תקציר ישעיהו פרק נ"ב

עוררות ירושלים (א-ו)

כמו בפרק הקודם, הנביא קורא לירושלים להתעורר מתחושת החורבן והפורענות ולהבין שכעת הוא זמן הגאולה "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת־צִיּוֹן" (ב).

בשורת שיבת ציון והיציאה מהגלות (ז-י)

הנביא כאן מדמה עצמו כמי שעומד כצופה על גג העיר ורואה כיצד רבים מגיעים לעיר "מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר" (ז). יחד הם נושאים קול ושמחים מכיוון ש"עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ח). הנביא פונה אל היושבים בגולה ואומר להם לצאת משם "סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל־תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ... כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי־הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (יא-יב)

עבד ה' – שיר רביעי (יג-יד)

פסקה זו פותחת את השיר הרביעי במסגרת שירי עבד ה', שממשיך גם לפרק הבא. השיר נפתח בהצלחתו העתידית של העבד ותמיהת הגויים על רוממות העבד.

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק נ"א

פרקנו מורכב מיחידות נבואיות קטנות שניתן לחלק אותן לשני חלקים גדולים.

הישועה (א-ח)

בקטע זה שלוש פסקות (א-ג; ד-ו; ז-ח) הנפתחות בקריאתו של הנביא לשומעיו לשמוע את הנבואה: "שִׁמְעוּ אֵלַי", "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי", "שִׁמְעוּ אֵלַי" (א; ד; ז). בפסקה הראשונה הנביא פונה אל "רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה'", אלו ששומעים את דברי נבואתו ואומר להם ששבי ציון יירשו את הארץ כמו אברהם ושרה בשעתם. בפסקה השנייה הוא פונה אל כל העם ואומר להם ש"תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ" (ד). תורתו ומשפטו של ה' בהקשר הזה הם ההוראה של ה' לישועת ישראל: "וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת" (ו). בפסקה האחרונה הנביא פונה אל המאמינים ואומר לא לפחד מפני גידופים של אנשים "כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס" (ח).

התעוררות לגאולה (ט-כג)

בקטע זה שלוש פסקות (ט-יא; יב-טז; יז-כג) הנפתחות בפועל כפול: "עוּרִי עוּרִי" "אָנֹכִי אָנֹכִי", "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי" (ט; יב; יז). בפסקה הראשונה יש קריאה לזרוע ה' לפעול "עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים". הנביא מזכיר את כוחו העצום של ה' שבעזרתו יוכלו לבוא ישראל ל"צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (יא). בפסקה השנייה ה' דובר ואומר "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (יב), ומרגיע את ישראל לא לפחד מפני אויביהם. בפסקה השלישית הנביא פונה לירושלים בקריאה "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי" (יז). בפסקה זו מובאת מטאפורת "כוס יין התרעלה", והנביא מציג כיצד ירושלים כבר סיימה לשתות את הכוס, כלומר סיימה את זמן הפורענות, וכעת הכוס תעבור לאויבי ירושלים.

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק נ'

תוכחה (א-ג)

הנביא מוכיח את ישראל שלא מתעוררים לגאולה. הוא פותח את תוכחתו בשאלה רטורית "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ" (א): האם ה' נתן ספר כריתות לעם ישראל וניתק את הקשר לעד? התשובה היא לא, אלא ש"בַּעֲו‍ֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם". כלומר: הגלות והצרות באו בעקבות חטאיהם של ישראל. הנביא ממשיך בתוכחה ואומר "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה" – על אף שה' הגיע לגאול את ישראל, הם לא מעוניינים בגאולה.

עבד ה' – שיר שלישי (ד-יא)

בפסקה זו מובא השיר השלישי של עבד ה' המצטייר כתלמיד של ישעיהו. הדובר מעיד על עצמו שהוא תמיד שמע לדברי הנבואה שקיבל מה', על אף שהכלימו אותו במכות או ביריקה על פניו: "פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק" (ו). אך למרות שירקו עליו. הוא ידע שה' יעזור לו ועל כן הוא לא התבייש: "עַל־כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי־לֹא אֵבוֹשׁ" (ז). בעקבות ההתמודדות האישית שלו, הוא דורש גם מהשומעים לבטוח בה': "מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו" (י), ולמי שבוחר שלא לשמוע לדברי הנביא הוא לועג ואומר להם "לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם" (יא), כלומר לכו בדרככם ונראה מה יהיה סופכם.

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק מ"ט

עבד ה' וקיבוץ גלויות (א-ו)

בקטע זה מובא שיר "עבד ה'" השני. העבד מדבר בגוף ראשון ואומר כך: "שִׁמְעוּ אִיִּים אֵלַי וְהַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים מֵרָחוֹק ה' מִבֶּטֶן קְרָאָנִי מִמְּעֵי אִמִּי הִזְכִּיר שְׁמִי" (א). העבד מצהיר שה' בחר בו ואף מתאר כיצד בעיני ה' המטרה של עבד ה' היא לא רק להיות עבדו, אלא גם "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד־קְצֵה הָאָרֶץ" (ו).

גאולת עם ישראל: מבזויים למכובדים וקיבוץ גלויות (ז-יג)

הנביא מתאר את עם ישראל כבזויים, אך בעתיד "מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְמַעַן ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ" (ז) – עם ישראל יזכה לגדולה. ה' מודיע שהוא עתיד לגאול את ישראל ולהוביל לקיבוץ גלויות. הנביא מתאר שהדרך שהגולים יעשו מהגלות לישראל תהיה ללא קשיים: "לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא־יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ... וְשַׂמְתִּי כָל־הָרַי לַדָּרֶךְ וּמְסִלֹּתַי יְרֻמוּן" (י-יא).

בשורת הגאולה (יד-כג)

פסקה זו נפתחת באמירה של ירושלים שה' שכח אותה "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי" (יד). לעומת הטענה הזו, הנביא טוען שה' לא שכח אותה. הוא מודיע כי "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", כלומר האויבים יצאו מן העיר, ואז עם ישראל יוכל לחזור אליה "שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ" (יח). ההתמלאות של ירושלים תהיה רבה, עד כדי צפיפות, ואנשים ירגישו ש"צַר־לִי הַמָּקוֹם" (כ). הנביא ממשיך ומצייר כיצד הגויים יכפיפו עצמם לירושלים.

ישועה ונקמה (כד-כו)

פסקה קצרה זו נפתחת בשאלה רטורית "הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט" (כד) – כלומר האם אפשר לקחת מהגיבור, המנצח את המלקוח – את השבי, השלל והביזה מהמלחמה? התשובה היא לא, ועל כן הנביא מבטיח שה' יושיע את ירושלים ויכרית את אויביה "וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מוֹנַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב" (כו).

 
Volver al capítulo

Dreams and Their Interpretations

Interpreting Pharaoh's dreams is the turning point of the story of Yosef in Parshat Miketz. This is when Yosef is transformed from prisoner to prince. He is appointed viceroy over all Egypt and is soon to become the undisputed ruler of all the countries in the region.

According to the biblical story, Pharaoh does not initially turn to Yosef to interpret his dreams, for he does not know him and is unaware of his abilities. He first turns to the magicians and wise men of Egypt. We are not privy to the conversations that took place between Pharaoh and these dream interpreters, as the Torah only records the conclusion. Pharaoh does not accept the interpretations that were offered, and he continues to search for someone who will interpret his dreams more accurately. The rabbinic sages fill in the blanks for us and share the solutions rejected by Pharaoh.

The healthy cows and the gaunt cows that follow, inform Pharaoh that he was to father seven daughters who were all destined to die. The dreams about the ears of grain inform Pharaoh that he was to conquer seven nations, but that seven nations would succeed in throwing off his yoke.

So explained the Egyptian dream interpreters.

At first glance it is not clear why these were the meanings given to the dreams by the Egyptian wise men (or, at any rate, by the rabbinic sages in their name). And if this is what they suggested, why were these interpretations rejected by Pharaoh? Some commentaries suggest that Pharaoh’s dreams included both the dreams and their meaning, but that upon awakening in the morning he forgot what they meant, so that when Yosef explained them, Pharaoh immediately remembered that this is what they truly meant. This approach, however, is by no means definitive.

Let us compare and contrast the two sets of dream interpretations – those of the Egyptian wise men and those of Yosef. The common factor, understood by all, was that two opposite processes were about to take place. First the positive process would begin, but it would be followed by a negative process. Another common understanding was that the number seven – representing an overabundance, first of goodness and then of badness – was significant. Furthermore, both the Egyptian wise men and Yosef recognized that the healthy cows and the solid ears of grain were indicative of health and well-being.

On one level, the two sets of interpretations were not all that different.

What stood out about Yosef’s interpretation was that the two dreams were, in fact, a single dream message. The Egyptians approached the dreams as two separate ideas – first a personal message of birth and success that would ultimately be lost, and then a national message of political growth that would then shrink back to its original dimensions. This helps explain why Pharaoh rejected the original interpretations. The Torah relates that Pharaoh told of his dream – apparently he had a strong sense that the dreams contained a single message. It was only Yosef who understood that that the messages of birth and success related to an economic windfall that would lead to a political triumph, leaving Egypt to rule over the entire region. Yosef understood that one dream explained the other. The dreams were related – one helped explain the other.

Furthermore, the Egyptian wise men suggested interpretations over which man has no control. What can be done if daughters who are born will then succumb and die? If nations are captured and subjugated, it is only reasonable that they will attempt to rebel and regain their freedom. For this reason, Pharaoh understood that those interpretations could not be correct, since, he believed, they contained a message that should direct him to act; they did not merely foretell the future.

The dreams, according to the wise men of Egypt, promulgated the position that fate governs man. Yosef’s interpretation is a celebration of human activism. Man can choose his own path and future. Man can control nature and mold it to serve his needs. The dream interpretations are different because they originate in different world-views of those offering the interpretations.  

Many years later, the Egyptian magicians successfully mimic Moshe’s magic, believing that if they can copy him, they can defeat him. There is, however, a difference between the one who initiates – the one who is able to control the power of nature – and those who simply imitate them. There is a difference between those who lead and those who react. Yosef does not merely interpret dreams, he serves as a leader, who has the ability to proclaim new directions. In Yosef's world, good and bad are bland concepts that result from a narrow perspective that focuses on the details and misses the larger perspective. Yosef introduces the ability to see the grand scheme, the broad historical vision, and, in doing so, to glimpse the divine.

Volver al capítulo

זכרתי לך חסד נעורייך

 

"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב)


לחן: ר' חיים בנט  ביצוע: מרדכי בן דוד

Volver al capítulo

הגיל לא קובע

 

נביא בורח מבשורה.
כנביאים אחרים, גם ירמיהו הנביא מבקש להימנע מעול השליחות.
אך בשונה ממשה רבנו, אין ירמיהו מסתפק באמירה שכבד פה הוא ואינו יודע דַּבֵּר, אלא מוסיף נימוק נוסף: "כי נער אנכי" (ו).
הנימוק נדחה באחת: הקב"ה מתעלם מטענת הכשל בדיבור, ומתמקד רק בדחיית התירוץ השני: "אל תאמר נער אנכי" (ז).
בן כמה היה ירמיהו באותה שעה? התנ"ך שותק.

בפרסקו של מיכאלאנג'לו בקפלה הסיסטינית וביצירות אמנות אחרות, צויר ירמיהו כנביא זקן, בא בימים. אך בפרקנו הוא מגדיר את עצמו כ"נער" (בדומה לשמואל, שעליו מעיד הכתוב כי בעת הקדשתו, "והנער נער" – שמואל א א', כד).

התחקות אחר מופעיו השונים של המונח "נער" במקרא, מלמדת שמדובר בטווח גילאים פוטנציאלי רחב למדי.

למן תינוק קטן "שקולו כנער" (שמות ב', ו ורש"י שם) ועד אדם בוגר למדי שעשוי כבר לכהן במלכות (ראו מלכים א ג', ז שם מעיד שלמה המלך על עצמו: "אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובוא"), או כשוליה של "איש אלהים" אחר (ראו מלכים ב ה', כ, בדבר "גיחזי נער אלישע").

הפרשנים התחבטו בשאלת הרלוונטיות שב"נערות" לקבלת עול הנבואה.

יש מהם שראו בגיל הצעיר ביטוי לפגם אובייקטיבי: ניסיון חיים קצר מדי עשוי לפגוע בטיב הנבואה, בדרך העברת מסריה או בקבלת האחריות שכרוכה בעקביה. אחרים רואים את הפגם במישור הסובייקטיבי: העם לא ייטה לקבלת דברי נבואה, בוודאי לא תוכחה, ממי שטרם עשה משהו בחייו.

בין כך ובין כך, אם נזכור שמשה היה בן שמונים שנה (!) כאשר ניצב לפני פרעה (שמות ז', ז),  סירובו של ירמיהו הנשען על צעירותו נדחה באחת.

גם בנבואה, לא הגיל קובע.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

נבואת ירמיהו - אז והיום

 

בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ,
וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי,
בָּאתָ כְּלַּיְלָה הַבָּא אֶל הָאֹחַ
לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים.
(סליחות, לאה גולדברג © הזכויות שמורות לספרית פועלים)

נבואותיו של ירמיהו לוקחות אותי אל אחת התקופות הקשות ביותר בתולדות עמנו. מבחינות מסוימות, אני חש, כי חורבנה הראשון של ירושלים נותר עד היום כפצע המסרב להגליד. רבות מתפילותינו ותקוותינו אשר ליוו אותנו בגלויות השונות, מנסות לרפא את שאבד לנו אי אז, לפני כאלפיים ושש מאות שנים.

בעיצומה של התקופה הגורלית ההיא, עמד ירמיהו, כוהן דחוי מהכפר ענתות, בבדידותו המזהרת והטראגית בין דבר האל לבין העם. כבר בפתח נבואותיו הוא מופיע כאדם הכבול בייעודו, על כתפיו השחוחות המשימה הנוראה "לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס" (י), ולהיות "לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת" (יח) כנגד ממלכת יהודה. עוצמת השבר של נבואת ירמיה, היא היותו כמו הלילה בשירה הנפלא של לאה גולדברג - מבט וחלון וראי עבור חברה אשר טמנה ראשה בחול, פוקח עיניהם של המסרבים לראות.

אני חושב על הנביא האמיץ והנרדף הזה, ומתמלא צער והערצה. כמה נוח היה לו, לירמיהו, להיכנע לנבואות הרוגע של מקהלת נביאי השקר. כמה פשוט היה לנחם את ההמון במילים רכות ועדינות, ולהיסחף אל אשליות העתיד המבטיח. כמה קל היה לצעוק יחד עם כולם "היכל ה', היכל ה', היכל ה'" (ז', ד).

וכך, בכרוניקה של כישלון ידוע מראש, מובלת לנגד עינינו ממלכת יהודה, על מלכה, על נתיניה ועל פשוטי עמה להתנגשות חזיתית עם האמת הבוערת בלבו של הנביא. האם היה סיכוי לתוצאה אחרת? האם בכלל היתה תקווה לעם ולארץ?

לבי אומר לי כי חופש הבחירה תמיד נמצא בידינו, ועתידנו אינו נקבע בידי גורל אדיש וקר. אילו רק היתה החברה ביהודה פחות דורסנית ויותר קשובה, פחות אחידה ויותר מאוחדת, אולי היה גורלנו שונה.

אני מאמין, כי גם היום מהדהד קולו של הנביא בין שברי ירושלים הקדומה. הוא עדיין קורא לנו להיטיב לראות כי מתחת למציאות הפוליטית והמדינית, רוחשת מציאות אחרת. מציאות חברתית ותרבותית, מציאות אישית ואנושית. מתוך הכאב והחורבן, הוא מוסיף להשמיע לנו כי קיים עדיין אמון בעם המיוחד הזה, ועדיין יש תקוה.

אני מתפלל שיחד עם מילותיו הנוקבות של ירמיהו, איש האמת הכואבת, נזכה גם לתקן ולרפא ולהביא להתגשמות נבואות נחמותיו: "כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם. וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ, וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב" (ל', יח)


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

ייסורים של אהבה

Volver al capítulo

וגם מהם אקח לכהנים ללויים

"וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר ה'" (ישעיהו ס"ו, כא) 

 

"וגם מהם" - כלומר אפילו מאותם שהיו משוקעים בגוים באיים הרחוקים עד שלא נודע זכרם ולא עלו עם אחיהם בית ישראל מן הגולה ואפשר ששנו קצת מן הדת, אף על פי כן "מהם אקח לכהנים ללוים" - אותם שהיו כבר ממשפחות כהונה ולוים אקח אותם, הכהנים להיות כהנים משרתים לפני והלוים לשרת כמו הלוים לשוררם בשיר בכנורות ובנבלים. 

ובדברי רבותינו ז"ל: "וגם מהם אקח" - משהם [=הגויים] מביאים אותם ומנחתם והם באים לילך והוא זה ישראל וזה כהן וזה לוי כגון שנמכרו לעבדים ונשתכחו ועל נעשו גוים.

אמר רבי אליעזר: "וגם מהם אקח" - שהם מביאים את ישראל למלך המשיח, כל מי שיהיה בהן ישראל או כהן או לוי, "גם מהם אקח" מן המביאים ומן המובאים, ויונתן תרגם: "ואף מנהון וגו'"

ואדוני אבי ז"ל פירש: "וגם מהם אקח לכהנים ללוים" - לצורך הכהנים, להיות להם חוטבי עצים ושואבי מים, וכן אמר בנבואת זכריה: "ולא יהיה כנעני עוד בבית ה'" (זכריה י"ד, כא), רצה לומר הגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים, כי מגדולי הגוים יהיו עובדים הכהנים.

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.