דרך הפלפול והחקירות

"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַֽרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחֽוֹ" (במדבר ל"ו, יג)

בסוף ספר ויקרא לא כתיב אלא "אלה המצוות" (ויקרא כ"ז, לד), ולא כתיב 'והמשפטים', אף על גב שגם בספר ויקרא כתיב הרבה דיני ממונות.

אלא 'משפטים' משמע כאן חקירות היוצא מי"ג מידות,

ובהר סיני עוד לא ניתן דרך החקירות אלא למשה ולזרעו

ורק בערבות מואב הואיל משה באר התורה כולה על פי דרך הפלפול והחקירות.

הנצי"ב - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, חי בין השנים 1817-1893. עמד בראש ישיבת וולוז'ין שברוסיה. כתב ספרים במקצועות התורה השונים: פירוש לש"ס בשם 'מרומי שדה'; חיבור 'העמק שאלה' על ספר השאילתות של רב אחאי גאון; פירוש 'העמק דבר' לתורה; שאלות ותשובות 'משיב דבר' ועוד. הנצי"ב אף סייע באופן פעיל לתנועת חובבי ציון, אשר עסקה בעלייה וביישוב ארץ ישראל השוממה.

Volver al capítulo

רב לך

כאשר משה מתחנן לה' שיתיר לו להכנס לארץ, ה' עונה לו "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (כו).
ננסה להבין את משמעות הביטוי "רב לך".

הגמרא (סוטה י"ג ב) מצביעה על כך שמשה עצמו השתמש באותו מטבע לשון כאשר דיבר לבני לוי הנועדים על ה' בעדת קרח. משה פונה אליהם ואומר "רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" (במדבר ט"ז, ז), ובאמירה זו מציב גבול לשאיפה הדתית שלהם. לכן, כנגד זה, ה' מציב גבול לשאיפתו הדתית של משה.
כמובן שמשה צדק בהתנגדותו לבני לוי, אך עולה מהגמרא כי אולי לא זו הייתה הדרך להראות זאת. היה ראוי שמשה ייתן מקום לרצונם החיובי במהותו, ויסביר להם מדוע לא נכון המעשה שהם עושים לשם כך, ולא שיצהיר ויסתום רק שעליהם להסתפק ברמה בה הם נמצאים.

ניתן להציע כיוון נוסף להבנת משמעותו של הביטוי "רב לך", על פי הבנה של פשט הביטוי.
אם נסתכל שני פרקים אחורה מפרקנו, נראה שהביטוי מופיע גם בפסוק "רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה" (א', ו). כאן למשל, ה' אומר למשה שעם ישראל הפיק הרבה תועלת מהישיבה בהר סיני, אך כעת מיצה את היתרונות של הישיבה בקרבת הר ה', ועליו להמשיך הלאה ולהתקדם לעבר ייעודו. גם במקומות נוספים בתנ"ך, ניתן לקרא ביטוי זה במובן של מיצוי.

ייתכן שדבר דומה קורה גם כאן. ה' מתעבר במשה למען עם ישראל, כי עם ישראל כבר הפיק את התועלת שהוא יכול לקבל מהנהגת משה. אם משה יעבור איתם את הירדן, אפילו אם הוא לא ינהיג בפועל, עיני כל העם תהיינה נשואות אליו, והם לא ילמדו ממידותיו והנהגותיו של יהושע. כדי שעם ישראל יוכל להמשיך להתפתח, על משה לרדת מבמת ההנהגה, ולהניח ליהושע לתפוס את מקומו.

על כך קראו עוד בפוסט מאת חנן פורת 'למענכם'

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך , המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

מפה דברים פרק א

Volver al capítulo

שבטיות - רק בשלב ראשון

"וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו" (במדבר ל"ו, ז-ח)

התורה מייחסת ערך רב לשמירה על גבולות השבטים ולישיבת כל שבט בתחום נחלתו. דבר זה יסייע לקיום התפקיד הכללי האחיד של האומה בכל הרב-גווניות של הסגולות המיוחדות לכל שבט, ולשם כך יש צורך לאפשר לכל שבט להתפתח כהלכה בתחום נחלתו. מנקודת מבט זו יש חשיבות מיוחדת לשמירה על הנחלות בתחילת ירושת הארץ ובתקופה הסמוכה לה. יש למסור כל נחלה בשלמותה לשבט שהיא ראויה לו על מנת שיקיים אותה בידיו, ויש למנוע ככל האפשר את התערבות בני השבטים כתוצאה מדיני הירושה.

בכל הזמנים הבאים לאחר מכן אין התורה אוסרת על השבטים לבוא במגע זה עם זה ולהתחתן זה בזה; היפוכו של דבר: שלוש פעמים בשנה תתכנס האומה בכללותה מסביב למקדש הכללי, ומצוה זו תביא לידי הגשמה בפועל של האיחוד הלאומי הגמור. אך דוקא משום כך יש צורך שכל נחלה תהיה נתפסת בתחילה על ידי הסגולה המיוחדת של אנשיה, ואנשי כל שבט על סגולותיהם המיוחדות יכו שרשים בנחלה שנמסרה להם ושניהם יהיו אחוזים ודבוקים זה בזה ונמצא שהתפתחות היחיד של כל שבט תהיה מובטחת לעד.

כך תובן ההוראה המורה לבת יורשת להינשא רק במסגרת שבטה, וכן יובן שהוראה זו מוגבלת לדור הראשון של יורשי הארץ.

רש"ר הירש - ר' שמשון רפאל הירש חי בגרמניה בין השנים 1808-1888. עמד בראש המאבק ברפורמים, ועם זאת דגל במודרניזציה, בגישת "תורה עם דרך ארץ". כתב ספרים רבים וביניהם פרושו לתורה.

Volver al capítulo

תקציר במדבר פרק ל"ה

פרקנו ממשיך בתיאור ההכנות לכניסה לארץ, ועוסק בערי הלויים ובערי המקלט.

ערי הלויים (א-ח)

מכיוון שללויים אין נחלה, עם ישראל צריכים להפריש מהנחלות שלהם ללויים: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם" (ב). הכתוב מפרט את הגודל של הערים שיש להקצות ללויים. בסך הכול יש להעניק ללויים ארבעים ושמונה ערים: "וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם" (ח)

ערי מקלט (ט-לד)

עיר מקלט היא מקום ששומר על הרוצח בשגגה מפני פעולת נקם של קרוב משפחה של הנרצח (גואל הדם). בסך הכול יש לתת שש ערי מקלט: שלוש ערים בארץ ושלוש ערים בעבר הירדן המזרחי. ערי המקלט הן חלק מערי הלויים. הרוצח בשגגה יושב בעיר המקלט עד למשפט שמתנהל בינו ובין גואל הדם: "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט" (יב). במשפט השופטים מחליטים האם להשאיר את הרוצח בשגגה בעיר המקלט או לא. אם הוחלט שהוא יישאר בעיר המקלט, הוא נשאר שם עד מות הכהן הגדול: "וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל..." (כד-כה).

לאחר מכן הכתוב מסכם לגבי דיני רצח וכופר כאשר המשפט המרכזי הוא: "ְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (לד).

Volver al capítulo

טומאת הארץ

"וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ל"ה, לג-לד)

ולא תחניפו את הארץ - מפני שאמר תחלה "והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם" (במדבר ל"ה, כט) שאלו המשפטים נוהגים גם בחוצה לארץ, חזר והחמיר ביושבי הארץ יותר לכבוד השכינה אשר שם, והזהיר שלא נחניף אותה ושלא נטמא אותה... כל חנופה עשות הפך הנראה והנדמה לעינים, והוא עונש בארץ בעבודה זרה ובשפיכות דמים ובגלוי עריות, כמו שנאמר: "הלא חנף תחנף הארץ" (ירמיה ג', א), "והארץ חנפה תחת יושביה" (ישעיה כ"ד, ה), "ותחניפי ארץ בזנותיך" (ירמיה ג', ב). וענין הטומאה, שתהיה הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד השם בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו.

רמב"ן - רבי משה בן נחמן, נולד בגירונה שבספרד בשנת 1194 ונפטר בארץ ישראל בשנת 1270. שלט בכל מקצועות התורה, וחיבוריו כוללים פירושים לגמרא ולתנ"ך, פסקי הלכה ותשובות, ואף חיבורים בחכמת הקבלה ובמחשבת ישראל. כתב השגות על ספר המצוות של הרמב"ם. בגיל 73 עלה הרמב"ן לארץ ישראל, ביקר בירושלים ובחברון ונפטר בעכו.

Volver al capítulo

סדר השבטים

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּֽה, וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד..." (במדבר ל"ד, יט-כ)

ואלה שמות האנשים - השבטים ונציגיהם נקראים כאן בשמם לצורך חלוקת הארץ, והדבר ראוי לתשומת לב: כדרך שהשבטים מנויים כאן, כן נטלו את חלקם בארץ; כי בסדר הזה - מדרום לצפון - התיישבו השבטים בארץ זה בצד זה וזה אחר זה.

יהודה, שמעון, בנימין ישבו בדרום; דן, מנשה, אפרים ביניהם, בתווך; יששכר, זבולון, אשר, נפתלי בצפון. עתיד הגורל לקבוע את נחלת השבטים וקביעתו תאושר בידי ה' במאמר האורים והתומים (ראה פי' לעיל כו, נה), אך הכל היה צפוי מראש והוא רמוז כבר בסדר הפסוקים האלה.

Volver al capítulo

גבולות המצוות התלויות בארץ

"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ" (במדבר ל"ד, ב)

לפי שהרבה מצוות נוהגות בארץ ואין נוהגות בחוצה לארץ,

הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב,

לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצוות נוהגות.

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

ה' נושא פנים לישראל

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח', י)

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ עמוד ב

דרש רב עוירא... :

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:

רבונו של עולם, כתוב בתורתך "אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד" (דברים י', יז),

והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו', כו).

אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל?

שכתבתי להם בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך",

והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה.

Volver al capítulo

לעבוד את ה' מאהבה

"וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֹתָיו] לְאֶלֶף דּוֹר" (דברים ז', ט)

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתמו

תני רבי שמעון בן אלעזר:

גדול העושה מאהבה מן העושה מיראה

שזה תלוי לו לאלף דור וזה תלוי לו לאלפים דור,

הכא כתיב [=כאן כתוב]: "ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי" (שמות כ', ה)

והתם כתיב [=ושם כתוב]: "לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור" (דברים ז', ט),

האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה [=זה לשסמוך לו וזה לשסמוך לו].

ילקוט שמעוני - לקט אגדות, בדרך פירוש או דרשה, המלוקטות מהתלמוד ומספרי מדרש קדמונים, ומסודרות כסדר התנ"ך. חלוקות הדעות מי חיבר את הילקוט. הוא נזכר לראשונה בדברי האברבנאל. בילקוט שני חלקים: תורה, ובו 963 רמזים; נביאים וכתובים ובו 1085 רמזים.

Volver al capítulo

דרך הפלפול והחקירות

רב לך

מפה דברים פרק א

שבטיות - רק בשלב ראשון

תקציר במדבר פרק ל"ה

טומאת הארץ

סדר השבטים

גבולות המצוות התלויות בארץ

ה' נושא פנים לישראל

לעבוד את ה' מאהבה

Pages