תקציר שמות פרק י"ח

ביקור יתרו (א-יב)

יתרו שומע שה' הוציא את עם ישראל ממצרים והוא לוקח איתו את ציפורה, אשת משה ואת שני בניה – ומגיע אל משה "אֶל-הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים" (ה). האם הר האלהים הוא הר סיני, ואם כן מדוע הסיפור מופיע לפני מעמד הר סיני? שמעו על כך בסרטון של ד"ר יעל ציגלר.

משה יוצא לקראת חותנו ומספר לו את כל מה שארע. "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" (=וישמח, ḫadû באכדית) והוא מברך את ה' "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים" (יא). יתרו מעלה עולה וזבחים "לֵאלֹהִים" ויחד עם אהרן וזקני ישראל הוא אוכל לחם לפני "הָאֱלֹהִים".

עצת יתרו (יג-כז)

"וַיְהִי מִמָּחֳרָת" משה שופט את העם "מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב" (יג). חותן משה רואה זאת ושואל את משה מדוע הוא שופט את העם לבדו. יתרו מציע להפוך את מערכת המשפט להיררכית "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע... וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם בְּכָל-עֵת וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ" (כא-כב). משה שומע לקול יתרו ועושה כן ולאחר מכן משלח את חתנו למדין.

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק י"ז

מסה ומריבה (א-ז)

בני ישראל ממשיכים במסע שלהם והם מגיעים לרפידים, וכמו במרה עם ישראל לא מוצא מים. שוב העם מתלונן למשה ומשה מגיב אליהם בצורה קשה "מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ה'" (ב). משה צועק אל ה' "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (ד) וה' אומר למשה לקחת את מטהו ולהכות בו על "הַצּוּר בְּחֹרֵב", ויצאו ממנו מים. המקום שבו אירע סיפור התלונה והמים נקרא "מַסָּה וּמְרִיבָה עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת-ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם-אָיִן" (ז).

מלחמת עמלק (ח-טז)

עם ישראל עוד לא נסע מרפידים ועמלק מגיע להילחם בו. המלחמה בעמלק מתנהלת בשני מישורים: יהושע ואנשי המלחמה נלחמים בעמלק בארץ, ומשה עולה לראש הגבעה ומרים את ידיו "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (יא). יחד עם הסיוע של אהרון וחור בהרמת הידיים של משה, יהושע מצליח 'לחלוש' על עמלק. לאחר סיום המלחמה ה' מצווה את משה לכתוב "זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר... כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (יד). משה בונה מזבח לה' וקורא לו "ה' נסי" (=מלשון נס או מלשון יד) ומכריז "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (טז).

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק ט"ז

תלונה ודבר ה' (א-י)

עם ישראל נוסע מאילים אל מדבר סין. שוב עם ישראל מתלונן והפעם על הרעב "כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (ג). ה' שומע את תלונת עם ישראל ואומר שמעתה יהיה לחם בבוקר ובשר בערב. נתינת הלחם והבשר קשורה לניסיון של הליכה בדרך ה' "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא" (ד) ולידיעת ה' "וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ו).

המן והשבת (יא-לא)

בפסקה הקודמת נאמרה הידיעה הכללית על ירידת לחם מן השמיים. בפסקה זאת מפורטים הדינים של אותו לחם (=מן). כך למשל יש לטול מהלחם לפי כמות מדודה, ושאריות של הלחם יבאישו. כאן גם נכנסים דיני שבת: ביום שישי יש ללקוט כמות לחם כפולה מכיוון שבשבת "אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ" (כט) ויש לשבות ביום השביעי. לאחר ניסוי וטעיה, העם מצליחים לשמור גם על חוק המן "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ" (כא) וגם על חוק השבת "וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי" (ל).

המן לדורות (לב-לו)

הלחם המיוחד מן השמיים צריך להישמר לדורות "לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב). משה מבקש מאהרן לשים צנצנת מלאה במן ולשים אותה "לִפְנֵי ה'" (לג). הפרק מסתיים בדיווח שבני ישראל אכלו מהמן ארבעים שנה, עד שנכנסו אל הארץ.

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק ט"ו

רוב הפרק מורכב משירה המכונה בפינו "שירת הים". לאחר השירה מופיעה "שירת מרים" ששם דיווח קצר על שירת הנשים. בסוף הפרק מובא סיפור מרה ואילים.

גדולת ה' ומלחמתו בפרעה (א-ה)

לאחר הפתיחה "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר" (א) השיר עובר לתיאור גדולת ה' ותיאורו כא-ל חזק "עָזִּי... אִישׁ מִלְחָמָה". בסוף הפסקה בא הסבר מדוע ה' מתואר כאיש מלחמה "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף" (ד).

פירוט מלחמתו של ה' במצרים (ו-י)

בחלק זה השיר עובר לתאר כיצד ה' הצליח לגבור על המצרים. הפסקה פותחת בחוזקו של ה' "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" (ו) כוחו של ה' בא לידי ביטוי בקלות שבה הוא יכול לחולל ניסים "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם" (ח) או "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (י)

גדולת ה' ותוצאת המלחמה – פחד העמים (יא-טז)

גדולתו של ה' כאיש מלחמה חזק שתוארה בשתי הפסקות הקודמות כעת באה כאמירה כללית על מעמדו של ה' מול האלים האחרים "מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (יא). העמים האחרים (שמאמינים באלים החלשים האחרים) כעת מפחדים "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (טו) והפחד ילווה אותם עד שעם ישראל יכנס לארץ "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'" (טז).

חתימת השיר (יז-יח) ושירת מרים (כ-כא)

השיר נחתם בבקשה "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ" – תביא את העם להר נחלתך, אל ארץ כנען ושם יהיה "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי". כאמירה חותמת השיר מסיים בהמלכת של הקב"ה: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" וחוזר לתאר את האירוע עליו מוסב השירה (יט). בפסוקים כ-כא מובאת "שירת מרים": מרים "הַנְּבִיאָה" יחד עם כל הנשים יוצאות "בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" ושרות גם הן "שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

סיפור מרה (כב-כז)

עם ישראל נוסע מים סוף אל מדבר שור והם לא מוצאים מים. כשהם מוצאים מים הם מגלים שהמים מרים. המים הופכים להיות מתוקים על ידי השלכת עץ אל המים. במרה ה' נתן לעם ישראל חק ומשפט וגם תנאי לקיום המצוות "אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" הסיפור מסתיים בהגעה של עם ישראל לאילים ששם מצאו שתים עשרה עינות מים.

Volver al capítulo

שתיקת הכלבים

"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (שמות י"א, ז)

 

שבמקום של המצריים הכלבים צועקים בראותם את המשחיתים

כנודע מרבותינו ז"ל (בבא קמא ס, ע"ב): כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר,

אך במושבותם של ישראל הכלבים אלמים,

ואין זה כי אם שאין שם שום משחית,

כי רוח ה' היתה מרחפת עליהם, כי הפלה ה' בין ישראל למצריים כי ה' שם היה.

 

 

 

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך ע"י ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק י"ד

המצרים רודפים אחרי בני ישראל (א-יד)

לאחר שה' אומר למשה שפרעה עומד לרדוף אחרי בני ישראל – אכן כך קורה "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל-הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (ה). המצרים רודפים אחרי עם ישראל ומוצאים אותם "חֹנִים עַל-הַיָּם" (ט). היכן בדיוק היה הסיפור של ים סוף? ראו במאמר הקצר של פרופ' יואל אליצור. פרעה מתקרב והעם חשים שהמצב אבוד "וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" (יא). משה מרגיע את העם ואומר להם ש"ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (יד).

בני ישראל עוברים את ים סוף (טו-כה)

כעת ה' מסביר למשה מה עליו לעשות "וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (טז). כדי שהמצרים לא יצליחו לעבור את הים כמו ישראל, ה' יוצר הפרדה בין מצרים ועם ישראל "וְלֹא-קָרַב זֶה אֶל-זֶה כָּל-הַלָּיְלָה" (כ). משה עושה כפי שה' ציווה אותו ובני ישראל עוברים ביבשה שנוצרה "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (כב).

הים על המצרים (כג-לא)

המצרים מנסים לרדוף אחרי בני ישראל אך הם מוצאים את עצמם בתוך הים "וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת-מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם עַד-אֶחָד" (כז-כח). הכתוב מסכם את נס קריעת ים סוף בפסוקים המוכרים לנו היטב "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת-ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (ל-לא).

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק י"ג

חלקו הראשון של הפרק בנוי בצורה של כלל ופרט. הפרק פותח באמירות כלליות לגבי קדושת הבכורות והפסח ולאחר מכן מפרט אמירות אלו בפסקות הנפתחות במילים "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני" (ה, יא)

כלל: בכורות ופסח (א-ד)

הכתוב מכריז באופן כללי על שני העניינים שהוא עומד לפרט עליהם בהמשך. הראשון (שיורחב אחרון) הוא קדושת הבכורות "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (ב) והשני הוא זכירת הפסח "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (ג).

פרט: פסח (ה-י)

בפסקה הקודמת ה' ציווה על עם ישראל לזכור את הפסח. ובפסקה זו מפורט כיצד יש לזכור אותו: "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה'. מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל-גְּבֻלֶךָ" (ו-ז). מעבר לכך יש גם העברת הזיכרון באופן ישיר לילדים "הִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (ח).

פרט: בכורות (יא-טז)

בפסקה הראשונה ה' ציווה על עם ישראל 'לקדש את הבכורות'. ובפסקה הזו מפורט כיצד מקדשים את הבכורות: "וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם לַה' וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'. וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" (יב-יג). גם כאן קדושת הבכורות קשורה בקשר ישיר לשאלת הבנים וליציאת מצרים.

נסיעת בני ישראל (יז-כב)

פסקה זו עוסקת בנסיעת עם ישראל ממצרים. ה' לא הסיע את העם דרך ארץ פלשתים "כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (יז). לכן העם נוסעים דרך ים סוף. למסע לוקחים איתם עם ישראל את עצמות יוסף כדי לקברם בארץ. ההליכה נעשית בליווי צמוד של ה' "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" (כא).

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק י"ב

חוקי חג הפסח וחג המצות (א-כח)

לפני שהכתוב עובר לתאר את סיפור יציאת מצרים, הוא מונה את חוקי הפסח, אלו ששייכים לאותו הערב בו יצאו ממצרים ואלו ששייכים לפסח שייחגג למשך דורות בעם ישראל. בזמן שה' יעבור בבתי המצרים וינגוף בהם, עם ישראל צריך לאכול את זבח הפסח. בבתים הישראלים יש למרוח דם על המשקוף והמזוזות וכך "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם (=לדלג או להגן. ראו בשיעורו של הרב יעקב מדן וכן בפוסט מאת חנן פורת) וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג).

לאחר שמשה מקבל את הצו מה', משה מעביר את הדברים אל הזקנים ואף מזכיר את זיכרון הפסח לעתיד לבוא לאחר הכניסה לארץ ישראל.

מכת בכורות והיציאה ממצרים (כט-לו)

בין שני פירוטי החוק של הפסח בא המשך הסיפור על מכת בכורות "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה" (כט). פרעה קורא למשה ואהרן ומבקש מהם לצאת מהארץ "וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' כְּדַבֶּרְכֶם" (לא). המצרים ממהרים לשלח את עם ישראל והם יוצאים ברכוש גדול כפי שהבטיח ה'. מעתה אותו ערב יחגג לדורות: "הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (מב).

חוקי הפסח (מג-נא)

כעת הכתוב חוזר לעסוק בדיני הפסח. בפסוקים אלו הדגש הוא על מי אמור לעשות את הפסח: "כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ" (מז) ומי לא, למשל "כָּל-בֶּן-נֵכָר לֹא-יֹאכַל בּוֹ" (מג). הכתוב בסופו של דבר מסכם "וַיַּעֲשׂוּ כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ" (נ).

Volver al capítulo

ושם נסהו

 

בסוף סיפור מי מרה שמופיע בפרק שלנו מופיע התיאור: "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (כה).

מוטיב הנסיונות בתנ"ך חוזר על עצמו לא מעט. הופעה ראשונה של מוטיב הנסיון לגבי כל עם ישראל היא פה, כאשר הקדוש ברוך הוא מנסה את עם ישראל במי מרה. פעמים נוספות הן בפרשת המן, שם נאמר כי ה' מנסה את ישראל (ט"ז, ד), ובספר דברים, כאשר משה בתארו את הדרך במדבר, אומר: "אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לנסותך..." (דברים ח', ב), וכן המוטיב מופיע עוד פעמים רבות.

מהי המשמעות של נסיון?

באחת ההופעות המוכרות ביותר של השורש נ.ס.ה, בסיפור עקידת יצחק (בראשית כ"ב, א), הספורנו מסביר: "והאלוקים נסה את אברהם- ... ובזה ידמה יותר לבוראו". הספורנו מבין את הנסיון כדבר הבא במטרה להרים ולהגביה את המתנסה - על ידי עמידתו בנסיון העקידה אברהם מתעלה ומתיחד לפני ה'.

ראיה לכך רואים בסיפורי המדבר עצמו: בסיפור נחש הנחושת, משה מצטווה להכין נחש נחושת ולשים אותו על נס – עמוד גבוה. בדומה לפירוש הספורנו, גם הנס בסיפור זה מטרתו להרים, וכך גם הנסיון – מרים את המתנסה.

כעת ניתן לראות פירוש זה בבירור בנסיונות של ה' את עם ישראל במדבר. בכל הנסיונות המטרה היא: "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" (ט"ז, ד). כמו פירוש הספורנו – במהלך כל הנסיונות במדבר מטרת הקדוש ברוך הוא היא להרים את עם ישראל על ידי עמידתם בנסיון, ולדמות אותם כמה שאפשר לקדוש ברוך הוא.
 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער

Volver al capítulo

עבדות נפשית

 

"ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים-סוף וחמשים עלו מארץ מצרים" (יח)

רש"י מפרש את המילה 'חמושים' בשתי דרכים: האחת - נושאים כלי נשק, צריך להיות חמוש כשאתה יוצא למסע כזה במדבר. הפירוש השני הוא 'חמושים' – אחד מכל חמישה. חמישית. חמישית בלבד מבני ישראל יצאו ממצרים, וארבע חמישיות מתו במהלך מכת חושך, מפני שלא רצו להיות חלק מיציאת מצרים.

נראה לי נורא תמוה שאחרי שעם ישראל התחנן וצעק אל ה' שיוציא אותם ממצרים בסופו של דבר שמונים אחוז לא רצו לצאת.

בנוסף לזה גם כתוב בפסוק יז "כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" ושוב עולה אותה תמיהה, איך יתכן שעם ישראל שכל כך רצה לצאת ממצרים ימהר לשוב אליה בכל זאת?

ונראה שהתשובה היא שהם כבר הכניסו את הנפש שלהם למצב שבו הם עבדים והמצרים הם אדונים. דור יציאת מצרים חווה כל חייו השפלה והתעללות ואיך יקום כעבד וילחם באדונו? לאנשים שחיים בתחושה של עבדות, מאוד קשה לצאת מהמקום הזה - מעבדות נפשית לחירות פנימית.

לדעתי אנחנו יכולים לקחת מכאן מסר לחיים שלנו, לנסות לשים לב לאיזה מצב נפשי אנחנו מרגילים את הנפש שלנו.
 

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.