מי הותירו מן המן?

"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה" (שמות ט"ז, כ)

 

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כה

ויותירו אנשים ממנו - 

אלו מחוסרי אמנה שהיו בהם,

ומי הם?

אמר רבי שמעון בן לקיש: אלו דתן ואבירם. 

נאמר כאן "אנשים" ונאמר להלן [פרשת קרח] "אנשים"

שנאמר: "סורו נא מעל אהלי האנשים" (במדבר ט"ז, כו), 

מה "אנשים" שנאמרו להלן דתן ואבירם

אף "אנשים" שנאמרו כאן דתן ואבירם. 

 

 

 

שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

שם שם לו חוק ומשפט

"וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות ט"ו, כה)

 

רש"י:
שם שם לו -
במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם,
שבת ופרה אדומה ודינין. 


רבינו בחיי:
שם שם לו חק ומשפט -
על דרך הפשט הם חוקי המדבר כי משה היה בישורון מלך מנהיג,
והיה מוכיח אותם ומצוה עליהם איך יתנהגו במדבר עם הנשים והילדים,
גם עם מחנות האומות הבאים שם מארץ מרחקים למכור להם דברים רבים.

ויש שפירשו: "שם שם לו חק ומשפט" -
שלמדו הקדוש ברוך הוא חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם.
לפי שיש מהם עשבים מחיים וממיתים,
ויש מהם מרפאים, ויש מהם מחליאים,
ויש ממתיקים את המר, ויש שממררים את המתוק.
וכל זה בין בטבע בין בסגולה.
וזהו לשון: "חק ומשפט" -
חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע,
ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו.

 

Volver al capítulo

חכם לב יקח מצוות

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" (שמות י"ג, יט)

 

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שמות פרשת בשלח פרק יג סימן יט

ויקח משה את עצמות יוסף -
"חכם לב יקח מצות" (משלי י', ח) זה משה רבינו,
שכל העם היו עוסקין בבזה, ומשה עסק בעצמות יוסף,

ומנין היה יודע היכן קבור?
אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור,
אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצריים ושקעוהו בתוך נילוס.
בא משה ועמד על נילוס, נטל צרור וזרק לתוכו ואמר:
יוסף הגיעה שבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו,
ועתה אם אתה מראה עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך.
מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה...

בוא וראה כמה גדול כח המצוה. 
שהרי מרים המתינה לו למשה שעה אחת, דכתיב: "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב', ד),
וכל ישראל והארון והכהנים והלוים המתינו לה שבעת ימים, שנאמר: "והעם לא נסע עד האסף מרים" (במדבר י"ב, טו).
יוסף זכה לקבור אביו שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר: "ויעל יוסף לקבור את אביו" (בראשית נ', ז),
לפיכך זכה ולא נתעסק בו אלא משה רבינו שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף" (שמות י"ג, יט). 

 

עוד בנושא קבורת יוסף ראו את פירוש הכלי יקר

 

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

מכה שכולה נס

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה" (שמות ט', ח)

 

שמות רבה (וילנא) פרשת וארא פרשה יא סימן ה

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן -
נס גדול נעשה בשחין -
שמשה ואהרן לקחו שניהם מלא חפניהם
והחזיקו ידיו של משה מלא חפן שלו ומלא חפן של אהרן
מכאן שמועט מחזיק מרובה.

זו המכה באה להן על ידי הקדוש ברוך הוא ומשה ואהרן,
לפי שמשה ואהרן לקחו שניהן פיח הכבשן,
וזרקו משה השמימה,
והפכו הקדוש ברוך הוא לשחין למעלה ונפל עליהן,
והיה לאבק על כל ארץ מצרים...

אמר רבי יהושע בן לוי: 
נס גדול נעשה בשחין - שאדם זורק חץ למעלה אינו מהלך מאה אמות
ומשה זרק פיח הכבשן מלא חפניו, דבר שלא היה בו ממש, וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד.
ועוד נס אחר נעשה בו  - שמה שהחזיק ידו של משה היה מלא חפנים,
ועוד נס אחר נעשה בשחין - אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ד' אמות
אבל משה נטל מלא ידו ופיזרו על כל ארץ מצרים. 

 

 

 

שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

הכרת הטובה של משה

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח', א)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן יד

ומפני מה לקו המים והעפר על ידי אהרן?

שכך כתיב "אמור אל אהרן קח מטך" וגו' (שמות ז', יט),

אמר רבי תנחום:

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה

המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור,

ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי

אינו דין שילקו על ידיך לפיכך לקו על ידי אהרן.

 

 

 

מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

מפה שמות יד

Volver al capítulo

מפה שמות יג

Volver al capítulo

מפה שמות ד

Volver al capítulo

לדעת את ה'

 

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" [פסוק ב]

אחת הסצנות המרכזיות במערך התיאולוגי של סיפורי יציאת מצרים מוצגת בפתיחת פרקינו: במפגש היסטורי מתעמתים מנהיגי שני המערכות – משה ופרעה - בפתיחתו של דו קרב תיאולוגי מיוחד במינו.  

אם נקשיב היטב למונחים הספציפיים אשר שם הכתוב בפיהם של שתי הדמויות – נמצא, כי מסתתרים מאחורי פשטי המקראות הדים למלחמה תיאולוגית עתיקת יומין.

טענתו של פרעה – לא ידעתי את ה' – אמורה לצלצל באוזן כל אדם המכיר את ספר דברים. אחד המוטיבים המרכזיים של ספר משנה תורה הינו הציווי 'לדעת' את ה', וכן בעוד כמה וכמה מקומות חוזר ומופיע השורש י.ד.ע בנוגע למצוות האמונה בקדוש ברוך הוא.

'ידיעת ה'' עומדת בשורש האמונה בקדוש ברוך הוא. בלעדיה אין אפשרות לשום קשר או התחברות בין האדם לבוראו - "דע לפני מי אתה עומד".

כאשר דוד המלך מצווה את בנו שלמה לצעוד בעקבותיו בדרך ה' הוא פותח את צוואתו במצוות ידיעת ה' : "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה" [דברי הימים א כח:ט].

את מרכזיותה של ידיעת הא-ל כבסיס התיאולוגיה היהודית ניתן למצוא גם בהגותו של הרמב"ם. כמסגרת ומעטפת לכל תוכן התורה והמצווה הא-לוהיים, הרמב"ם פותח את ספר משנה תורה במשפט – "יסוד היסודות ועמוד החכמות – לידע שיש שם מצוי ראשון..." והוא חותם את מפעלו בפסוק "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" [ישעיהו יא:ט].

ניתן לראות כי ההקשרים בהם מופיע הציווי לדעת את ה' לרוב מכילים בקרבם אזכור מפורש של יציאת מצרים והנגזרת התיאולוגית שלה לדורי דורות.

בכל התנ"ך יציאת מצריים מוצגת כאירוע תיאולוגי מכונן אשר מהווה הוכחה למעורבותו של הא-ל בעולם. הריה"ל בספר הכוזרי אף ראה ביציאת מצרים בסיס לשורש האמונה היהודית בבורא העולם.

יוצא מכל זה, כי המאבק ביציאת מצרים הוא בעצם המאבק על שורש האמונה.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער

Volver al capítulo

יחס לחפים מפשע

"וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ"  (שמות ט', יט)

 

וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ - 

כדי שימלטו העבדים אשר עם המקנה

כאומרם ז"ל: "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות ג, יח). 

 

 

 

ספורנו - רבי עובדיה בן ר' יעקב ספורנו, חי באיטליה בשנים 1480-1550. נוסף לכל מקצועות התורה למד רפואה ומדעים אחרים. התיישב בבולוניה, שם עסק ברפואה, למד ולימד תורה ועסק בצורכי ציבור, וכן שימש כדיין ואף הקים ישיבה ועמד בראשה. בעיקר ידועים פירושיו לתורה ולחלק מספרי הנביאים. דרכו לפרש את המקרא על דרך הפשט, כשהוא מתבסס על דברי חז"ל, ומרחיב בענייני מוסר והנהגה.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.