גורל אנשי ענתות

"לָכֵן כֹּה אָמַר ה' עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ... לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב. וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם" (ירמיהו י"א, כא-כג)

 

ושארית - אנשי ענתות ילקו יותר משאר ישראל לפי שהיה להם להחזיק יד ירמיהו שהם קרוביו ובני עירו והם היו אומרים להמיתו אם ינבא בשם ה'.

שנת פקדתם - שנת החרבן שהיתה שנת תשע עשרה לנבוכדנצר שפקד האל עליהם את עונם וחרבה הארץ וגלו הנשארים מן החרב ומן הרעב.

ואמר כי אנשי ענתות לא תהיה להם שארית, ואף על פי שנגזרה עליהם גזרה שלא תהיה להם שארית, בעת שחלה עליהם הגזרה ולכדו האויבים את העיר עשו תשובה והיתה להם שארית, והוא אמרו רבותינו זכרונם לברכה וכן מצאנו בשוב גלות בבל אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה.

 

 

 

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ס"ה

שני הפרקים האחרונים בספר ישעיהו (ס"ה-ס"ו) חותמים את ספר ישעיהו וכוללים נושאים מרכזיים שעלו בספר.

תוכחה לרשעים (א-ז)

ה' מדבר בפסקה זו בגוף ראשון וטוען שהעם לא דרש אותו, ואפילו כשהוא הכריז על נוכחותו – העם לא נענה לו: "אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל־גּוֹי לֹא־קֹרָא בִשְׁמִי" (א). מיד לאחר מכן ה' עובר להאשים את העם בחטאיהם, ובעיקר בחטא עבודה זרה, שבגינם עם ישראל נענש: "עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם וַעֲו‍ֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר ה' אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל־הֶהָרִים וְעַל־הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה אֶל חֵיקָם" (ז).

צדיק ורשע (ח-טז)

פסקה זו מבדילה בין השכר של הצדיקים לחוטאים. בתחילתה (ח-י) הנביא מתאר את הברכה שתהיה לצדיקים "וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ־שָׁמָּה וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי" (ט-י). בניגוד לעובדי ה', החוטאים לא יזכו לברכה אלא לעונש "הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ" (יג).

הטובה לעתיד לבוא (יז-כה)

בפסקה השלישית הנביא מתאר סדר עולם חדש: " כִּי־הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל־לֵב" (יז). לא יהיה בירושלים קול בכי וזעקה. מי שימות בגיל מאה, ייחשב שנפטר בגיל צעיר, ומי שימות לפני גיל מאה – ייחשב למקולל. העם יבנו בתים, יטעו כרמים, והם ישארו שלהם "לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל" (כב). הנביא חותם את הפסקה בתיאור הדומה לעולם המצוייר בנבואה שבראשית הספר: "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי אָמַר ה'" (כה. השוו: ישעיהו י"א, ו-ט).

Volver al capítulo

בין תקווה לייאוש

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ס"ד

בקשה מה' לצאת לקרב כמו בעבר (א-ג)

פסקה זו מחוברת לפסוק האחרון שבפרק הקודם: "לוּא-קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ" – העם מקווה שה' ירד לעזרת העם כפי שעשה בעבר. בפסוקים א-ג יש תיאור כיצד התגלות ה' בזמן המלחמה היא דרמטית ומאיימת "כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים מַיִם תִּבְעֶה־אֵשׁ לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ" (א).

החטא קשור להסתר הפנים של ה' (ד-ו)

הדוברים מאשימים את ה' שהרג צדיקים "פָּגַעְתָּ אֶת־שָׂשׂ וְעֹשֵׂה צֶדֶק בִּדְרָכֶיךָ" (ד), ומסבירים שהחטאים שלהם נובעים מכך שה' כעס עליהם "הֵן־אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ" (ד) – מכיוון שה' כעס עליהם, הם המשיכו לחטוא. העם ממשיכים וטוענים שהסתרת הפנים של ה' מניחה להם להמשיך לחטוא: "וְאֵין־קוֹרֵא בְשִׁמְךָ מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ כִּי־הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד־עֲו‍ֹנֵנוּ". (כך מפרש שד"ל. הרבה מהמפרשים מסבירים אחרת. לטענתם כוונת דברי העם היא שה' כעס על העם מכיוון שהם חטאו. הטענה השנייה היא שהסתרת הפנים של ה' גורמת לכך שהם הולכים ונמוגים. ההבדל בין שני הפרושים הוא תהומי. לפי שד"ל יש כאן תלונה וכעס על ה' ולפי שאר המפרשים לפנינו וידוי של העם על חטאיו).

תחינה ותלונה על החורבן (ז-יא)

העם מבקשים מה' שלא ימשיך לפגוע בהם "אַל־תִּקְצֹף ה' עַד־מְאֹד וְאַל־לָעַד תִּזְכֹּר עָו‍ֹן הֵן הַבֶּט־נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ" (ח), מכיוון שהם כבר סבלו מספיק "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. הַעַל־אֵלֶּה תִתְאַפַּק ה' תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד־מְאֹד?" (י-יא).

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ס"ג

בפרקנו שתי פסקות שלא שייכות זו לזו. הפסקה הראשונה עוסקת בנקמה של ה' בגויים, והפסקה השנייה פותחת בתחינה על החורבן.

יום נקמה (א-ו)

בפסקה זו מתוארת הנקמה של ה' בגויים בצורה ציורית, כמשל לדריכת ענבים בגת. הנבואה נפתחת בשאלה "מִי־זֶה בָּא מֵאֱדוֹם" (א) וה' עונה שהוא חזר להושיע את ישראל "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ". לאחר מכן שוב נשאלת שאלה "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת" (ב) וה' עונה ש "הצבע האדום" נובע משפיכות הדמים המרובה שהיא חלק מנקמת ה' בגויים: "וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל־בְּגָדַי וְכָל־מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי... וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם" (ג).

תחינה על ימי החורבן (ז-יט)

פסקה זו מתחילה כאן ונמשכת גם בפרק הבא, והיא תחינה של עם ישראל על ימי החורבן. כמקובל התחינה נפתחת בתיאור חסדי ה' "חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה' כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר־גְּמָלָנוּ ה' וְרַב־טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו" (ז). הדובר מתאר כיצד ה' הוביל את עם ישראל ועשה עימם טובות רבות "כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת" (יד). לאחר תיאור הטובות, ישנה בקשה לרחמים ולישועה כפי שהיה בעבר: "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ" (טו). המשך התחינה מובא בפרק הבא.

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ס"ב

פרקנו עוסק בישועה של עם ישראל. בפסקה הראשונה מתואר כיצד ה' יושיע את ישראל, ובפסקה השנייה ישנה הוראה לעם לצאת מהגלות ולהגיע לירושלים.

תיאור הישועה (א-ט)

הנבואה נפתחת בהצהרה של ה' "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד־יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" (א), ומכאן הנביא מתאר את הישועה שתהיה בירושלים. כמו בפרק הקודם גם כאן הישועה מתוארת כשמחת חתן וכלה "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" (ה). הנביא מתאר כיצד ה' יפקיד שומרים על חומות ירושלים "עַל־חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלַּיְלָה" (ו), החקלאות תהיה טובה והאויבים לא יאכלו מתבואת ישראל.

עידוד ויציאה מהגלות (י-יב)

הנביא קורא לישראל היושבים בגלות לצאת ממנה ולעלות לירושלים "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל־הָעַמִּים" (י). במקביל הנביא מעודד את ירושלים שהעם שלה חוזר אליה והיא לא נותרת עזובה "וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה עִיר לֹא נֶעֱזָבָה" (יב).

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ס"א

בשורת הגאולה (א-ט)

פסקה זו נפתחת בתיאור הנביא בגוף ראשון כיצד ה' מינה אותו לבשר את הגאולה. מיד לאחר מכן הנביא מתאר מה יתרחש בגאולה: בניית הערים השוממות: "וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ", והנוכרים יעבדו את ישראל: "כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם" (ו). הנביא מסיים פסקה זו באזכור הברית בין ה' וישראל שתעמוד לעולם "וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם... כָּל־רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'" (ח-ט).

הגאולה כשמחת חתן וכלה (י-יא)

הנביא מתאר את שמחת הגאולה כשמחה של חתן וכלה "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי־יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ כֵּן אֲדֹנָי ה' יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל־הַגּוֹיִם" (י-יא).

 
Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק ס'

פרקנו הוא נבואת נחמה לירושלים, שנזכרת בנבואה בלשון נוכחת. הנבואה עוסקת בגדולתה ובתפארתה של ירושלים.

פתיחה: האור של ירושלים (א-ב)

הנבואה פותחת בקריאת עידוד לירושלים "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח" (א). הזריחה וההפצעה של האור מסמלים את התקופה החדשה שתזכה בה ירושלים.

ירושלים תהיה אבן שואבת לכל העמים (ד-יז)

פסקה זו נפתחת בקריאת עידוד "שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ" (ד) מלבד בניה של ירושלים מגיעים אל העיר גם עמים רבים. הנבואה מזכירה את: מדין, עיפה, שבא, קידר ונביות. הנביא מתאר כיצד העמים יעבדו את ה' במקדש "יַעֲלוּ עַל־רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר" (ז), ובמקביל ירושלים תתעשר ותהפוך להיות רמה ונשגבה "כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם ה' אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ" (ט). הנביא מתאר כיצד בזמן הגאולה העמים יעבדו את ישראל "וּבָנוּ בְנֵי־נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ... וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל־כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל־מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (י-יד).

ירושלים תכונן על צדקה, והברכה לא תסור (יח-כב)

פסקה זו פותחת בכך ש "לֹא־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ" כחלק מהתפיסה שהגאולה תביא עמה גם צדק לעולם. ה' מבטיח שקרנה של ירושלים לא תיפול, מכיוון שירושלים לא תזכה לאור השמש אלא לאור ה' "כִּי ה' יִהְיֶה־לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ" (כ). הנביא חותם בברכה ומבטיח שכאשר יגיע הזמן לגאולה, היא תקרה מהר: "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (כא-כב).

 
Volver al capítulo

מה לידידי בביתי?

"מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי. זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו" (ירמיהו י"א, טו-טז) 

 

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף נג עמוד ב 

אמר ר' יצחק: בשעה שחרב בית המקדש, מצאו הקדוש ברוך הוא לאברהם שהיה עומד בבית המקדש,

אמר לו: "מה לידידי בביתי?"

אמר לו: על עיסקי בני באתי.

אמר לו: בניך חטאו וגלו.

אמר לו: שמא בשוגג חטאו?

אמר לו: "עשותה המזימתה".

אמר לו: שמא מיעוטן חטאו?

אמר לו: "הרבים".

[אמר לו:] היה לך לזכור ברית מילה

אמר לו: "ובשר קודש יעברו מעליך".

אמר לו: שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה?

אמר לו: "כי רעתיכי אז תעלוזי".

מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר לו: שמא חס ושלום אין להם תקנה?

יצתה בת קול ואמרה לו: "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך", מה זית זו אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן. 

 

Volver al capítulo

תקציר ישעיהו פרק נ"ט

הפרק בנוי משלוש פסקות המציגות תהליך: דברי תוכחה שמובילים לקינה ווידוי של העם ולבסוף נבואת ישועה.

תוכחה (א-ח)

הנביא פותח את הנבואה בהצהרה ש"לֹא־קָצְרָה יַד־ה' מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא־כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ" (א) והסיבה שבגינה הישועה מתעכבת היא עוונות העם "כִּי אִם־עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ" (ב). בשלב הזה הנביא מפרט את חטאי העם, בעיקר חטאים שבין אדם לחברו. הנביא מסכם את רשימת החטאים באמירה הכוללת: "דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם" (ח).

קינה ווידוי (ט-טו)

בפסקה זו מובאים דברי העם. בדבריהם הם מקוננים (ספק מתלוננים) על מצבם כעת "נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים" (י). בעקבות דברי הנביא הם מתוודים על חטאיהם "כִּי־רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כִּי־פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ וַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם" (יב).

ישועה (טז-כא)

לאחר הווידוי של העם – ה' מתערב ויוצא להושיע את העם "וַיַּרְא כִּי־אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ... וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה" (טז-יז). לאחר שה' יבוא להושיע את ישראל, הברית לא תבוטל, ותהיה לעד: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה'. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם" (כ-כא)

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.