"וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר" (י) במילים אלו מתאר ירמיהו את החידלון ואת השממה שתתפשט בארץ, פעולות רגילות שמשקפות סדר חיים תקין שיפסיקו להתקיים. מקולות צהלה ושמחה בעת החתונה, ועד לקולות הרגילים המלווים את חיי היום יום: רעש חיכוך אבני הרחיים ואור הנר העולה בכל בית.
אבן הרחיים, ששימשה לטחינת גרעינים, בעיקר דגנים, הייתה מכלי הבית הנפוצים ביותר. מהממצאים הארכאולוגיים שהתגלו, מתברר שכמעט בכל בית היו אבני רחיים, וכמעט כל משפחה טחנה את דגניה שלה.
רחיים הם מתקן לטחינה ולשחיקה של גרעיני הדגן. המתקן מורכב משתי אבנים: אבן תחתונה (שכב) נייחת, המשמשת מצע לחומר הנטחן בה, ואבן עליונה (רכב) המונעת על גבי אבן השכב וטוחנת את הגרעינים. סוגים רבים של אבני רחיים נמצאו בחפירות בארץ ישראל: רחיים של יד, רחיים המונעות על ידי בהמת עבודה, ועוד.
רחיים של יד (אבני שחיקה)
רחיים של יד מורכבים משכב מלבני ומרכב בצורת כיכר לחם. פעולת הטחינה נעשתה בדרך כלל בתנוחת כריעה, על ידי הנעת הרכב בשתי הידיים. הטחינה ברחיים של יד הייתה מלאכה מפרכת וארכה זמן רב. השימוש באבני שחיקה ידוע החל מן התקופה הנאטופית (האלף הי"ג לפני הספירה) והיה נפוץ בעת העתיקה וגם בימינו.
רחיים של דחף
רחיים אלה כוללים שכב מלבני שטוח, בדרך כלל מחורץ (לשיפור הטחינה), ורכב שבמרכזו חלל משופע שבתחתיתו חריץ מוארך. בשתיים מהפאות הנגדיות של הרכב יש שקעים שבהם נקבע מוט עץ ששימש יצול. קצהו האחורי של המוט קוּבַּע בגומחה בקיר או נקשר ליתד, ואילו קצהו הקדמי הונע על ידי המפעיל בתנועה רבע-מעגלית. הגרעינים הוכנסו לחלל הפנימי ברכב, עברו דרך החריץ שבתחתיתו וכך נטחנו, תוך שהקמח מתפזר סביב. המתקן שימש בארץ מסוף התקופה הפרסית (המאה הד' לפני הספירה) עד לסוף התקופה הביזנטית (המאה הז' לספירה).
רחיים של חמור
'רחיים של חמור' נזכרים בספרות התלמודית, והם כוללים אבן תחתונה (שכב) בצורת חרוט ואבן עליונה (רכב) בצורת חרוט כפול. לאבן הרכב שתי בליטות מרובעות עם חורים, שלתוכם הוחדר מוט עץ אופקי. המתקן הופעל באמצעות סיבוב הרכב על ידי בהמת עבודה (בדרך כלל חמור) שנרתמה למוט העץ. הגרעינים נשפכו לחלל שבראש הרכב ונטחנו בינו לבין השכב; הקמח נפלט למטה. 'רחיים של חמור' שימשו בארץ מהתקופה ההלניסטית ועד לסוף התקופה הביזנטית (המאה הג' לפני הספירה – המאה הז' לספירה).
באדיבות אתר 929