גירושין?

 

א. ׳הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד?׳ - בפסוקים א-ה, ו-י מופיעות שתי נבואות המדמות את חטאי יהודה וישראל למעשה זנות, בדומה לפרק ב׳.

1) ייחודן של נבואות אלה בכך שהן מבוססות על פרשת הגירושין בדברים כ"ד,א-ד. עיינו שם וחשבו במה חמור המקרה בנבואתנו מהמקרה המתואר בתורה?

2) מה מסקנת הנביא בהשוואה לדין התורה? ראו את דברי רבי יוחנן בגמרא ואת דברי רש"י, ולעומתם את דברי האברבנאל. שימו לב כיצד פירש כל אחד את המילים ׳ושוב אלי׳ בסוף פסוק א:

יומא פו,ב: ׳אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר: לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר, הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא. ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה׳ ׳.

רש"י: ׳ואת זנית רעים רבים - עם אוהבים רבים, ואעפ"כ - שובי אלי׳.

אברבנאל: ׳אם ישלח איש את אשתו והיתה לאיש אחר, עם היות שהוא שלח אותה, כיון שהלכה והיתה לאיש אחר האם ראוי שישוב אליה עוד? לא, כי באמת חנף תחנף הארץ בפעל המגונה הזה, וכל שכן בנידון שלנו שאתה ישראל זנית רצונו לומר הלכת מעצמך ולא שלחך ה׳, וגם לא זנית עם איש אחד כי עם רעים רבים, הם אלהי הנכר אשר עבדת, ואיך תשוב אלי ואצילך?׳

ב. הנביא משווה בין ישראל ליהודה, ומסקנתו - ׳צדקה נפשה משבה ישראל מבוגדה יהודה׳ (יא).

1) מהי חומרתם של חטאי יהודה בהשוואה לחטאי ישראל? ראו פסוקים ח-י.

2) על תשובתה השקרית של יהודה ראו פסוק ה ודברי הרד"ק שם: ׳הלא מעתה קראת לי אבי - מעתה מקרוב כשחזר יאשיה המלך בתשובה ושבו אנשי יהודה עמו מוכרחים היו כמו שהוא מפורש שאמר ׳בכל זאת לא שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל לבה כי אם בשקר׳. ׳הינטור לעולם׳? כך היו אומרים הם, והנביא אומר להם ׳הנה דברת ועשית הרעות ותוכל׳׳.

מה היה תפקידה השלילי של התשובה בתודעת העם לפי פירושו? העזרו בדברי המשנה (יומא ח, ט): ׳האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב - אין מספיקים בידו לעשות תשובה׳ 

ג. בפסוקים יד-יח מופיעה נבואת נחמה וגאולה המזכירה את נבואת אחרית הימים בישעיהו ב׳. בליבו של תהליך הגאולה (טז-יז) מופיע שלב מיוחד ומפתיע הנוגע לשינוי מעמדו של הארון.

1) עמדו על פשר שינוי זה, וכיצד הוא משתלב עם השלבים שלפניו ולאחריו לפי הפרשנים הבאים:

רד"ק: ׳אע"פ שתרבו ופריתם בארץ לא יקנאו בכם הגוים שיבאו להלחם בכם ותצטרכו לצאת למלחמה וארון האלהים עמכם׳.

מצודת דוד: ׳לא יאמרו עוד זה לזה נלך לפני הארון להתפלל שמה כי לפי מרבית העם לא יוכלו כולם לבוא שמה כי המקום לא יכילם׳.

2) כיוון אחר להבנת הדברים עולה מהנבואה על הברית החדשה המופיעה בהמשך הספר (ל"א,ל-לג). שימו לב לדמיון במבנה ובתוכן של הנבואות, ונסו לפרש על רקע זה את משמעות שלילת הארון בנבואתנו. 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

תוכחה ראשונה

 

ירמיהו מתנבא לאחר שנים רבות שבהן לא היתה נבואת תוכחה בממלכת יהודה - מימי המלך חזקיהו והנביא ישעיהו. בשנות מלכותו הארוכות של מנשה, בנו של חזקיהו, נרדפו ונרצחו הנביאים, כפי שמפורש בסוף פרקנו (פסוק ל). נבואתו של ירמיהו באה בסמוך לעליית המלך יאשיהו, נכדו של מנשה, ובמקביל לתהליך התיקון וההתחדשות הדתית שהוביל בממלכה. פרק ב׳ כולל את נבואתו הראשונה של ירמיהו לישראל. הנבואה פותחת באחד התיאורים המרגשים ביותר של ראשית הקשר בין ה׳ לעמו - ׳זכרתי לך חסד נעוריך׳ (ב). מיד לאחר מכן היא עוברת במעבר חד למציאות הרוחנית הקשה בימי ירמיהו, שבה העם עזב את אלוקיו ובגד בו.

א. המילה ׳ארץ׳ קושרת את הפסקה הראשונה בפרק לנבואת התוכחה שאחריה, וחוזרת שבע פעמים בפסוקים א-ז. עקבו אחר המופעים השונים ובחנו את זהות הארץ בכל פעם ואת התהליך המשתקף דרכם. שימו לב כיצד מתוארת ההליכה במדבר בפסוק ב, וכיצד היא מתוארת בפסוק ו. במה ממוקדת הביקורת על העם בפסוק ז?

ב. ׳וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר...׳ בפסוק יח מוכיח הנביא את העם על בקשת העזרה משתי המעצמות הגדולות - מצרים בדרום ואשור בצפון (ראו גם פסוקים לו-לז). מהן הסיבות להתנגדות זו? התייחסו להקשרו של הפסוק, בייחוד לזיקה בין הדרך בפסוקנו לדרך בפסוק יז, ובין דימוי שתיית המים בפסוקנו לדימוי המקביל בפסוק יג.

ג. בפסוקים כ-כה מתאר ירמיהו את חטא העם באמצעות רצף של דימויים מעולם האדם, החי, והצומח. מהי התכונה העומדת במרכז הביקורת בכל הדימויים הללו?

ד. בהמשך הפרק מוכיח הנביא את העם על חטאי שפיכות דמים.

1) בפסוק ל נזכרת רציחת הנביאים. כיצד נקשר מעשה זה לפסוקים הסמוכים לו?

2) בפסוק לד רומז הנביא לדין ׳בא במחתרת׳ בשמות כ"ב,א. מה משמעות העובדה שהנרצחים לא נמצאו במחתרת? 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

הקדשת ירמיהו

 

א. ׳בְּטֶרֶם אֶצָּורְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ׳ (ה) - פעמים רבות פותחת שליחותו של נביא בתנ"ך בסיפור הקדשתו לנבואה, המציין את המעבר מהספירה האנושית הרגילה לספירה הנבואית-שליחית, ומגלה את קווי הייחוד של אותו נביא. ירמיהו הוא הנביא היחיד שנאמר לו שהוקדש מרחם. נסו לשער - מה טעם הדבר?

ב. ירמיהו מגיב בהטלת ספק ביכולתו: ׳הנה לא ידעתי דבר׳. היסוס ואף סירוב לקבלת השליחות אופייניים לנביאים בראשית דרכם. בולט כאן הדמיון לסירובו של משה: ׳לא איש דברים אנכי׳.

1) מה פירושה של טענת ירמיהו? ראו את דברי רד"ק ואברבנאל:

רד"ק: ׳לא ידעתי דבר - רצונו לומר דברי תוכחה, כי אני נער ואיך אוכיח עם אחד...׳

אברבנאל: ׳איך אמרת שהשפעת בי הידיעה והמוסר ואני איני יודע לדבר ולסדר מאמרי כחכם...׳.

2) תשובת ה׳ נחלקת לשניים - דיבור (ז-ח) ומעשה סמלי (ט-י). מה המשותף לשניהם וכיצד הם עונים על חששו של ירמיהו? נסו להסביר על רקע זה גם את משמעות הקדשתו מרחם!

3) דברי ה׳ לירמיהו בפסוקים ז,ט מקבילים לתיאור נביא האמת בפרשת הנביא בדברים י"ח,יח. ראו את המשך הפרשה (פסוקים יט-כ), וחישבו איזו התמודדות מרכזית של ירמיהו נרמזת בהקבלה זו?

ג. הנבואה הראשונה שמקבל ירמיהו לאחר הקדשתו היא נבואת פורענות על ישראל הכוללת שני מראות.

1) במראה הראשון ירמיהו מזהה מקל שקד, הנפוץ באזור ענתות. חשבו - מדוע נבחר דווקא השקד, מלבד הדמיון בצליל? ראו את דברי רש"י:

׳השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות... ומדרש אגדה: השקד הזה משעת חנטתו עד שעת בישולו עשרים ואחד יום, כמניין הימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב׳.

2) על דברי ירמיהו מגיב ה׳ ומשבח אותו ׳היטבת לראות׳. מה השבח בראייה זו? עיינו ברד"ק ובמלבי"ם ושימו לב להבדל בתפיסת מהות טיב הראיה:

רד"ק: ׳כי ראה המקל בלא עלים ובלא פרחים והתבונן אליו במראה הנבואה והכיר בו שהוא מעץ השקד לפיכך אמר לו היטבת לראות׳.

מלבי"ם: ׳והנה לפעמים יביא ה׳ את הרעה על האדם על ידי הסתרת פנים... ולפעמים יבוא הרע בהשגחה... ובזה אמר היטבת לראות - כל השקידה הזו היא לטובת ישראל׳. 


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

רק לצעוק אל ה'

 

הקב"ה מזכיר לעם ישראל את כל הדרך הקשה שעברו יחדיו במדבר וכיצד החזיקו מעמד גם בשעות הקשות בהיותם נסמכים על ה'. הוא מתאר את הטובות אשר עשה להם כדי לשומרם במדבר עד שהביאם אל ארץ טובה ורחבה, ארץ ישראל. אולם, למרות מערכת היחסים האיתנה שהיתה במדבר הרי שעם ישראל כיזב בברית ועזב את ה' לטובת אלוהים אחרים. בגידה זו לא פסחה אף על גדולי האומה, הנביאים והכהנים.

מה גרם לנפילה זו? מדוע ראו ישראל צורך לפנות לאל זר ולא פנו אל ה' שהיה להם לעזר רב מאז שיצאו ממצרים ועד לעת ישיבתם בארץ?

דומה שהבעיה נעוצה בכך שבעת שהתרגשו צרות על ישראל נראה היה להם כי הקב"ה עזב אותם וכבר אינו משגיח עליהם. הם לא האמינו ברחמיו המרובים וביכולת שלו להעביר עוון ולסלוח. ובמקום זה פנו לכרות בריתות עם ממלכות אחרות וביכרו את עבודת האלילים הפחות מחייבת.

אולם במצבים שכאלו יש פיתרון אחר. הקב"ה חוזר בדבריו פעמיים על הביטוי: "לא אמרו איה ה'" (פס' ו, ח). ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן (תניינא תורה יב) מבאר שכשאדם נמצא בשבר גדול ומרגיש הסתרה עצומה עליו לצעוק 'איה מקום כבודו'. צעקה זו מבטאת את החיפוש של האדם אחר האלוקות. האדם יודע כי הקב"ה קיים, אך לא רואה את הופעתו באופן גלוי. צעקתו מעוררת רחמים גדולים ממקום גבוה מאוד ומאפשרת להופיע את ישועת ה' בתוך כל ההסתר. הקב"ה מורה לנו כי זהו הפתרון במצבים הקשים - לצעוק אליו ובכך כביכול לעורר את רחמיו.

Volver al capítulo

ביאורי מילים לישעיהו פרק נ"ז

 

עֹנְנָה (ג) - מכשפה

בְּחַלְּקֵי נַחַל (ו) - עם האבנים החלקות שבנחל

וַתָּשֻׁרִי (ט) - נתת תשורה

רִקֻּחָיִךְ (ט) - בשמייך ומעשי מרקחתך

וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב (יז) - בפראות

נִגְרָשׁ (כ) - סוער


מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן 

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הסבר לסרגל ירמיהו

המבנה של ספר ירמיהו, כמו גם של ספרי נביאים אחרונים נוספים, מציב אתגר מיוחד.

מצד אחד, ישנם חלקים בספר שניתן לאגדם יחד ולראות את הקשר שביניהם ללא עוררין, כגון הנבואות על הגויים, נבואות גאולה וישועה ועוד (שהקשר ביניהם הוא נושאי) ונבואות מזמן החורבן והירידה למצרים (שהקשר בניהם הוא גם כרונולוגי).

מצד שני, בניגוד לספרי התורה ונביאים ראשונים, חלקים רבים בספר אינם בנויים בסדר כרונולוגי (למרות שבספר למעלה מעשרים נבואות עם תאריך) ופרקים רבים אינם נקשרים יחד תחת כותרת נושאית אחת. כמו כן, בשל מגבלות טכניות, פעמים ולא יכולנו לאגד יחד, תחת כותרת אחת, מספר פרקים מצומצם שהקשר בניהם נראה מובהק. אי לכך לפרקים ב'-כ' הענקנו כותרת כללית למדי, 'נבואות תוכחה מתקופות שונות', ולא ניתן ללמוד ממנה הרבה על תוכן הפרקים. כמו כן, במקרים בודדים, כאשר פרק או מספר פרקים עומדים בפני עצמם, עשינו שימוש בהערת כוכבית במקום כותרת מילולית.

נעיר בקצרה על מספר תופעות ייחודיות הקשורות לכתיבת ספר ירמיהו ובאות לידי ביטוי בסרגל:

1. ספרי נבואות 

אחד המאפיינים הייחודים לירמיהו הוא כתיבת ספרי נבואות:

א. בפרק כ"ה, יג מופיעה נבואת פורענות על בבל ונאמר שם: "וְהֵבֵאתִי עַל הָאָרֶץ הַהִיא... אֵת כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל כָּל הַגּוֹיִם". יש שהציעו שזהו ספר נבואות הגויים המופיע בירמיהו מ"ו-נ"ב.

ב. בפרק כ"ט ירמיהו כותב ספר לגולי יהויכין.

ג. בראש פרק ל' מופיע ציווי לכתוב את הנבואות בספר. ואומנם פרקים ל'-ל"ג מתייחדים בכך שהם נבואות גאולה וישועה ובהחלט יתכן שכל הנבואות הללו כלולות בספר זה.

ד. בראש פרק ל"ו, בשנה הרביעית ליהויקים, נצטווה ירמיהו לכתוב את כל נבואותיו מאז החל להתנבאות בימי יאשיהו (23 שנה). על פי המסופר שם ברוך בן נריה כתב את הנבואות, המלך שרפן וברוך בן נריה כתבן שוב. זהו, אם כן, ספר נבואות פורענות. אכן, בניגוד לספרים האחרים אותם ציינו לעיל, קשה לזהות בספר ירמיהו, כפי שהוא לפנינו, קובץ אחיד ורציף המהווה ספר זה (בפרקים א'-ל"ה מופיעות מספר נבואות שנאמרו לאחר זמן כתיבת הספר, בשנה הרביעית ליהויקים, וכן מופיע 'ספר הגאולה והישועה', שוודאי עומד בפני עצמו).

2. סיפורים ביוגרפיים

בספר ירמיהו סיפורים רבים, חלקם ביוגרפיים, אודות הנביא ויחסיו עם ה', העם והמלכים. גם נקודה זו ייחודית לירמיהו, בהשוואה לספרי נביאים אחרונים אחרים.

יתכן ושתי נקודות אלו גם יחד הביאו את חז"ל (בבא בתרא טו ע"א) לטעון שירמיהו כתב את ספרו ואת ספר מלכים (מה שלא נאמר על ישעיהו ויחזקאל).

למרות האמור, פרשנים וחוקרים ניסו למצוא סדר והיגיון במבנה של ספר ירמיהו. באתר התנ"ך מופיעים מספר שיעורים ומאמרים העוסקים בנושא זה.

לעיון בשיעורו של הרב ד"ר יואל בן נון, שיעורו של הרב ד"ר יוסי אליצור ומאמרו של הרב דוד סבתו

Volver al capítulo

ביאורי מילים לישעיהו פרק נ"ה

 

שִׁבְרוּ (א) - קנו מזון

תִשְׁקְלוּ (ב) - תשלמו

גּוֹי לֹא תֵדַע (ה) - עם זר

וְאִישׁ אָוֶן (ז) - נבל

הַנַּעֲצוּץ (יג) - סוג קוץ


מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

ביאורי מילים לישעיהו פרק נ"ו

 

יָד (ה) - מקום שייזכרו בו, כמו מצבת זיכרון

חַיְתוֹ (ט) - חיות

שָׂדָי (ט) - השדה

אֵתָיוּ (ט) - בואו

צֹפָיו (י) - המנהיגים הפוליטיים הגדולים שאמורים לצפות את העתיד

לְבִצְעוֹ (יא) - לממונו  


מתוך ביאור הרב עדין אבן ישראל (שטינזלץ) לספר ישעיה בהוצאת קורן

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

ירמיהו - נביא לגויים?

 

כדי להבין את הדברים כראוי, עלינו לראותם במרקם הכללי ובהקשר של התקופה שבה נאמרו. ירמיהו עתיד להיות נושא דבר ה' בעולם בתקופה אשר בראייה היסטורית לא היה לה אח ורע בקודמותיה מבחינת התהפוכות הבין לאומיות שטמנה בחובה.

עלייתה של בבל נתפסה כתופעה חסרת תקדים, הן מבחינת הממדים שהגיעה אליהם, הן בעוצמתה ובהצלחותיה הצבאיות. לא בכדי אמר נבוכדנצר בלבו "אֶדָּמֶה לעליון" (י"ד, יד). המציאות שנוצרה כמעט לא הותירה ספק בלב האנושות: מלך אשר מגיע להישגים כאלה, מלך אכזר וחזק אשר אין איש עומד בפניו - האין הוא האל האמיתי? זו הייתה הסכנה החמורה ביותר שהייתה טמונה בעלייתה של בבל. מסיבה זו היה צורך שיקום נביא לגויים, לגויים כולם ולאו דווקא לעם ישראל, להודיע קבל עם ועולם שהמציאות הזו - אף היא מציאות אלוקית ומשמים נגזרה, למרות גודלה של בבל ולמרות מחשבות האלוהות של מלכהּ.

זו הייתה תכלית תפקידו של ירמיהו, למנוע חילול השם עצום שעלול היה להיגרם עם עלייתה של ממלכת בבל. ירמיהו הוקדש כנביא בשרשרת הנביאים שניבאו לישראל מכניסתם לארץ ועד שיבת ציון, אך לנוכח המציאות הבין לאומית שנולד לתוכה, תפקידו כנביא לעמים כולם היה מהותי וייחד אותו מנביאים אחרים. זהו תפקיד העומד בפני עצמו, ואין הוא תלוי בנבואות ירמיהו לישראל על החורבן ועל עניינים אחרים.

נמצא שהיותו של ירמיהו נביא לגויים איננה נמדדת במספר הנבואות אשר ניבא עליהם, אלא במהות תפקידו ושליחותו: להודיע שמציאות זו מכוונת בידי הקב"ה.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות

Volver al capítulo

בין הקדשת משה להקדשת ירמיהו

 

משה מגלה התנגדות נמרצת ועזה למינוי המוטל עליו, בעוד ירמיהו איננו מתנגד אלא רק מבקש חיזוק. טענתו על גילו הצעיר וחוסר בגרותו היא טענה עניינית, ומרגע שמובטחים לו תמיכה וסיוע על ידי הקב"ה, הוא נרגע ומקבל את המשימה ללא ויכוח נוסף. משה, לעומת זאת, איננו טוען טענה לגופו של עניין על חוסר התאמה לתפקיד ואין בפיו אלא טענות כלליות היכולות להאמר על ידי כל אדם שהייתה מוטלת עליו משימה דומה. טענת "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג', יא) מעידה על ענוותנותו של משה, אך אין היא מהווה הנמקה מדוע דווקא הוא איננו מתאים לתפקיד. אין כאן פגם באישיותו או ביכולותיו של משה אלא חוסר רצון לקבלת השליחות המוטלת עליו. שלא כירמיהו, המקבל את דברי החיזוק של הקב"ה וחדל מטענתו, משה איננו נרגע לאחר הבטחת הקב"ה וממשיך להתווכח נמרצות.

ישנו הבדל משמעותי בין משה לירמיהו. משה קיבל מינוי כנביא הנשלח להנהיג את העם. בדרך הנבואה הקב"ה התגלה אליו ובגלל מעלותיו הרוחניות הוא נבחר אך התפקיד הוא הנהגה מדינית. מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, משה נרתע מכך ומנסה לסרב, אך חשוב להדגיש שהוא מסרב לתפקיד של נביא-מנהיג. ירמיהו, לעומתו, אינו מקבל מינוי של מנהיג אלא הוא אמור לשמש שופר לקב"ה ועל כן אין הוא מתנגד אלא מקבל את החיזוק האלקי ומסכים להנבא.

באותן אופן, הדגשת קדושת הגוף של הנביא נובעת מהיותו שופרו של הקב"ה. היות וירמיהו עושה זאת מבטן, קדושתו היא מרחם. ברם, נביא-שליח איננו פועל ככלי של הקב"ה אלא מכוח גדלות האדם שבו ועל כן הגדרתו אחרת. משה קיבל חיזוקים אחרים כי "הראה לו אות גדול לחזק את לבו והוא אות הסנה והאותות האחרים שנתן בו יכולת לעשותן לפני פרעה" (רד"ק לירמיהו א', ה).

לדברינו, התשובה היא כפתור ופרח. ירמיהו שהיה נביא שופר קיבל חיזוק ביחס לקדושתו, ואילו משה שהיסס ללכת כנביא-מנהיג קיבל כלים שיועילו לחזק את כושרו המדיני, וזה עדיף לצרכיו.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון     

Volver al capítulo

Pages

x