מתוך אתר 'פניו אליך'
והיתה הפצירה פים
המילה "פים", הנזכרת פעם אחת בלבד במקרא – בפרקנו: "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִּים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן" (כא) – נותרה במשך דורות בגדר מילה סתומה.
פרשנים ניסו להבין את פשרה כפועל יוצא מצורתה – כצורת זוגות (בדומה למשקפיים, מכנסיים) – וראו בה כלי בעל שתי פיות להשחזה.
אלא שממצאים ארכיאולוגיים מארץ ישראל שופכים אור חדש:
אבן משקל עתיקה נמצאה ועליה כתובת בכתב עברי קדום: "פים". משקלה – שני שלישים של שקל תקני (כ-7.8 גרם מתוך 11.65 גרם לשקל). מדובר אפוא ביחידת מִשקל – לא בשם כלי.
בהתאם לכך, יש לפרש את הפסוק בשמואל כך: "הפצירה – פים" = מחיר עבודת ההשחזה היה שני שלישים שקל.
פירוש זה מבוסס על הצעתו של פרופ' יעקב משורר, שקישר בין המונח "פים" לבין מונח מקראי נוסף – "פי שניים".
המונח "פי שניים", המופיע בשלושה מקומות בלבד בתנ"ך (דברים כ"א, יז; מלכים ב ב', ט; זכריה י"ג, ח), אינו מציין כפל במובנו המודרני ("כפול מהשלם") – אלא מציין שני חלקים מתוך שלושה, כלומר ⅔. כך הבכור מקבל "פי שניים" – כלומר חלק כפול מהאח, אך לא כפול מכלל הירושה.
כך גם בקשת אלישע מאליהו: "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי" (מלכים ב ב', ט) – אינה בקשה לגדולה יתרה מאליהו, אלא להכרה בו כיורש הרוחני הקרוב ביותר – הבכור.
על המונח "פי שניים" תוכלו לקרוא עוד בהרחבה בפוסט הבא
התמונה באדיבות אתר וויקישיתוף
Las grandes preguntas de Iahacov al salir de Jarán.
Temas de los cuales se puede debatir después de ver el video:
(Las preguntas tienen diferentes niveles de dificultad; el docente o los padres elegirán las preguntas apropiadas para el nivel de los participantes en el debate)
Iahacov huyó de Labán, pero primero les preguntó a sus esposas si estaban de acuerdo en partir. Ellas aceptaron. Pero, ¿qué habría hecho si Rajel y Leáh se hubieran opuesto?
- ¿Cómo se sienten cuando otra persona toma decisiones por ustedes?
- ¿Hay algo importante sobre lo que has querido consultar, pero te resultó difícil compartirlo con otros?
- ¿Qué se puede ganar al hablar sobre estas cosas, y qué se puede perder?
Iahacov estuvo con Labán 20 años hasta que decidió hacer un cambio. La revelación de Hashem y el mal trato de Labán lo ayudaron a dejar Jarán.
- ¿A veces sientes que estás "estancado" y quieres generar cierto cambio, pero es demasiado difícil?
- ¿Qué nos hace permanecer en situaciones no deseadas? (dependencia, miedo, el qué dirán)
- ¿Qué da miedo del cambio? ¿Qué ayuda a realizarlo?
Iahacov Avinu mantuvo una conversación difícil con Labán cuando se encontraron en el camino. Le dijo toda la verdad, y finalmente establecieron un pacto entre ellos.
- ¿Por qué creen que era tan importante para Iahacov hablar abiertamente con Labán?
- ¿Qué condiciones se necesitan para mantener una conversación abierta y sincera? ¿De qué hay que cuidarse?
Fuentes:
Libro de Bereshit, Parashat Vaietzé. Capítulo 28 versículo 10 - Capítulo 32 versículo 3
Comentario del Rav Steinsaltz sobre la parashá.
Radak, Bereshit capítulo 31 versículo 50
Palabras del Shela sobre estos versículos.
פי שניים
מה באמת ביקש אלישע כשאמר: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי"? (מלכים ב ב', ט)
כשאלישע נפרד מאליהו, הוא מבקש ממנו "פי שניים". האם הוא התכוון להיות כפול ממנו? חזק פי שתיים? זה נשמע מופרז – אבל בפשטות, זו לא המשמעות.
בתנ"ך, "פי שניים" משמעו לא כפול, אלא חלק מועדף בתוך שלם.
הביטוי מופיע בשלושה מקומות:
1. דברים כ"א, יז – "כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר יימצא לו" – כלומר, שני שליש מהירושה.
2. מלכים ב ב', ט – "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" – הבקשה של אלישע.
3. זכריה י"ג, ח – "והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה ייכרתו יגוועו, והשלישית ייוותר בה" – שוב, שני שליש מול שליש.
נשים לב שלאחר הביטוי "פי שניים" תמיד תבוא האות בי"ת:
1."פי שנים בכל אשר ימצא לו"
2. "פי שנים ברוחך"
3. "פי שנים בה יכרתו"
כלומר לא פי שניים מ... אלא פי שניים בתוך השלם - חלק מהשלם.
אבן עזרא בפירושו מסביר ש"פי שניים" משמעו שני חלקים מתוך שלושה, כמו ירושת הבכור:
"לתת לו פי שנים - שיקח שני חלקים. אם היו שלשה, שיחשבו שהם ארבעה, ויקח שני חלקים. ואם שני בנים יחשבו שלשה וכן הכל. ולפי דעתי, שכן פירוש 'ויהי נא פי שנים ברוחך אלי' (מלכים ב ב', ט), כאשר פירשתי במקומו" (אבן עזרא לדברים כ"א, יז)
לפי זה, אלישע לא ביקש להיות יותר גדול מאליהו – אלא להיות יורשו הרוחני, ממש כמו הבן הבכור של מורו.
ויש גם גיבוי ארכיאולוגי מרתק:
נמצאה אבן משקל מתקופת המקרא עם הכתובת "פים" – שהייתה כנראה קיצור ל'פי שניים' – כלומר, ⅔ ממשקל השקל, בהתאם לפירוש התנ"כי.
באמצעות ממצא זה ניתן כעת גם להבין את פשרה של מילה שעד עתה היתה עמומה המופיעה פעם אחת בלבד במקרא: "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִּים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים..." (שמואל א, י"ג, כא)
על כך תוכלו לקרוא בהרחבה בפוסט הבא
באדיבות אתר וויקישיתוף
מה פשר הפירוט?
הרב ליכטנשטיין ביאר את הדברים דרך משל: בני זוג התארסו, והחלו לתכנן את ביתם. תכננו כל פרט ופרט בהתלהבות מיוחדת. הזמינו נגר מיוחד, ישבו אתו על כל ארון, על כל שלחן, מדדו את הארונות ומדדו את הבית. הכל בערגה מיוחדת ובהתלהבות מיוחדת. אולם, למרבה הצער קרתה תקלה, והזוג נפרד.
לאחר כמה חודשים, נעשתה מחילה בין בני הזוג, והם החליטו להינשא. כשהלכו לראות שוב את הבית, פגשו את הנגר. כעת, אמנם הכל נעשה כתכנון המקורי, אך ללא התלהבות, ללא התרגשות מיוחדת. לקחו את המידות הקודמות והנגר בנה את הבית לפי התכנון הקודם, כך שמבחינה טכנית היו הכלים תואמים עבור הזוג, אולם, הרוח, השמחה וההתלהבות הראשונית כבר לא היתה בהם. עם ישראל, תכנן את המשכן בהתלהבות. אולם, חטא העגל עצר הכל (לפי שיטות המפרשים, הסבורים שהפרשיות כתובות כסדרן). הפריד בין עם ישראל והקב"ה. כעת, לאחר תפילתו של משה, הקב"ה סלח, החזיר את שכינתו. כעת מתרחשת החתונה. האם פגה ההתלהבות? האם כל הלהט של המשכן תם?
באה התורה ומספרת: כל ההתלהבות התעוררה מחדש. שוב מזכירים ומפרטים כל כלי וכלי, שוב מזכירים מידת כל כלי וכלי, שוב מתארים את הכלים בהרחבה. שוב חזרה ופרחה האהבה שבין כנסת ישראל והקב"ה.