים השתחוויה אכן מסמלת שלטון, אולם במובן עמוק יותר מבטאת ההשתחוויה הבעת תלות של המשתחווה בזה שאליו משתחווים.

החלום הראשון, אם כן, מבטא את תלותם הכלכלית של האחים ביוסף בעת שנות הרעב ובעת התיישבם בארץ גושן. האלומות הן כמובן סמל לתבואה וללחם, ותלות האחים ביוסף היא דווקא דרך אלומתו - התבואה שאסף בשנות השבע.

החלום השני לעומת זאת, מרחיב את התלות למשפחה כולה, המיוצגת בכוכבים המסמלים את משפחת בית יעקב כיסודו של העם הנבחר. העם שנועד להאיר לעולם ונמשל לכוכבים כבר בברית בין הבתרים. ההשתחוויה של אלו ליוסף עצמו, מרמזת שעצם קיומה של משפחת בית יעקב כבסיס לעם נבחר שהוא גורם נבדל ומאיר לעולם, תלוי ביוסף האיש-האדם - ברגישותו ובתכונות נפשו.
יוסף מכין את הקרקע להתמודדות עם הגלות הן בכך שהוא דואג לאחדות המשפחה כלפי פנים, והן בכך שהוא דואג להיבדלותה כלפי חוץ בארץ גושן. הוא אף דואג לשמר געגועים לארץ על ידי לוויתו של אביו לשם, והשבעת האחים לעלות את עצמותיו.

יוצא מדברינו כי חלומותיו של יוסף לא מנבאים לו עתיד של כבוד ושררה אלא באים לבשר לו על שליחות קיומית כפולה - כלכלית ורוחנית - ביחס למשפחתו, ולהכין אותו לקראתה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

ערבות יהודה לבנימין

בשני סיפורים יהודה נותן 'ערבון': במפגשו עם תמר (פרק ל"ח) נתן לה יהודה את מטהו, חותמו ופתיליו; מול יוסף הדגיש יהודה את ערבונו: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים" (מ"ד, לב). בסיפור תמר נתן לה יהודה את חפציו האישיים, להורות על התחייבות אישית. בסיפור הירידה למצרים הפך יהודה את עצמו כערב לנער, מתוך מחויבות אישית של יהודה לגורל אחיו.

מעקב אחר שני הערבונות בשני הסיפורים מלמד על ההבדל הגדול ביניהם:

בסיפור יהודה ותמר אכן מצופה מיהודה שיקבל עליו אחריות לגורלה של תמר וימנע את המצב הבלתי-אפשרי שגזר עליה – "שבי אלמנה בית אביך" (ל"ח, יא). יתרה מזאת, גם אם טכנית יכול היה יהודה לשתוק כשהוציאו את תמר לשרפה, אין ספק כי אנו מצפים מיהודה שינהג כאדם מוסרי ויקבל אחריות על המצב שנוצר בעטיו, כפי שאמנם נהג יהודה באמרו "צדקה ממני" (ל"ח, כו).

לעומת זאת, בנכונותו של יהודה לערוב לבנימין ובמסירות נפשו לשבת במקומו כעבד במצרים נוהג יהודה לפנים משורת הדין. ניתן היה לטעון שהאחריות לגורל בנימין מוטלת עליו, מפני שגנב את הגביע. יהודה יכול היה לשתוק ולראות כיצד לוקחים את בנימין לעבד – ואיני בטוח שיכולים היינו לבוא בטענות כלפיו.

ואולם, לא כך נהג יהודה. ברגישות מופלאה של בן היודע כי אביו מעדיף את שיבת אחיו על פני שיבתו שלו, הוא מציע להחליף את עבדות בנימין בעבדותו שלו.

שני האנשים 'המסתתרים' מיהודה – תמר ויוסף – נמנעים מלקבל תשלום עבור עזרתם לו. בשל כך נשאר בידם 'העירבון'. אי-קבלת התשלום הכספי על ידי שני 'המסתתרים' מעיני יהודה היא שמובילה בסופו של דבר את יהודה לממש את כוחותיו הפנימיים והמשמעותיים יותר. כביכול רומזים תמר ויוסף ליהודה: את הקונפליקט שאתה עומד בפניו לא תוכל לפתור בתשלום, בכסף; מתחת לפני השטח חבוי קונפליקט משמעותי יותר, ואתה נדרש למסירות נפש על מנת לפתרו. ואכן, בשני הסיפורים מגלה יהודה תעצומות נפש ויודע לומר "צדקה ממני"(ל"ח, כו) מזה, ו"ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדֹנִי" (מ"ד, לג) מזה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

לבנות אחדות מחודשת

במשך השנים בהן חי יוסף במצרים, הוא כנראה היה משוכנע שננטש על ידי משפחתו וקיבל את הגזרה והתחיל חיים חדשים, מנותק ממשפחתו ומחלומותיו. אולי אפילו העדיף את חייו החדשים על פני השיבה לבית יעקב וההתמודדות עם אחיו.

בואם של האחים למצרים והשתחוויתם לו הזכירו ליוסף את חלומותיו והעירו בו את ההכרה כי אפשר שחלומות ילדותו אלה לא היו סתמיים. הוא יזם את הגעת בנימין למצרים, אשר הבהירה לו שבנימין עדיין חלק מן המשפחה, והמשמעות היא שבני רחל לא נדחו מהמשפחה.

לפתע הצטרפו כל האירועים בתודעתו של יוסף כחלקים של תצרף גדול הרבה יותר, מעשה ידי ה', והוא הסיק כי על המשפחה להתאחד מחדש בהנהגתו (כפי שניבאו לו חלומותיו). אולם בשלב זה אסור לו בשום אופן לחשוף את זהותו; אם יעשה זאת, ייפתח מחדש פצע שלא יירפא לעולם. לו היה יוסף חושף את זהותו בפני אחיו כבר בתחילה הם לא היו יכולים לעמוד בפניו. הבושה שביחסיהם עמו יכלה להעמיד ביניהם מחסום נצחי. יוסף חש שעליו ליצור מצב שיאחד את המשפחה מבחינה פיזית ורוחנית, וזו היתה משימה קשה ביותר. זה הוא, למעשה, מבחנו של מנהיג אמיתי.

לו הודיע יוסף לאביו על קיומו (קודם שהודיע לאחיו) קרוב לוודאי שיעקב היה מקלל את האחים מרוב כעסו, מעשה שהשלכותיו על עתידו של עם ישראל היו הרסניות. יוסף חייב היה אפוא להתגבר על רגשותיו על מנת ליצור מצב שיאפשר את איחוד המשפחה.

מטרתו העיקרית של יוסף הייתה ליצור מצב שבו האחים יוכלו להוכיח את עצמם באמצעות עמידה בניסיון קשה: למסור את נפשם להצלת בנימין. רק לאחר שיוכיחו כי הם אכן מוכנים למסור את נפשם עבור בנימין יוכלו לעמוד בפני יוסף ולאחד את המשפחה.

למרות רצונו העז לעשות כן, לא חשף יוסף את זהותו אלא לאחר שיצר מצב שיוודא כי האחים יוכלו לעמוד לא רק מולו אלא אף מול עצמם.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

מנהיגות יהודה והתעוררות יעקב

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה... אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל. וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח?!" (ג-ו)

לפני נאום זה של יהודה, יעקב נמצא במצב של ריפיון. בניו של יעקב מנסים למצוא דרך לתמרן את הזקן, שעייף מן החיים ורוחו אינה חיה, בכך שהם מניחים לו לרעוב עד שהתנגדותו לתכניתם תתפוגג. אך כשהרעב שוב בפתח, יעקב פונה אל בניו ושולח אותם למצרים, בהתעלמו מהעובדות שכבר הסבירו לו. הוא אינו מנסה לרקום תכנית להתמודדות ריאלית עם המצב.

תשובתו של יהודה ליעקב היא כביכול חוצפה. אביו אומר לו ללכת להביא אוכל, והוא עונה פשוט "לא נלך". הוא מציב לאביו אולטימטום. אולם, יהודה לא מסתפק בהסברת העובדות ליעקב אלא דורש ממנו לבחור, ליזום, להתמודד עם בחירות קשות.

יעקב מתעורר כשהוא בא במגע עם מנהיגותו של יהודה, והסימן לכך הוא שהתורה קוראת לו "ישראל" בפעם הראשונה מזה שנים רבות. זהו הניצוץ הראשון. דווקא הבוטות של יהודה עוררה את יעקב: כשיהודה מאשים את יעקב בתוצאות אי שליחת בנימין, יהודה גורם ליעקב (שהופך לישראל) להאשים אותו ואת אחיו. זהו הצעד הראשון בהתעוררותו של יעקב. ויהודה ממשיך:

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ. אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּו... כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם. (ח-י)

נאום זה הוא עוד יותר בוטה וחצוף מאשר הראשון. יהודה אומר: מספיק, כולנו גוועים, וכל זה הוא רק בזבוז זמן. אך בזכות זאת יעקב מתעורר ואומר:

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ ... וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ... (יא-יד)

יעקב כבר אינו מגיב באופן פאסיבי למאורעות. בתגובה לדרישתו של יהודה, הוא כבר לא רק מסכים לתכניתו של יהודה, אלא הוגה תכניות משל עצמו, על מנת להבטיח את הצלחת השליחות, ומוסיף פרטים שהוא יודע שבניו חמומי המוח לא בהכרח יחשבו עליהם. יעקב תמיד היה דיפלומט טוב יותר מבניו.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

יוסף, מה עם טלפון לאבא?

בחלום האלומות של יוסף (ל"ז, ז), לא נזכר מִספָּר, והנה, לאחר שנים רבות, ראה יוסף את עשרת אחיו משתחווים לו כדי לקבל 'אלומות' של בָּר מ'השדה' של יוסף במצרים. יוסף נזכר בחלומות, וראה איך הראשון מתקיים לנגד עיניו.

הוא החליט להתנכר והעליל עליהם עלילת ריגול – מבחן היחלצות יהיה בהבאת אחיו הקטן, היחיד שאותו באמת רצה. אחרי שלושה ימי מעצר יוסף התרכך והשאיר במעצר רק את שמעון – מזה הסיק רש"י (מ"ב, כד), ששמעון הוא שרצה להרוג את יוסף, והוא שהשליכו לבור.

אז שמע יוסף את האחים מתחרטים ביניהם – "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו – על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מ"ב, כא).

יוסף הסתובב ובכה, אך דבק בהחלטתו – להביא אליו את בנימין אחיו, ולהשאירו אצלו.

הרמב"ן, אחרי שעלה ארצה וראה את המרחק בין מצרים לחברון (כשישה ימי רכיבה), שאל את השאלה הגדולה: מדוע לא שלח יוסף שליח אל אביו, כשעלה לגדולה?

לדעתי, יוסף הוא ששאל שאלה זו במשך 13 שנה – מדוע אביו ואחיו אינם מחפשים אחריו. הוא לא ידע דבר על כתונת טבולה בדם, ועל אביו שמתאבל עליו, וחושב (בטעות) שנטרף.

מה שחשב יוסף (בטעות) הוא ביטא בשם בכורו –

"ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה, כי נַשַּני א-להים את כל עמלי, ואת כל בית אבי" (מ"א, נא);

לא שאביו היה שותף למזימת האחים, חלילה, אלא שא-להים ציווה על נשייתו (=הרחקתו לעולם) מבית אביו (כמו שקרה לישמעאל ולעשו), אולי בגלל גאוות חלומותיו ובגלל השנאה והפירוד שיצר.

לקריאת המאמר המלא של הרב יואל בן נון בנושא זה

לקריאת מאמר תגובה של הרב יעקב מדן

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

מפה בראשית לח

Volver al capítulo

יפה תאר ויפה מראה

החינוך בבית יוסף

מה פשר הצעת ראובן?

לחלום בשלושה מימדים

הייעוד בחלומות יוסף

ערבות יהודה לבנימין

לבנות אחדות מחודשת

מנהיגות יהודה והתעוררות יעקב

יוסף, מה עם טלפון לאבא?

מפה בראשית לח

Pages

📲 Instala nuestra App