יחס לא צפוי

"וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות י"א, ג)

 

שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות,

אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם,

לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים.

גם האיש משה, המביא עליהם המכות, גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו.

ובעיני העם, ישראל, 

אחרי שאמרו לו "ירא ה' עליכם וישפוט" (ה', כא), אחרי "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" (ו', ט),

כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה'.

 

 

 

רמב"ן - רבי משה בן נחמן, נולד בגירונה שבספרד בשנת 1194 ונפטר בארץ ישראל בשנת 1270. שלט בכל מקצועות התורה, וחיבוריו כוללים פירושים לגמרא ולתנ"ך, פסקי הלכה ותשובות, ואף חיבורים בחכמת הקבלה ובמחשבת ישראל. כתב השגות על ספר המצוות של הרמב"ם. בגיל 73 עלה הרמב"ן לארץ ישראל, ביקר בירושלים ובחברון. חי ונפטר בעכו.

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק ה'

פרקנו בנוי משיחות רבות בין דמויות שונות, בכל פעם שני צדדים לשיחה. הפרק פותח בהתייצבות משה ואהרון מול פרעה ומסיים בייאוש של משה מהשליחות.

משה ואהרון מול פרעה (א-ה)

משה ואהרון ניגשים לפרעה ואומרים לו "כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (א). פרעה מזלזל בדבריהם של משה ואהרון "לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ב). אחרי שמשה ואהרון מנסים להסביר לו את פשר הבקשה ומיהו ה' (="אֱלֹהֵי הָעִבְרִים") פרעה ממשיך לזלזל "לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו?" (ד).

פרעה מול הנוגשים והשוטרים (ו-ט)

אחרי הפגישה בין מנהגי ישראל ופרעה, מלך מצרים מחליט להקשות את התנאים "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם  הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן" (ז). פרעה מסביר את הקשר שבין הקשיית העבודה ובין הבקשה של משה ואהרון "כִּי-נִרְפִּים הֵם עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ" (ח).

הנוגשים והשוטרים מול העם (י-יד)

כעת הנוגשים והשוטרים ממלאים את הפקודה שהם קבלו מפרעה. הגזרה החדשה מביאה איתה אכזריות נוספת "וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן" ושוטרי בני ישראל מכים אותם ואומרים להם "מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם-תְּמוֹל גַּם-הַיּוֹם" (יד). כמו עבדים אמיתיים – קולו של העם לא נשמע.

שטרי בני ישראל מול פרעה (טו-יח)

שטרי בני ישראל באים אל פרעה ותוהים על הגזרה החדשה "לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ?" (טו) ופרעה שוב מסביר את הבעיה "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה'" (יז).

שטרי בני ישראל מול משה ואהרון (יט-כא)

שטרי בני ישראל נתקלים במשה ואהרון וגוערים בהם בצורה חריפה: "יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט  אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ" (כא). משה ואהרון לא עונים לשוטרים.

משה מול ה' (כב-כג)

התגובה של משה היא כלפי ה'. הוא תוהה כלפי ה' "לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?" (כב) שהרי מאז שהוא הגיע המצב נהיה רק גרוע יותר. תשובתו של ה' נמצאת בפרק הבא: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה  כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ" (ו', א).

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק ד'

האותות (א-ט)

הדיון בין ה' למשה ממשיך גם בפרקנו. משה טוען שהזקנים לא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו "כִּי יֹאמְרוּ לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (א).(השוו: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי" (ג', טז)). כעת ה' נותן למשה שלוש אותות כדי שהזקנים יאמינו לו: הראשון אות המטה-נחש; השני אות היד המצורעת; והשלישי אות הפיכת מי היאור לדם.

המשך הויכוח בין משה לה' (י-יז)

משה ממשיך לדון עם ה' וטוען בפניו ש"כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (="כבד דבר אנכי; כלומר: דרכי לדבר לאט ואין קולי ערב ולא ירצו הבריות לשמע את דברי" (דעת מקרא). "וכבד לשון - בלשון מצרים; בעבור שיש לו שנים רבות שלא דבר בה". (ראב"ע הפירוש הקצר), ראו עוד בשיעורה של ד"ר יעל ציגלר). לאחר שה' כבר כועס על משה הוא מציע את אהרון כפתרון "כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא" (יד) אהרון משמש כפה של משה "הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים" (טז).

משה חוזר למצרים (יח-כג)

משה שב ליתר חותנו ומבקש ממנו ללכת למצרים. במקביל ה' מצווה על משה "שֻׁב מִצְרָיִם כִּי-מֵתוּ כָּל-הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשֶׁךָ" (יט). משה לוקח את משפחתו והולך למצרים. בדרך ה' מצווה עליו לעשות את האותות ולהציג אותם לפני פרעה למרות שה' אומר "אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם" (כא).

סצנת משה במלון (כד-כו)

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

מה העניין של פרשייה זו? תוכלו לשמוע על כך בשיעור של פרופ' יונתן גרוסמן ולקרוא בפוסט של שרון רימון.

פגישת משה עם אהרן, הזקנים והעם (כז-לא)

משה ואהרון נפגשים במדבר "בְּהַר הָאֱלֹהִים" (כז) ומשה מספר לאחיו את כל דברי ה'. שניהם יחד הולכים ואוספים "אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כט) ולאחר מכן "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם" (ל-לא).

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק ג'

מעמד הסנה (א-ה)

משה משוטט במדין במדבר והוא מגיע אל "הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (א). לפתע רואה משה מחזה מסקרן "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (ב). משה הולך אל הסנה, וכאשר ה' רואה שמשה התקרב אל הסנה הוא קורא לעברו "אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא" (ה).

דו שיח בין ה' למשה (ו-כב)

ה' פותח את השיחה בינו ובין משה ואומר "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (ו) משה מסתיר את פניו "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים". ה' פותח בנאום שמסביר למשה על גאולת עם ישראל הקרבה ולאחר מכן מסביר למשה מדוע הוא פנה אליו: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (י). משה מצטנע ומתנגד לקבל את המינוי. לאחר התנגדות הולכת ונשנית, ה' מצווה עליו לאסוף את זקני ישראל שילכו איתו יחד לפרעה.

ה' מגלה למשה שהתהליך לא יהיה קל אך בסופו של דבר "וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי-כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם" (כ). בפרק הבא נקרא על התנגדות משה (שוב) ותגובת ה'.

Volver al capítulo

חשיבות הייחוס

 

באמצע הפרק בו שולח ה' את משה אל פרעה, מופיעה פרשה העוסקת בתולדות בני ישראל מראובן עד שבט לוי ובייחוסם של משה ואהרן. מיקום הפרשייה מעורר תהייה: מדוע התורה בחרה לייחס את משה ואהרן דווקא בנקודה זו?

פרשיית היחוס ממוסגרת על ידי קטעי פסוקים דומים-לכאורה בהם מצווה ה' את משה על שליחותו. על ידי השוואה בין פסוקים אלה, נראה את השינוי שנוצר בפעם השנייה ומכך את הצורך בייחוס:

בתחילה נאמר:

"וידבר ה' אל משה לאמר: בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו" (י-יא)

ולבסוף נאמר:

"וידבר ה' אל משה לאמור אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך" (כט)

בפסוק יא המטרה של יציאת מצרים נאמרה במפורש, ואילו בפסוק כט אין לה זכר, אך ישנה הוספה משמעותית: הציווי מתחיל עם ההצהרה "אני ה'".

לאור זאת, נראה שמדובר בשני ציוויים שונים: הציווי הראשון נועד למטרה מעשית - מינוי משה למנהיג הפוליטי שיוציא את בני ישראל מארץ מצרים וישחררם מעבדות; לעומתו, מתעלם הציווי השני מהמטרה הפוליטית ומתמקד בתפקיד האחר שנועד למשה - להיות הדובר, כביכול, של הקדוש ברוך הוא.

מסתבר, אם כן, שעבור התפקיד הראשון לא היה שום צורך לברר את זהותו של משה. גם בן של איש אנונימי מבית לוי, יכול, על פי כישוריו האישיים, למלא את התפקיד של מנהיג פוליטי.

לעומת זאת ניצבת היכולת לייצג את ה'. אדם, גדול ומוכשר ככל שיהיה, אינו יכול למלא את התפקיד של ייצוג הקדוש ברוך הוא. שוכן בתי חומר החי בתוך העולם הסופי, האדם המוגבל על ידי זמן ומקום, אינו מסוגל לכך.

למעשה, תפקיד זה לא ניתן לאדם מסוים במישור האישי, כי אם לעם הנבחר הנועד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. לכן, בטרם מציגים את המימד השני בתפקידו של משה, יש להקדים ולהשריש את משה רבנו בתוך המסגרת הלאומית של כנסת ישראל.

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

הצדיק והרשע בקידוש השם

 

דיבורו של הקב"ה למשה על גאולתם של ישראל ממצרים חותם במילים: "ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (יג).
בקריאה ראשונה לא ברור - מהו תוכן הציווי אל בני ישראל ואל פרעה, ומה היחס ביניהם?

במדרש מצאנו מספר פירושים, אנו נעסוק באחד מהם:

"אמר רבי לוי: משל למלך שהיה לו פרדס, ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל. אמרו לו עבדיו: מה הנאה יש לך באילני סרק הללו? אמר להם: כשם שאני צריך לאילני מאכל - כך אני צריך לאילני סרק, שאילולא אילני סרק - מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשומות?! לכך נאמר 'אל בני ישראל ואל פרעה', שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים - כך עולה מגיהנם מפי הרשעים... ומה הם אומרים? אמר רבי יוחנן: יפה אמרת, יפה דנת, יפה טהרת, יפה טמאת, יפה חייבת, יפה למדת, יפה הוריית..." (שמות רבה ז, ד).

המדרש עונה על שאלה פרשנית - משה ואהרן נצטוו לדבר אל בני ישראל ולפרעה את אותם דברים -  אך פותח פתח ליסוד משמעותי בדבר 'תועלתם' של הרשעים בעולם.

קיומם של הצדיקים בפרדסו של רבונו של עולם מובן היטב; פירותיהם ומעשיהם הטובים מקדשים את שם בוראם. אך מה צורך לו יתברך בקיומם של אילנות שאינם מניבים פרי?

על כך עונה המדרש בשם ה' שתועלת הרשעים היא בכילויים, כאשר בסוף הדרך מתברר שהדרך שהלכו בה היא שקר וכזב. באופן שכזה - אמנם אין הם מקדשים את השם במעשיהם, אך הם מקדשים אותו בעונשם.

כך יוצא שבעומק – משה ואהרן נצטוו לגלות שתי התייחסויות שונות לקב"ה.

בני ישראל יוצאים ממצרים כדי לעבוד את ה'. בעבודה זו הם עתידים לשמש כצבאות ה', ולהוות אותו חלק של האנושות המקדש את שם ה'. מאידך, בפרעה ובאנשיו תתגלה יד ה' ויכולתו לשנות גם את הרשעים הגדולים ביותר. המצרים עתידים להכיר במלכותו ובכוחו של בורא העולם למרות רצונם וכוונותיהם.

יש קידוש השם העולה מעשיית טוב, ויש כזה העולה מהסרת הרע...


נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק ב'

לידה (משה) והצלה (א-י)

סיפור הולדת משה מתחיל בצורה עמומה, ללא שמות "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי" (א). האישה יולדת בן ומחביאה אותו שלושה חודשים אך לאחר מכן כבר "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ" (ג). היא מכינה עבורו תיבה ומניחה אותו בה על שפת היאור. בת פרעה (בלי שם) שיורדת לרחוץ ביאור שמה לב לילד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (ו). אחותו (שגם היא בלי שם בסיפור) שעמדה מרחוק מיד מגיעה אל בת פרעה ומציעה מינקת לילד, הלא היא אמו. הילד גדל והופך להיות לבן של בת פרעה. הסיפור מסתיים בשם היחיד המוזכר בו: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (י).

התבגרות (משה) וסיפורי הצלה (יא-כב)

משה גדל והכתוב מספר עליו שני סיפורים קצרים. כמו האם המאמצת שלו, משה ער למצוקה שבסביבתו. בסיפור הראשון משה רואה איש מצרי מכה איש עברי (ללא סיבה מפורשת). משה מחליט לפעול "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (יב). משה מבין ש"אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (יד) והוא בורח למדין מפני פרעה. גם במדין משה מציל את בנות רעואל "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם" (יז). בעקבות המפגש על הבאר עם בנות מדין רעואל נותן את בתו ציפורה למשה לאשה ולהם נולד בן גרשום "כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (כב).

מוות (פרעה) ופתיחה להצלה (כג-כה)

לאחר ימים רבים "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם" ובני ישראל יכולים לשהות מעט מהעבודה והם זועקים אל ה'. ה' שומע את נאקת עם ישראל "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב" (כד). בפרק הבא משה, זה שהציל את הסביבה שלו מסכנה ימונה להושיע את עם ישראל ממצרים.

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק א'

מבני יעקב לבני ישראל (א-ז)

ספר בראשית הסתיים בסצנת המיתה של יוסף. ספר שמות מזכיר את שמות בני יעקב ומספר על מות יוסף, אך אז עובר להתעסק בהפך הגמור מהמוות, פריון וילודה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (ז).

עולם חדש (ח-יד)
המציאות משתנה: לא רק שיוסף מת אלא גם קם מלך חדש על מצרים. המלך החדש (ששמו מובא באופן עקיף) מבקש 'להתחכם' מתוך חשש "פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ" (י). המלך המצרי הופך את העם לעבדים (שם עליהם "שָׂרֵי מִסִּים" – מס עובד) ובסופו של דבר "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (יג).

המיילדות העבריות (טו-כא)

מלך מצרים מחליט לפעול בצעד נוסף ולא רק לשים את עם ישראל לעבדים אלא להרוג את הילדים הזכרים. הוא פונה אל המילדות העבריות ומבקש מהן להחיות בנות אך לא בנים. "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים" (יז) ולכן המילדות לא שומעות לצו פרעה ומסבירות לו שהנשים העבריות "כִּי-חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ". לאחר שדרך זו לא צולחת פרעה מעביר צו כולל "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן" (כב).

Volver al capítulo

תקציר בראשית פרק נ'

קבורת יעקב (א-יד)

לאחר מות יעקב יוסף מבכה על אביו. הוא מצווה את הרופאים המצרים "לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו" (ב). לאחר "יְמֵי בְכִיתוֹ" (ד) יוסף מבקש מפרעה (באופן עקיף) ללכת לכנען ולקבור אותו שם. פרעה מאשר והמשפחה כולה עולה ממצרים לכנען לקבור את יעקב בארץ. בגרן האטד עורכים ילדיו מספד גדול שגם יושב הארץ הכנעני ער לו. לאחר מכן בני יעקב מעלים אותו למערת המכפלה וקוברים את יעקב שם.

יוסף ואחיו לאחר מות יעקב (טו-כב)

לאחר מות יעקב האחים חוששים שיוסף יתנהג אחרת "לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (טו). הם פונים אל יוסף ומספרים לו על צו שנתן יעקב לפני מותו: "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם" (יז). יוסף מרגיע את אחיו "וְעַתָּה אַל-תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת-טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם".

בקשת קבורה של יוסף ומותו (כג-כו)

כמו אביו גם יוסף מבקש רגע לפני מותו להעלות את עצמותיו לכנען: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה" ספר בראשית מסתיים במות יוסף ובציפייה להעלות את עצמותיו – זה יקרה רק אחרי שעם ישראל יצא ממצרים.

Volver al capítulo

שתי גאולות

 

"ויאמרו, א-להי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' א-להינו" (ג). מה טיבה של חמקנות זו?

כששולח הקב"ה את משה במעמד הסנה למצרים, הוא אומר לו: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (ג', י). שתי שליחויות הן. האחת, השליחות להוציא את בנ"י. השניה, באה לתבוע את עלבונו של הקב"ה כביכול.

לפנינו מערכה של שנים האוחזים בטלית אחת: מלך ישראל וגואלו, הטוען על הטלית, הלוא היא עם ישראל - "כי עבדי הם... לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כ"ה, מג). ומולו ניצב מלך מצרים, זה שגזל את העבד, הלוא הוא פרעה המשעבד את בני ישראל, ומסרב להחזירם לבעליהם החוקיים.

השליחות לפרעה, יסודה הוא, בנ"י לא נועדו לעבודת פרעה אלא לעבודת ה'. מכות מצרים אינן עונש על השעבוד והעינוי אלא על גזילת עבדיו של הקב"ה, וכל הויכוח, אינו אלא על מהלך דרך שלושת הימים וקבלת עבדותו של הקב"ה מקץ אותם ג' ימים. 

"... וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" (ט"ו, כב). שם, מקץ שלושת הימים, קיבלו עליהם עול מלכות שמים: "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' א-לוהיך" וגו' (שם, כה-כו). ומה יהא שכרם? "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" (שם), ומכלל לאו אתה שומע הן. אם לא יקבלו את עול מלכותו יתברך, יוכו במכות מצרים. שהרי מה היתה כל משמעותן של אלה, עונש על גזילת עבדיו של הקב"ה. ואם לאחר היציאה מעבדות מצרים יסרבו להיכנס תחת עולו, הרי זה עצמו העונש המגיע להם. אך משקבלו את עולו של מקום מהו אומר - "כל המחלה אשר שמתי במצרים - לא אשים עליך".

שתי גאולות הן: מעבדות לחרות, זו המובטחת לאבות; ומעבדות לעבדות - זו שהיא חשבונו של מקום, שלקח לו את ישראל לחלקו. ובמוסר היהודי, שתי הגאולות - אחת הן. אין לך בן חורין אלא המקבל עבדותו של מקום. ונכון אף המשפט המקביל, כדי לקבל עבדותו של מקום, חייב האדם להיות בן חורין. 


נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.