תקציר ישעיהו פרק ל"ז

פרקנו הוא המשך ישיר של הפרק הקודם. בפרק הקודם עצרנו בנאום רבשקה ובכך שהעם שתק ולא הגיב לו. כעת נשמע את תגובת המלך, ההתייעצות עם הנביא, תפילת המלך וסופו של הצבא האשורי.

תפילת חזקיהו ופנייה אל הנביא ישעיהו (א-ז)

חזקיהו שומע את דברי רבשקה והוא קורע את בגדיו. המלך מבקש מאנשיו לפנות אל הנביא בבקשה לעזרה. אנשי חזקיהו מגיעים אל ישעיהו והוא מרגיע את שליחי המלך במסר אופטימי: "הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל-אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ" (ז).

איום נוסף ממלך אשור (ח-יג)

רבשקה עוזב את ירושלים, אך מלך אשור שוב שולח מלאכים (=שליחים) אל חזקיהו כדי לשכנע אותו להיכנע.

תפילת חזקיהו ודברי ישעיהו (יד-לה)

לאחר בוא השליחים, חזקיהו שוב פונה בתפילה לה': "הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת כָּל־דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱ-לֹהִים חָי... וְעַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי־אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ" (יז-כ). תפילת חזקיהו כאן ארוכה ומפורטת יותר מזו שמופיעה בספר מלכים. ישעיהו שוב מחזק את חזקיהו ואומר לו שהישועה תגיע במהרה: "וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי" (לה).

הפסד המחנה האשורי ומות סנחריב (לו-לז)

כפי שהבטיח הנביא, הישועה לא איחרה לבוא: "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (לו). מחנה אשור כולו הוכה על ידי מלאך ה', וכך ירושלים ניצלה מהאיום האשורי. הכתוב מוסיף שסנחריב נרצח על ידי בניו (לח).

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ל"ו

בפרקים הקרובים (ל"ו-ל"ט) מובאים סיפורים שכבר מוכרים מספר מלכים ועוסקים במלכות חזקיהו ובמסע סנחריב.

עליית סנחריב (א)

בשנה הרביעית למלכותו של חזקיהו עלה סנחריב לשלטון בממלכת אשור. סנחריב היה בנו של סרגון השני, מי שלפי הכתבים האשוריים היה אחראי על מפלת שומרון וחורבן ממלכת ישראל. בספר ישעיהו הדברים באים בקיצור, אך מספר מלכים אנחנו לומדים שסנחריב איים על חזקיהו, והוא מיד נכנע והעביר לסנחריב מנחה גדולה.

נאום רבשקה (ב-כב)

סנחריב שלח שליחים מלכיש לירושלים "בְּחֵיל כָּבֵד". רבשקה, (שפירושו שר המשקים באכדית), פנה לפקידי חזקיהו (אליקים, שבנה ויואח) וקרא להם להיכנע למלך אשור. רבשקה נימק את דרישתו באמירה שה' בעצמו התגלה למלך אשור וציווה עליו להשחית את ירושלים. הפקידים ביקשו מרבשקה לדבר בארמית ולא בעברית כדי לא להתסיס את העם, אך רבשקה בכוונה המשיך לדבר בעברית וקרא לעם לא לשמוע לחזקיהו. העם לא ענה "כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ". לאחר סיום הנאום, אליקים, שבנה ויואח באו אל חזקיהו המלך קרועי בגדים והעבירו לו את דברי רבשקה.

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ל"ה

פרק זה יכול להיקרא כההמשך של הפרק הקודם ומציג את הצד השני של המטבע. אל מול הפורענות שתבוא על הגויים ועל אדום (ל"ד) עומדת הגאולה לעם ישראל (ל"ה). הנביא עומד על כמה תופעות שיתרחשו בעת הישועה.

פריחת המדבר (א-ב)

"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (א). כך הנביא פותח את תיאור הגאולה. המדבר שמייצג את השממה, יפרח. כבוד ה' יתגלה במדבר "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד־ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ" (ב).

ריפוי מומים ועידוד הנושעים (ג-ה)

הנביא מתאר את חיזוק ידיהם של הנושעים "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ" (ג), מכיוון שה' נוקם ומושיע את עם ישראל. אז, אומר הנביא, עיני העיורים יפקחו ואזני החרשים יפתחו.

מים במדבר (ו-ז)

תופעה נוספת שתתרחש בעת הישועה היא נביעת מים במדבר "כִּי־נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה" (ו).

דרך ישרה לשבים מהגלות (ח-י)

הפסקה האחרונה עוסקת בגאולה עצמה: הגולים יוכלו לשוב לירושלים בבטחון. הדרך לירושלים תהיה כ"מַסְלוּל" – דרך סלולה וישרה "לֹא־יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל־יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם", ובסופו של דבר: "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (י).

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ל"ד

פורענות לכל העמים (א-ד)

הנביא מזמין את כל העמים לשמוע על הפורענות שעתידה לפקוד אותם: "כִּי קֶצֶף לַה' עַל־כָּל־הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל־כָּל־צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח". הנביא לא מסביר מדוע תבוא פורענות על הגויים או מה מטרתה.

פורענות על אדום (ה-יז)

בחלק הזה של הפרק הנביא מתמקד באדום ומזכיר אותה באופן מפורש. הפורענות שתבוא על אדום תהיה קשה: "וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה" (ט). הנביא מתאר חורבן טוטאלי באדום שבעקבותיו ישכנו בה חיות ועופות. הנביא מפרט שמות רבים של עופות וחיות שישכנו בארץ אדום בעקבות החורבן ואף מבהיר שמי שיבדוק בספר התורה (סֵפֶר ה') יגלה ש: "אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה" (טז).

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ל"ג

הפסוק הראשון הפותח את הפרק עומד בפני עצמו ועוסק באויב ששמו לא נזכר. הנביא מאיים על האויב שברגע שהוא יסיים לשדוד ולפרוע, הוא יקבל את גמולו ויפרע גם הוא "כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ־בָךְ" (א).

תחינה וישועה (ב-ו)

העם פונים לה' בבקשה לישועה "ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ" (ב). ה' עונה לעם לתחינתו "וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ" (ד), משמע – שהעם יאסוף את השלל מאויביו כמו ארבה. לאחר מכן העם מכריז על ה' כ"נִשְׂגָּב ה' כִּי שֹׁכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (ה).

הבכי על החורבן ותגובת ה' (ז-יא)

פסקה זו מחולקת לשניים: בחלקה הראשון יש בכי על חורבן ותיאור של הרס גדול, ולאחריו ה' מגיב ואומר "עַתָּה אֵרוֹמָם עַתָּה אֶנָּשֵׂא... וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ" (י-יב) – האויבים ישרפו כמו במשרפות ויושמדו כליל.

הצדיק והרשע (יג-יד)

ה' קורא לרחוקים לשמוע על פעולותיו ובעקבות כך – הרשעים והחוטאים בירושלים צריכים לפחד, מכיוון שכמו שאש ה' כלתה את האויבים, כך היא תכלה את הרשעים והחוטאים שבירושלים. לעומתם, הצדיק לא צריך לחשוש "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן" (טז).

ירושלים ומלכה בישועה (יז-כד)

בפסקה זו מתוארת גדולת המלך, ירושלים וה'. מתואר יופיו של המלך, תיאור המסמל שבח למלך: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ" (יז). כמו המלך, גם ירושלים תהיה יפה למראה: "חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל־יִצְעָן בַּל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל־חֲבָלָיו בַּל־יִנָּתֵקוּ" (כ), לאחר אלו בא תיאור גדולת ה': "ה' שֹׁפְטֵנוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ" (כב).

 
 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ל"ב

המלך והחברה בגאולה (א-ח)

בהמשך לפרק הקודם המתאר את מפלת אשור וגאולת ישראל, הנביא עובר לתאר את מה שיקרה בירושלים: בראש הממלכה יעמוד מלך שישפוט בצדק והחברה כולה תהפוך להיות מתוקנת: אנשים ישמעו לדברי הנביא, ומי שהיה עד עכשיו עיוור וחירש לדברי הנביא והתעלם מהם – בעת הגאולה: "יָבִין לָדָעַת" (ד). כחלק מתיקון החברה, לא יהיה בלבול בין הנדיב לנבל.

תוכחה לנשים השאננות (ט-יד)

הפסקה האמצעית לא שייכת באופן רציף לפסקה שלפניה ואחריה, מכיוון שפסקה זו עוסקת בהווה ולא בעתיד. הנביא קורא לנשים השאננות שחושבות שלא תבוא כל רעה על ירושלים. הנביא מודיע להן שפורענות תתרחש בקרוב בירושלים "כִּי־אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב" (יד) ולכן עליהן להתכונן אליה "חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת רְגָזָה בֹּטְחוֹת" (יא).

שלום וצדקה (טו-כ)

פסקה זו ממשיכה את הפסקה הראשונה ועוסקת בעתיד, בזמן הגאולה. פסקה זו מתארת את העולם בצורה אוטופית: "וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב" (טז). כחלק מהמשפט והצדקה ישראל יחיו בשלום "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (יח).

Volver al capítulo

איך להיות נביא ומורה טוב?

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ל"א

נבואת "הוי" על אלו שנשענים על מצרים (א-ג)

פסקה זו ממשיכה את הפרק הקודם. גם פסקה זו נפתחת בקריאת "הוי". הנביא מוכיח את אלו שנשענים על מצרים במקום לבטוח בה'. הנביא מבהיר ש"מִצְרַיִם אָדָם וְלֹא־אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא־רוּחַ" (ג). הנביא מכריז שה' יוביל למפלה של מצרים וממילא אין עניין לסמוך עליה.

נפילת אשור וההגנה על ירושלים (ד-ט)

בפסקה זו הנביא מדגיש את הגנת ה' על ירושלים "כְּצִפֳּרִים עָפוֹת־־כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל־יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ה). בני ישראל ישובו לעבוד את ה', ויפסיקו לעבוד עבודה זרה. אשור, האויב המאיים על ירושלים, יפול בחרבו של ה' "בְּחֶרֶב לֹא־אִישׁ וְחֶרֶב לֹא־אָדָם תֹּאכְלֶנּוּ" (ח). הנביא מתאר את אשור וצבאו בורחים ונסים מפני החרב. ייתכן שהנביא מכוון לישועה המופלאה כחלק ממסע סנחריב.

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ל'

הברית עם מצרים (א-יח)

פסקה זו נפתחת במילה "הוי" המאפיינת את חטיבת הפרקים כולה. בקטע הזה הנביא מוכיח את העם שבוטחים במצרים וכורתים איתם ברית "הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם" (ב). הנביא מבהיר לשומעיו שסיוע ממצרים לא יועיל: "וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל־מִצְרַיִם לִכְלִמָּה" (ג). בנוסף, הנביא מאיים במפלה גדולה לבוטחים בעזרה של מצרים עד שיוותרו מהם בודדים: "עַד אִם־נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל־רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל־הַגִּבְעָה" (יז).

דברי נחמה לישראל (יח-כו)

בפסקה זו הנביא מביא דברי נחמה לישראל: העם ישובו לה', ישמעו לדברי ה' והנביא, העבודה הזרה תיפסק ואז: "וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר־תִּזְרַע אֶת־הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב" (כג). הנביא חותם את דברי הנחמה בתיאור של גאולה: "וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת־שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (כו).

מפלת האויב (כז-לג)

כחלק מנחמת ישראל והגאולה שתבוא, גם האויב יפול. הנביא מזכיר את אשור בצורה מפורשת "כִּי־מִקּוֹל ה' יֵחַת אַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה" (לא). הנביא מתאר את ה' כמי שיילחם באויב "הִנֵּה שֵׁם־ה' בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת" (כז) והוא זה שיפגע באויב. השמדת האויב תביא לשמחה בישראל "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג" (כט).

Volver al capítulo

יאורי מצור

 

"אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר" (ישעיהו ל"ז, כה). 

מהם "יאורי מצור" שסנחריב מתרברב על שהחריב?

יאור, במשמעותו המילולית, הוא נהר או תעלת מים. אמנם, ברוב כמעט מוחלט של הופעותיו בתנ"ך מילה זו מתארת דוקא את הנילוס ואת התעלות היוצאות ממנו

ניתן להבין את המילה "מצור" כפשוטה, כמו ב"וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר" (דברים כ', כ). לפי זה, יאורי המצור יהיו החפיר ותעלות שנבנו אל מול המצור בערים שכבש סנחריב, והוכחו לבסוף כחסרי תועלת כנגד עוצמתו של המלך האשורי. 
אפשרות אחרת תהיה לקרוא את המילה 'מצור' כרמז ל"מצרים" (כפי שנראה לדוגמה במיכה ז', יב), אזי יזוהו ה'יאורים' עם נהרות מצרים, כמו בשאר התנ"ך.

אם כן, האם סנחריב כבר כבש את מצרים והוא מבקש להתפאר בניצחון הספציפי הזה, או שהוא מתאר את עוצמתו הכללית, כמחריב ערים ומכניען?

למרות שיש יתרון ברור לקריאה הראשונה בגלל המילה 'יאור' הקשורה בדרך כלל למצרים, היא פחות מסתברת כיוון שע"פ ההבנה המקובלת היום במחקר ההיסטורי והמקראי, סנחריב מעודו לא פלש למצרים או כבש אותה. 

אולם, ייתכן בכל זאת שהביטוי מדבר על כיבוש ספציפי ולא על גבורתו הכללית של סנחריב - כיבוש העיר בבל. גם בבל, השוכנת על נהר פרת, מוקפת בחומות ובתעלות מלאכותיות הדומות ליאורי מצרים, והיא ללא ספק יעד שראוי להתפאר בכיבושו.
מאז ומתמיד ניסתה האימפריה האשורית להשליט את מרותה על דרום ארם נהריים והעיר בבל עצמה, תוך התמודדות כנגד נסיונות חוזרים למרד מצד בבל ושכנותיה. למעשה, מיד עם עלייתו של סנחריב לכס המלכות היה עליו לצאת למסע מלחמה בבבל ולהחזיר אותה לתלם. 

אם כנים דברינו, דברי סנחריב אינם התרברבות כללית וריקה מתוכן על נצחונותיו - הוא מזכיר ללוחמיו ולאויביו כאחד את נצחונו הגדול על בבל המורדת, ומבקש להביא את ירושלים לחורבן דומה.


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.