תקציר שמות פרק כ"ח

פתיחה לבגדי הכהונה (א-ה)

לאחר שה' ציווה על כלי המשכן, בניית המשכן, המזבח שבחצר ובניית החצר כעת ניתן לצוות על ה"כלים" של מי שאמור לשרת המשכן – הכהנים. ה' מצווה בתחילה על בגדי הכהן הגדול ולבסוף מזכיר את הבגדים של הכהנים הרגילים.

האפוד (ו-יג)

התיאור של האפוד לא ברור לגמרי. כנראה מדובר במין סינר (אחורי או קדמי ואחורי) שבקצהו העליון היו שתי אבני שוהם שעליו חקוקים שמות שבטי עם ישראל: שישה באבן אחת ושישה באבן השנייה. האבנים נמצאות על "כִּתְפֹת הָאֵפֹד" והן משמשות כ"אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (יב).

החושן (טו-ל)

החושן, או בשמו המלא "חֹשֶׁן מִשְׁפָּט" (טו) עשוי גם הוא מ"זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר" (טו). החושן עשוי בצורת ריבוע שיש בו ארבעה טורים של אבנים שבכל טור יש שלוש אבנים. בסך הכול שתים עשרה אבנים. גם על החושן יש לחקוק את שמות שבטי עם ישראל. החושן מחובר עם טבעות אל כתפות האפוד וכך יוצא שהכהן הגדול נושא עמו כל העת את שמות שבטי ישראל, "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל-לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ  לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-ה' תָּמִיד" (כט) האורים והתומים, ששימשו בהיסטוריה של עם ישראל לשאול את ה' שאלות, צריכים להיות על החושן וכך "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד"

המעיל (לא-לה)

על גבי הבגדים של הכהן הגדול יבוא המעיל. המעיל הוא "מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה-לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ" (לב) ובשוליו יש רימונים ופעמונים מזהב כך ש"וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה'" (לה).

ציץ (לו-לח)

פריט הלבוש המיוחד האחרון של הכהן הגדול הוא הציץ. הציץ עשוי מזהב טהור ועליו יש לחקוק "פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה'" (לו). הציץ אמור להיות על המצנפת שנמצאת במצחו של הכהן הגדול. המטרה של הציץ היא "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-עֲו‍ֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'" (לח).

הבגדים הפשוטים (לט-מג)

בפסקה זו מתוארים הבגדים שמשותפים לכהנים הרגילים וגם לכהן הגדול: כתונת, אבנט, מגבעת ומכנסיים. למכנסיים יש חשיבות מיוחדת "לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד-יְרֵכַיִם יִהְיוּ... וְלֹא-יִשְׂאוּ עָו‍ֹן וָמֵתוּ" (מג).

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק כ"ז

מזבח הנחושת (א-ח)

לאחר העיסוק בכלים העומדים במשכן ובבניין עצמו הכתוב עובר לעסוק בחצר המשכן. בחצר המשכן עומדים מזבח הנחושת והכיור (שהציווי עליו יבוא בפרק ל'). מזבח הנחושת (הנקרא גם 'המזבח החיצון' ו'מזבח העולה') עשוי עץ ומצופה בנחושת. גם למזבח יש להכין "בדים" (=מוטות) כדי שיהיה אפשר לסחוב אותו בדרך. ושוב חוזר הפזמון "כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ" (ח).

חצר המשכן (ט-יט)

את המזבח יש לשים בתוך חצר המשכן. מסביב לחצר המשכן יש גדר קלעים שנתמכים בעמודי עץ הניצבים בתוך אדני נחושת. בכניסה לחצר המשכן יש מסך (=פתח) ראשי לחצר: "וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם" (טז).

נר תמיד (כ-כא)

הפרק מסתיים בציווי על נר תמיד. את נר התמיד יש להדליק משמן זית "זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" (כ). נר התמיד יעמוד בקודש "מִחוּץ לַפָּרֹכֶת" (כא) וכמו שמו נר התמיד דולק תמיד "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

Volver al capítulo

ההוד, ההדר והמנהיג הראוי

 

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (ב)

"אמת מה נהדר היה מראה כהן גדול..." שרים בקהילות ישראל ביום הכיפורים, ובשמות כ"ח אנחנו מתוודעים לכל הפחות לצד החיצוני של מראה זה: משבצות זהב, תכלת וארגמן אודם, פיטדה, ברקת, כולם עשויים 'מעשה חושב' ו'מעשה חרש'. פסוקי התורה מתארים בפרוטרוט את החומרים המשובחים מהם עשויים בגדי הכהן הגדול ואת הפאר וההדר של הופעתו. הבגדים אכן עושים את האדם, אולם לשם מה?

במדרש רבה (שמות ל"ח סימן ח') אנחנו מוצאים את הפרשנות הבאה: "דבר אחר: "וזה הדבר, אשר תעשה להם" (שמות כ"ט, א) – באיזו זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים?... ר' יצחק אומר: זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר: "וזה הדבר אשר תעשה להם" (שמות כ"ט, א)  – מִנְיַן "זה", י"ב... ואלו הן י"ב אבנים טובות שהיו נתונות על לבו של אהרן ועליהם שמות השבטים... מה טעם? שיהא הקב"ה מסתכל בהן ובבגדי כהן בכניסתו ביום הכיפורים ונזכר לזכות השבטים".

הכהן הגדול איננו אדם פרטי וכך גם הפאר והעושר של בגדיו, אלה, מטרתם, לשרת אותו כמנהיג וכמנהיג בלבד, בעת שהוא נכנס לקודש הקודשים להתפלל ולבקש על הציבור כולו. לא תמיד היו לישראל כהנים גדולים ראויים, התככנות, הרחש-בחש הכרוכים בכל פוליטיקה באשר היא לא פסחו על בית המקדש. אולם, פסוקי התורה בוודאי מציבים רף של מנהיגות נקיית כפיים וברת לבב, הבאה לשרת את העם ולא חלילה את עצמה.


באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג

Volver al capítulo

תקציר שמות פרק כ"ו

יריעות המשכן (א-ו)

את המשכן יש לכסות בכיסויים. השכבה הראשונה של הכיסוי היא עשר יריעות (רצועות בדים) שעשויים משש, תכלת, ארגמן ותולעת שני. הכתוב מפרט כיצד היריעות צריכות להיות מסודרות: היריעות מחוברות עם קרסי זהב, חמישים במספר.

יריעות האוהל (ז-יד)

מעל יריעות המשכן היתה שכבה שנייה של כיסוי – יריעות האוהל. מדובר ביריעות העשויות מצמר עזים שחוברו זו לזו באמצעות קרסי נחושת. מעל שתי השכבות האלה יש שכבה שלישית והיא המכסה העליון של האוהל "עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה" (יד).

קרשי המשכן, הבריחים והאדנים (טו-ל)

במשכן היו ארבעים ושמונה קרשים: עשרים קרשים "לַמִּשְׁכָּן", עשרים קרשים לצלע המשכן; שישה קרשים לירכתי המשכן ושני קרשים "לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם". כדי שהקרשים יעמדו כראוי יש לייצבם לכן לכל קרש היו שתי ידות שהוכנסו לתוך האדנים, כך שהיו שני אדנים לכל קרש. האדנים היו עשויים מכסף. הבריחים חיברו בין קבוצת קרשים של קיר אחד לקיר אחר. לכל קיר היו חמישה בריחים: שניים למעלה, שנים למטה ואחד באמצע ("הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן").

הפרוכת והכלים שלידה (לא-לז)

לאחר הציווי על בניית המשכן הכתוב עוסק בהכנסת הכלים מהפרק הקודם. לפני הכנסת הכלים יש להפריד בין הקודש ובין קודש הקודשים במשכן באמצעות הפרוכת שעשויה גם היא מ"תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר" (לא). מעתה ניתן להכניס לקודש הקודשים את ארון העדות עם הכפורת מעליה, ומחוץ לפרוכת (בקודש) ניתן להכניס את השולחן והמנורה. הכתוב מסיים בציווי עשיית מסך (פתח) ראשי לאוהל המשכן.

Volver al capítulo

הרוב הקובע והרוב היודע

 

מכירים את הסלנג שהתנתק מספינת האם ומציין בדיוק את המשמעות ההפוכה של המילים המקוריות?

ככה זה עם 'חולה עליך', 'מטורף' או 'חבל על הזמן', וככה זה גם עם הביטוי 'אחרי רבים להטות'. במשמעותו המקורית הכוונה היא לא לנטות אחרי הרבים החורשים רעה: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת." (ב). ברם, החלק האחרון של הפסוק קם על רגליו והפך לעקרון עצמאי שפירושו הפוך: פסיקה על פי הכרעת הרוב. כך למשל, משמש הביטוי במובנו החדש, בתלמוד הירושלמי:

"אמר רבי ינאי: אלו ניתנה תורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה... אמר [משה] לפניו: רבונו של עולם הודיעני היאך היא הלכה, אמר לו: ' אחרי רבים להטות', רבו המזכין זכו, רבו המחייבין חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור" (ירושלמי מסכת סנהדרין ד' ב').

על פי רבי ינאי, לו ניתנה התורה בתבנית חד משמעית שאינה פתוחה לפרשנויות שונות, הייתה מאבדת את יכולתה לעמוד על רגליה, או את עצם אחיזתה במציאות. דבר הא-לוהים בסיני ניתן פתוח לפרשנויות שונות, ועיצב למעשה את תרבות הוויכוח והלמדנות היהודית: התורה נדרשת כך או אחרת ונתונה בידי הציבור המטה את הכף לכאן או לשם באמצעות לימודו.

עקרון ההכרעה על פי הרוב הוא עקרון תשתית בתרבות הדמוקרטית. זהו עקרון פורמאלי, המבהיר כיצד צריכים הדברים להתנהל. לצדו, עקרונות נוספים הקשורים למהותה של הדמוקרטיה: עקרון חופש המידע, עקרון השקיפות, חופש הביטוי ועוד. אלה מבטיחים את יכולתו של הציבור לשאת ולתת, לדרוש מ"ט פנים לחייב או מ"ט פנים להתיר ובעיקר להיות מעורב בעיצוב אורחות חייהם של היחידים ואורחות חייה של הקהילה.


באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג

Volver al capítulo

39 - מספר מקודש


בפרק זה גיליתי שוב את רשימת פרטי המשכן (39), במקביל לרשימה הפותחת, בפרק ל"ה. המספר 39 נקבע במסורת חז"ל כמספר מקודש גם לאבות מלאכות האסורות בשבת. והנה התברר לי, שהרשימה כאן בפרק ל"ט מוסיפה 3 פרטים, וכנגדם גורעת 3 פרטים אחרים – כך הוּכַח, שהתורה בעצמה שומרת על המספר המקודש (ארבעים, כי ה-39 מסתעף לשניים). הסיבה לשינויים ברורה גם כן – הרשימה כאן כתובה לפי חומרים, "מזבח הזהב" (לח) במקום "מזבח הקטֹרת" (ל"ה, טו); "מזבח הנחֹשת" (לט) במקום "מזבח העֹלה" (ל"ה, טז). לכן, המכסה נרשם כאן פעמיים (לד), כי היה עשוי משני חומרים; גם כלים נוספו כאן. לעומת זאת, הבדים של השולחן ומזבח הזהב יכלו להיבלע, כי הם עשויים מאותם עצי שטים, כמו השולחן והמזבח.

ועתה סִפרוּ נא, הַשווּ לרשימת ל"ה, וגַלוּ מה נוסף, ומה נחסר  – "ויביאו את המשכן (1) אל משה, את האֹהל (2) ואת כל כליו (3), קרסיו (4) קרשיו (5) בריחָו (6) ועמֻדיו (7) ואדניו (8)... את בגדי השרד לשרת בקדש (39) (שהם) את בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת בגדי בניו לכַהֵן" (לג-מא) – זוהי "כל המלאכה" (מג).

כאשר תלמדו את רשימת 39 אבות מלאכות האסורות בשבת במשנה (שבת פרק ז, ב), ואת הסוגיות הנלוות, תזכרו שהרשימה מחויבת למספר המקודש, שנמצא במלאכת המשכן. ועדיין יש מקום לשאול – מדוע פירטו חז"ל כל כך את מלאכות הכנת הפת, הבגד והספר, ומדוע קיצרו כל כך במלאכות הבית, האש והמסחר?


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

איך הגעתם למספר הזה?


משה הקהיל "את כל עדת בני ישראל", ופתח בשבת – מקדש הזמן לפני מקדש המקום. הפתיחה החגיגית, הדומה למעמד הר סיני – "אלה הדברים..." (ל"ה, א וגם י"ט, ו), מזמינה דיבור חשוב, וגם שלם ומקיף, והנה "הדברים" מסתיימים בשני פסוקים, עם פרט אחד נוסף – "לא תְבַעֲרוּ אֵש בכל מֹשְבֹתֵיכֶם ביום השבת" (ג). הקיצור הזה איננו הולם את הפתיחה.

בפסקה הבאה יש שוב פתיחה – "זה הדבר אשר צִוה ה' לֵאמֹר" (ד), ואחריה פרשיות שלמות ומפורטות של מעשה המשכן. הדעת נותנת שגם לדיבור שבת הייתה כאן מסכת שלמה, ואכן כך הבינו זאת חז"ל במדרש ההלכה: "אלה הדברים... רבי אומר: להביא 39 מלאכות שאמר להם משה על פה"  (מכילתא ויקהל, א). לפי זה, איסור הבערת אש היה פרט אחד מתוך רשימה ארוכה, שנאמרה "על פה", ולא נכתבה.

אבל מנַין לקחו חז"ל את המספר 39 (=40 חסר 1)?

כקורא בתורה ידעתי שברשימת פרטי המשכן, תחת הכותרת "זה הדבר...", יש 41 פרטים, ויום אחד האיר ה' את עינַי, והבנתי שזו באמת רשימת 39 פרטים, שהאחרון בה מסתעף לשניים (40 מספר מקודש) –

"...את כל אשר צִוה ה': את המשכן, את אהלו, ואת מכסהו... [נא לספור]... את בגדי השרד לשרת בקדש [שהם] את בגדי הקדש לאהרן הכהן, ואת בגדי בניו לכַהֵן" (י-יט).

אחרי שגיליתי זאת, אמר לי הרב שאול ברוכי, שהרעיון נזכר ב'מדרש הגדול', וכך כתוב שם – "הרי אלו 39 ציוויין כנגד 39 אבות מלאכה שנאסרו בשבת" (ראו מאמרי '39 אבות מלאכות בשבת – מנין?').

עוד באותו עניין קראו גם בפוסט הבא '39 - מספר מקודש'


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

משמעות מבנה הארון

 

הארון הוא "ארון העדות" משום שבו נתונים "הלוחות שהם עדות וברית בין הקב"ה לישראל" (רשב"ם לפס' טו), והארון הוא מקום ההתוועדות בין ה' למשה לשם המשכה והשלמתה של ברית סיני. יסודה של הברית בין ה' לעמו הוא בזיקה ההדדית ביניהם: "מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לא-לוהים... ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם" (רמב"ן לפס' ב).

במוקדה של ברית זו, היוצרת קישור וחיבור בין שני הצדדים כורתי הברית - ה' וישראל - נמצאת "העדות" - לוחות הברית המעידים על ברית סיני ועל תוכנה. 

מסתבר שארון העדות כמכלול שלם נועד לבטא את אותה זיקה הדדית של ברית בין ה' לעמו סביב "העדות" המצויה בלב אותו מכלול.  

חלקו התחתון של הארון מציין את הצד האנושי בברית - את ישראל. ברית סיני החלה מנכונותם של ישראל להיכנס בברית ולקבל עליהם את מצוותיו של ה' (י"ט, ה-ח). אף הארון כמבטא ברית זו, ראשית עשייתו היא בחלקו התחתון, שתכליתו לשמש כלי קיבול ללוחות העדות - להתגלות ה' ולמצוותיו, המצויות במוקד הברית שבין ה' לעמו...

הבדים הקבועים בארון אשר "לא יסרו ממנו" (טו), מייצגים את נשיאתו המתמדת על כתפי האדם, המטה שכמו לעול הברית, ומבטא בדרך הנשיאה הזו את הערצתו ל"יושב הכרובים" המתגלה מביניהם אל האדם.

אם אמרנו כי חלקו התחתון של הארון מייצג את "ישראל" העם, כחטיבה אחת שהיא בת ברית לא-לוהים, מייצגים הבדים את האדם הקונקרטי מישראל, שבכל דור דבק בנשיאת הארון על כתפיו.

חלקו העליון של הארון - הכפורת - מציין את הצד הא-לוהי בברית. הכפורת משמשת כיסא סמלי לא-ל הבלתי נראה, ועל כן היא עשויה זהב טהור...

העדות היא הקושרת את שני חלקי הארון - את שני צדדי הברית, את הצד האנושי ואת הצד הא-לוהי.


נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

חנוכת אהרן

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃ בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ז, כ-כא)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן ב 

אמר רבי מאיר:
אמר הקדוש ברוך הוא: חביב עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמיים.
למה? שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי
היה אהרן נפשו עגומה, 
אמר: כל הנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח ואני לא היה לי חלק בקרבנות.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: חייך כל השבטים הקריבו חנוכה אחת
ואתה לעצמך תעשה חנוכה.

מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו,
זה שאמר הכתוב: "תאות ענוים שמעת ה'" (תהלים י', יז)
לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "ואתה תצוה" וכתיב "יערוך אותו אהרן ובניו" 
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: צו את בני שיהו מביאין שמן זית כדי שיהא אהרן מדליק לפני. 

 

 

 

מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

ועשו לי מקדש

 

הציווי להביא תרומה מנוסח במילים "ויקחו לי תרומה" (ב).
בקריאה ראשונה נראה שיש להביא את התרומה אל ה', אך חז"ל שמו לב לעקמומיות בפסוק: אם זוהי הכוונה - לא היה צריך לכתוב "ויקחו" אלא "ויתנו". לשון לקיחה מותיר, לכאורה, את התרומה בידם של ישראל. מכאן מצא המדרש רמז ליחס שבין עם ישראל לבין התורה:

"... אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי - כביכול נמכרתי עמה, שנאמר 'ויקחו לי תרומה'. משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך - יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך; אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך - קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה; לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול; אלא בכל מקום שאתם הולכים - בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר 'ועשו לי מקדש'" (שמות רבה לג, א) .

אכן, המדרש טוען שהתרומה מיועדת להישאר ביד ישראל, ולשמש לקיטונו של מלך.

לאחר נתינת התורה, ניתן היה לחשוב שנסתיימה מערכת היחסים הקרובה של הקב"ה עם ישראל. דבר ה' ירד לארץ, וכעת לא נותר אלא לקיימו. כך דרכו של מקח וממכר: המוכר נותן את החפץ, והוא נפרד ממנו לעולם.

אך פני הדברים שונים כאשר מדובר בבתו של מלך. הקשר בין המלך, מלכו של עולם, לבין התורה אינו קשר חיצוני. התורה אינה מערכת חוקים ואמירות שרירותית, שהייתה יכולה להיות אחרת, שניתנה לישראל סתם כך. התורה היא רצון ה' בעולם; היא קשורה אליו בקשר של תולדה כקשר של אב לבתו, ואין דבר החשוב ממנה לה' יתברך. לכן אומר ה' לבני ישראל - למרות שקיבלתם את תורתי, אבקש גם אני לדור עמכם.

השראת השכינה מבטאת את הקשר החי שבין התורה לנותנה. אין חיי תורה שלמים בלי השראת שכינה, הן בכלל - במשכן ובמקדש - והן בפרט - בלבו של כל אחד. בנוסף לעשייה, לציות ולהימנעות מלאווים, מבקש מאתנו ה' בקשה נוספת: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"(ח). עשו לי קיטון קטן בלבכם שאדור עמכם.


נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.