שכרם של השוטרים

"וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם" (שמות ה', יד)

 

ויכו שטרי בני ישראל -
השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם,
וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום,
היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה.

לפיכך, זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין,
ונאצל מן הרוח אשר על משה, והושם עליהם,
שנאמר (במדבר י"א, טז): "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת" -
מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, כי הם זקני העם ושוטריו.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה

 

הברכה בה נוהגים לברך את הילדים משלבת את ברכת יעקב לאפרים ומנשה, עם פסוקי ברכת כהנים:

יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה (בראשית מ"ח, כ)

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו', כד-כו)

Volver al capítulo

מדוע ה' ביקש להמית את משה?

"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שמות ד', כד)

 

שהנבואה הייתה יורדת אל משה תמיד

והיה צריך לעמוד תמיד בהתבודדותו ומחשבתו בשליחותו

ולכן, כשבא במלון ונתעסק בעסקי הלינה ולא התבודד בענייני שליחותו ונבואתו תחילה

הנה כשחל עליו שמה השפע מצאו בלתי מוכן לנבואה...

ומפני שנמצא בלתי מוכן לקבול השפע ההוא היה עליו הצער והסכנה ההיא....

 

 

 

אברבנאל - ר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל, מגדולי חכמי ספרד בדור גירוש ספרד. נולד בליסבון בירת פורטוגל בשנת 1437. כל חייו דרש ברבים וחיבר ספרים בפרשנות המקרא ובמחשבת ישראל. מונה לשר האוצר של ממלכת פורטוגל, ולאחר שנאלץ לברוח מפורטוגל – מונה לשר האוצר בממלכת קסטיליה שבספרד. לאחר הגירוש עבר לאיטליה ושימש כיועץ למלך. בדרשותיו וספריו יש ביטוי נרחב לניסיונו המדיני.

Volver al capítulo

מפגש עם ה'

 

סיפור "המפגש במלון" מתחיל במילים מאוד מיוחדות: "ויפגשהו ה'" (כד). זהו תיאור חריג לקשר עם ה'. כאן אנו מתוודעים לראשונה לכך שהקשר בין משה לה' היה בדרגה גבוהה מאד, בדרגה של "מפגש". ואכן, בהמשך, נבואתו של משה מתוארת כך:

"פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט ..." (במדבר י"ב, ח)

נבואה בדרגה גבוהה כל כך דורשת מן האדם מוכנות ברמה גבוהה מאוד. כאשר יש "מפגש עם ה'", כל פגם קטן הוא בלתי נסבל ועלול להמית. (ראה בפירוש האברבנאל)

לפי המשך הסיפור, ברית המילה הצילה את משה, ולכן סביר להניח שהפגם שבעטיו משה נתחייב מיתה היה העובדה שבנו הקטן לא נימול.

כפי שפירשו רוב המפרשים, התינוק (אליעזר) נולד לפני שיצאו לדרך ומשה לא היה יכול למולו מפני הסכנה שבדרך, ולמרות שהייתה הצדקה 'הלכתית' לכך שמשה לא מל את התינוק, כאשר משה עומד במפגש עם ה' נדרשת ממנו שלמות גבוהה יותר. לא ייתכן שבנו לא יהיה מהול כאשר הוא נמצא במפגש קרוב כל כך עם ה'.

ציפורה רואה את המתרחש ומבינה. היא מבינה שבעלה נמצא כעת ב"מפגש" מיוחד מאוד עם ה', ושבעלה מתחייב בנפשו בגלל פגם שמונע ממנו מלהיות ראוי לאותו "מפגש". בחפשה מהו הפגם, היא מבינה שהפגם הוא בכך שבנם לא נימול, והיא מתקנת את הפגם ובכך מצילה את משה ומאפשרת את המשך שליחותו.

נראה, שאין זה מקרי שדווקא המילה היא המעשה שנדרש באותה שעה, בדרך להצלת ישראל ממצרים. המילה מבטאת את הברית המיוחדת בין ה' לישראל. ברית זו היא אשר עומדת בבסיס הקשר בין ישראל לה', והיא שעומדת לישראל בשעת צרתם ומבטיחה שתהיה גאולה. כאשר משה הולך לגאול את בני ישראל, המכוּנים על ידי ה' כ"בני בכורי ישראל" (כב), לא ייתכן שבביתו של משה יימצא פגם בברית המילה, הברית המחברת בין ה' ובין בניו, עם ישראל.

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

תפקיד המטה

 

לו היינו מכירים את סיפור יציאת מצרים בלא השימוש התכוף במטה, לא היינו מרגישים כלל בחסרונו, ומנקודת ראות זו תפקידו נראה שולי למדיי. אולם, התורה מדגישה את תיאורי תפקודו של המטה במסגרת הנהגתו של משה רבנו. קשה לנו להעלות על הדעת את משה פועל ללא המטה.

ההתוודעות הראשונה שלנו ושל משה רבנו למטה כחפץ לא טריוויאלי מתרחשת במעמד הסנה - משה מקשה: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (א). תשובת ה' מתחילה בהתייחסות למטה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַזֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה" (ב).

השאלה "מה זה בידך?" נראית כשאלה רטורית, הרי ברור שמשה יודע מה יש בידו. אבל מיד לאחר מכן הוא עתיד לגלות שכל מציאות נתונה למניפולציה. ברצות ה' שום דבר אינו יציב. גם הדבר הוודאי והממשי ביותר, המטה שבידך, יכול לפשוט צורה ברגע. משה נס גם מפני הנחש אבל גם מחמת התדהמה.

אבל עיקרו של הלימוד מצוי דווקא בעבר השני: "שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ" (ד). המטה החוזר לעצמו על ידי אחיזת היד מגלה שאין כאן כישוף סתם כי אם שלטון מוחלט בטבע.

לאות המטה ההופך לנחש יש חשיבות בעיצוב תפקידו של המטה ככלי של הנהגה. באקורד הסיום של מעמד הסנה, משה יצטווה על לקיחת המטה בו יעשה אותות: "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (יז). ההפרדה בין הציווי הזה, שיש לו משמעות כללית, לבין אות המטה הראשון, מקנה לאות הראשון מעמד של מבוא לסיפורי המטה, ומגדירה את מעמדו במסגרת פעולת משה. ידו של משה היא הפועלת על המטה או באמצעותו. המטה מושלך וגם נאחז, ביטוי לכפיפותו ליד, כלומר: אין למטה של משה רבנו כוח פעולה משל עצמו.

בהמשך הסיפור, תוך תיאור חזרת משה למצרים יכונה המטה "מַטֵּה הָאֱלֹקִים". ביטוי שמשמעותו כפולה:

זהו המטה שבו פועל משה פעולות בשם האלוקים ובשליחותו.

וזהו המטה של ההנהגה. ("אלוקים" במובן של מנהיג).

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

מפה שמות א

Volver al capítulo

תקציר בראשית פרק מ"ט

ברכות יעקב לבניו (א-כח)

בפרק הקודם ברך יעקב את מנשה ואת אפרים וכעת אוסף יעקב את בניו ומבקש לומר להם "אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (א). כפי שעולה מתוכן הדברים של יעקב לא מדובר בברכות אלא בדברי נבואה על העתיד הקרוב של בניו. כל בן (כולל יוסף) זוכה לברכות מאת יעקב הקשורות ברובן לעם ישראל או לארץ ישראל.

בקשת יעקב לקבורה ומות יעקב (כט-לג)

יעקב מבקש (שוב) מבניו לקבור אותו בארץ כנען. הפעם יעקב לא מזכיר את מצרים אך מזכיר בצורה מפורשת את מערת המכפלה, מה שלא הזכיר בצורה מפורשת בבקשה הקודמת. לאחר הציווי לבניו יעקב מת ובפרק הבא נקרא על קבורת יעקב בארץ. 

Volver al capítulo

תקציר בראשית פרק מ"ח

נאום יעקב (א-ז)

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (א) יוסף מבין שאביו חולה ומגיע אליו עם שני בניו. יעקב 'מתחזק' ומספר ליוסף על התגלות ה' אליו בלוז ומצטט את ברכתו של ה'. לאחר מכן הוא אומר ליוסף ששני בניו שנולדו לו "לִי-הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי" (ה) ואילו "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (ו). בסוף דבריו מזכיר יעקב את מות רחל (על פשר אזכור זה ראו במאמרו של הרב אלחנן סמט).

הברכה למנשה ואפרים (ח-כב)

כעת שני הילדים של יוסף ניצבים מול יעקב והוא שואל את יוסף מי אלה. לאחר שמבין יעקב כי הם בני יוסף הוא מעוניין לברך אותם. יוסף מעמיד את הבכור מנשה בצד ימינו של יעקב ואת אפרים בצד שמאלו של יעקב, מכיוון שמנשה הוא הבכור. יעקב משכל את ידיו ומברך את נכדיו: "הָא-להים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָא-להים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (טו-טז). יוסף מנסה לתקן את שיכול הידיים של אביו אך יעקב מסביר לו שמעשה זה הוא מכוון: "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם" (יט). יעקב מסיים בברכת הארץ: "וְהָיָה אלהים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל-אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (כא-כב).

Volver al capítulo

תקציר בראשית פרק מ"ז

אחי יוסף ופרעה (א-ו)

לאחר המפגש המרגש של יוסף עם יעקב, יוסף מציג את אחיו לפני פרעה. האחים מקשיבים לעצתו של יוסף שניתנה להם בפרק הקודם (מ"ו, כג-כד) ופועלים בהתאם: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-אֶחָיו מַה-מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם-אֲבוֹתֵינוּ... וְעַתָּה יֵשְׁבוּ-נָא עֲבָדֶיךָ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (ג-ד). פרעה מקשיב לדבריהם ונותן להם כפי בקשתם נחלה בארץ גושן.

יעקב ופרעה (ז-יב)

כעת מגיע יעקב אל פרעה ומברכו בתחילת השיחה ובסופה. במהלך המפגש פרעה שואל את יעקב לגילו ויעקב עונה לו בצורה לא רגילה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (ט). הפסקה מסתיימת בסיכום ישיבת משפחת יוסף במצרים וכלכלת יוסף אותם.

הבעיה הכלכלית והפתרונות של יוסף (יג-כז)

כעת הכתוב עובר לעסוק במצרים בכלל ולא במשפחת יוסף. לאחר שהרעב כבר כבד יוסף אוסף את כל הכסף שבמצרים "בַּשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר-הֵם שֹׁבְרִים" (יד), אך גם הוא בסופו של דבר מסתיים וכעת אנשים מתחננים ללחם. יוסף עושה עמם סחר חליפין "וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל-מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא" (יז). אך לאחר שנה ישנה מצוקה שוב. כעת יוסף מחליט לקנות את אדמת מצרים תמורת לחם. כך יוסף מצליח גם להכניס 'מעשר' לממשל המצרי: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם" (כד).

בקשת יעקב מיוסף (כח-לא)

רגע לפני מיתתו קורא יעקב ליוסף ומבקש להיקבר בארץ כנען ולא במצרים "וְשָׁכַבְתִּי עִם-אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (ל). יוסף נשבע לאביו על הדבר.

Volver al capítulo

בלי דיבורים

 

הקדוש ברוך הוא שולח את משה למצרים, עם הרבה הסברים על מצוקת עם ישראל ועל רצון ה' לגאול אותם. משה מרגיש כי מידע זה, מזעזע ככל שיהיה, לא יכול לקדם בשום אופן את תהליך שחרור העם ממצרים. הוויכוח בין ה' למשה הוא על דרך הנהגת העם. משה סבור כי שנות העבדות יצרו אצל העם חוסר אמונה בכח לשנות, ועל כן שמיעת דיבורים אודות הצלה עתידית לא ייצרו אצלם תקוות. למעשה, סבור משה כי ההיפך הוא הנכון, והם אף יבוזו וילעגו לבעל הבשורה. משה מאמין בהנהגה אחרת, המתמקדת בשלב הראשון בחוש הראיה, בגירוי ויזואלי חריג, כפי שארע לו בעצמו במעמד הסנה. משה סבור שכפי שתופעה החורגת מדרך הטבע הסבה את תשומת ליבו בסנה, כך גם העם צריך אותות שיש בהם חריגה מדרך הטבע כדי ליצור בקרבם זיק ראשון של אמונה.

גם לאחר שה' נענה למשה ונותן בידיו אותות, משה ממשיך לסרב לשליחות:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (ד', י)

מרבית הפרשנים מסבירים את טענת משה ('לא איש דברים אנכי') כמתייחסת להיעדר כישורים רטוריים ראויים לעמידה בפני פרעה והעם. אולם, לאור נאום משנה תורה ונאומים קודמים המושמעים מפי משה, קשה לקבל פרשנות זו.

ניתן לפרש את דברי משה כהמשך הוויכוח על דרך הנהגת העם במצרים: האותות שה' נתן למשה היו אמורים להיות מלווים בדיבור (ולכן נאמר בפרק ד' פס' ט "ולא ישמעו לקולך..."), ומשה ממשיך להתנגד לשיטה זו של הנהגת העם על ידי הסברים ודיבורים. הוא סבור כי דיבור אל עם המצוי בתקופת עבדות כה ארוכה אינו יעיל, ועשוי לחבל בהשפעתם של האותות.

התנגדותו של משה להצעת הסיוע הא-להי בדיבור ובכח השפעתו, מביאה לצירופו של אהרן ולחלוקת התפקידים בין שני האחים. אהרן, כך נקבע, ימלא את תפקיד הדיבור, ואילו משה יבצע את האותות לעיני העם.


נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.