נאומי אליהוא

 
נאומי אליהוא הם למעשה מונולוג רצוף מתחילתו ועד סופו שבמהלכם הוא חוזר על טענות הרעים אם כי בסגנון שונה ובהדגשים אחרים. החטיבה הספרותית חולקה באמצעות נוסחאות לארבעה נאומים, שכל אחד מהם הוא חטיבה נפרדת מבחינת המבנה והתוכן:
נאום ראשון: "וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיּאֹמַר" (פרקים ל"ב, ו-ל"ג, לג).
נאום שני: "וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיּאֹמַר" (פרק ל"ד).
נאום שלישי: "וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיּאֹמַר" (פרק ל"ה).
נאום רביעי: "וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיּאֹמַר" (פרקים ל"ו-ל"ז).
כל נאום בנוי משלושה חלקים: פתיחה, גוף הנאום וחתימה. אך יש גם חריגות מן המבנה הסכמטי הזה.
 
1. כיצד מנסח אליהוא את שלוש הטענות היסודיות של איוב? (ל"ג, ט; ל"ג, י-יא; ל"ג, יג). איזו תשובה משיב אליהוא לטענת איוב?
 
2. גם אליהוא מאשים את איוב. עיינו בפרק ל"ד פסוקים ז-ח, לה, לז. במה מאשים אליהוא את איוב?

3. באילו שאלות והערות מנסה אליהוא לסתור את טענתו של איוב על עיוות הדין?

4. מהן ארבע השאלות הרטוריות שבהן מחזק אליהוא את טענתו כי מלך העולם הוא גם הצדיק המוחלט?

5. מהם הקווים המאפיינים את מהות ההשגחה הא-לוהית העולים מתוך דברי אליהוא? שימו לב להקפה, מהירותה, פומביותה ומוסריותה.
 
6. אלו סוגי תפילה מציג אליהוא בפרק ל"ה פסוקים ט-יג. מה ערכו של כל סוג?

7. עיינו בל"ז, כג-כד. כיצד מסכם אליהוא את יחס האדם כלפי ה' ומה המסקנה שהוא מסיק מכך?
 
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
Volver al capítulo

יש בעולם סדר והיגיון

 

מענה ה' לאיוב נחשב, בדרך כלל, כעומד בפני עצמו. המענה מספר על גדולת ה' במעשה הבריאה, על אי יכולתו של האדם לברוא כמוהו ועל קוצר ידיעת האדם כיצד מתנהל העולם לאחר שנברא. אין במענה זה משום תשובה לטענותיו ולהטחותיו של איוב וגם לא תשובה לשאלות המרכזיות של הספר. אם כך, על מה בא המענה לענות?

אם נתבונן היטב בחלקו הראשון של פרק ל"ח, נווכח לדעת כי הוא מהווה תשובה ישירה לקללת איוב שבפרק ג'.

פרק ג' הוא לא רק פתיחה לפרקי התווך של הספר, אלא מובאים בו גם עיקרי מסקנותיו של איוב. כבר בראשית דבריו, עוד בטרם החל בויכוח עם רעיו, הוא מציג את עמדתו הבסיסית: "למה לא מרחם אמות" (ג', יא). האדם - טוב לו שלא נברא משנברא. זוהי עמדה הנובעת מניסיון חייו, או לפחות מניסיון חייו לאחר שהוכה בידי כוחות הרשע. סיכום חיים זה מוביל למסקנה יותר קיצונית, שכל העולם אינו כדאי כיוון שאין בעולם הזה משטר וסדר צודקים ורציונליים: "יאבד יום אולד בו" (ג', ג), יימחק מימי השנה.

לטיעון זה עונה ה' בפרק ל"ח כי כדאי הוא העולם, יש בו משטר וסדר ויש בו חוקיות רציונלית.

בפרק ל"ח מובאת תמונה הלקוחה ממעשה בריאת העולם, ומכאן עובר הכתוב לספר על הבעיות העומדות לפני הבורא לאחר שברא את עולמו - כיצד לקיימו וכיצד לכלכל את עולם החי שבו.

פרק ג' משקף גם הוא יסודות הקשורים בבריאת העולם.

מענה ה' בפרק ל"ח רוצה לומר לנו כי אכן מעשיו של ה' במפורש טובים וחכמים הם, העולם מתנהג בצורה רציונלית ויש בו היגיון, ולא כפי שניסה איוב לטעון. הכתוב התמקד בנושא הבריאה משום שגם איוב מתמקד בראשית דבריו בנושא זה ובו ריכז את חיצי ביקורתו.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

עולם של צדק

Volver al capítulo

התבוננות בבריאה

 

"אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי: אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה: מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו" (ג-ה).

ההסבר המקובל במפרשים לשורות אלו ולהמשכן הוא שאיוב כבשר ודם אינו יכול להבין את דרך ה' בבריאתו אותה, אינו יכול לראות את דרכי הנהגת הקב"ה את עולמו ואת משפטו וממילא אין טעם להסביר לו זאת ולענות על שאלותיו על מה עולל לו הקב"ה את מה שעולל לו.

אך תשובה שכזו לסיום ספר כה מעמיק בדרכי הנהגת ה' היא תשובה מאכזבת. כלום זה כל מה שיש לקב"ה לענות לאדם על דרכי הנהגתו, משפטו וצדקו?! כלום שאלת 'הודיעני נא את דרכיך' אינה שאלה נכונה?!

עיון בתיאורי הבריאה הקיימים בפרקנו, בבריאת הארץ, הים, המלאכים והכוכבים, האור וסערות הגשם ומרכיביהן מעלה גם כיוון אחר, לקרוא תיאורים אלו בסימן קריאה ולא בסימן שאלה של 'האם ידעת?'. התיאורים ממשיכים את דברי אליהוא (ואליפז) על חסדו של הקב"ה הניכר בכל מעשה בבריאה. גם איוב, במצבו הביש, בעת סבלו הגדול, שורד ונהנה מאור השמש, ממי הגשם ומקיומה של הארץ ומן העובדה שהים אינו מציף אותה. וכלום מתקבל על דעתו של איוב או על דעתו של כל אדם אחר, שאת כל הבריאה היפה הזאת ברא הקב"ה רק כדי לספור את עוונותיו של האדם ולהציק לו בכל אשר ילך?!

Volver al capítulo

הזכות לטובין והזכות למימושם

 

"והאבן גדולה על פי הבאר" (בראשית כ"ט, ב)

יעקב, הבא מדרך רחוקה, מגיע אל מקום המפגש האולטימטיבי (והרומנטי...) – פי הבאר.
כללי המקום ברורים מאוד:
"וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן" (בראשית כ"ט ח).
את המתנת הרועים עד להיאסף כל העדרים ניתן להסביר בדרכים מספר, בחירה פרשנית אחת מופיעה בדברי הרד"ק:
"והאבן גדולה – לפי שלא היה שם מים אחרים להשקות צאן אנשי העיר, שמו אבן גדולה על פי הבאר, כדי שלא יוכלו להשקות אלא בהיותם יחד, וישקה זה אחר זה. 
ואם ישקו זה לבדו וזה לבדו, ישאב כל אחד לנפשו והנשארים בשוקת ילכו לבטלה וישפכו ... לפיכך שמו אבן גדולה על פי הבאר, שלא יוכלו להסיעה עד שיהיו יחד כל הרועים"
הרד"ק מתאר את 'החברה המאורגנת היטב' כלשונו של רולס,
חברה המניחה שוויון בין כל האנשים, שוויון הכולל, בין היתר, את הזכות לטובין בסיסיים כגון השכלה או תחושת ההערכה העצמית.
בימי המקרא הזכות לחלוקה הוגנת של מים בוודאי הייתה אחת מהטובין העיקריים שאדם נזקק להם
על פי הרד"ק חברת הרועים אינה דואגת רק לחלוקה שווה, אלא שמה את ליבה שהמים העודפים לא ילכו לבטלה, ואף אוכפת את החלוקה הצודקת -
שכן האבן הגדולה על פי הבאר מטרתה איננה אלא להבטיח כי הצדק ייעשה.

 

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג

Volver al capítulo

For Rachel, Your Younger Daughter

As in life, in the Torah there are various deals and agreements between people. Yaakov’s employment is one of them. As the agreement between Yaakov and Lavan is formulated, Yaakov emphasizes: “I will work for you for seven years [in order to marry] Rachel, your younger daughter” (Genesis 29:18).

In Modern Hebrew, “for Rachel, your younger daughter” has become a catchphrase for a very specific, precise, detailed description. The Torah commentators, writing on these words in the original context, felt the need to explain why Yaakov seemed to add superfluous words.      

According to some opinions, Yaakov was wary of Lavan’s cunning and trickery. Yaakov was trying to prevent Lavan from finding loopholes or grounds for claiming that their agreement meant something other than what they had agreed. Stating the name “Rachel” is not enough, because there are many women with the same name; the descriptive “your daughter” allows Lavan to switch Rachel with Leah; even the adjective “younger” allows for the possibility of giving Yaakov Zilpah instead of Rachel. Only the combination of all three conditions specifies Rachel indisputably. From that point on, if Lavan tried to cheat Yaakov, he would not be able to claim that he misunderstood – Lavan would have to acknowledge that, despite the substance of the agreement being clear and not subject to dispute, he shamelessly chose to abrogate it anyway (see Rashi on Genesis 29). Yaakov assumes that people do not want to be exposed and embarrassed that way; if Lavan were forced to choose between being honest or openly flouting his agreement – he might choose to honor the agreement.

Of course, Lavan’s ultimate deception demonstrates his utter lack of integrity. Even when confined by social norms, Lavan is not dissuaded from acting according to his own narrow interests and from causing a breach of trust.

As opposed to the Midrashic view (that this is a special case because of Lavan’s deceptive behavior), another explanation of Yaakov’s excessively detailed description would be to say that, in general, the use of precise details in formulating contracts is a good idea.

Embedded in Yaakov’s language is the understanding that every agreement is liable to be broken, changed, or misinterpreted. There is a valuable lesson to be learned from Yaakov’s words: it is important to consider all possible interpretations of a contract and to fill all possible gaps in understanding its content. These days, lawyers work at this task. As professionals, they are responsible for thinking of every possibility that is liable to occur, and to clarify how each side will proceed in the case of a problem. Presenting the different implications of the contract clarifies the substance of the transaction and the intent of the relevant parties. A contract that is precise and well-defined also solidifies the decision to follow the agreement fully.

The agreement formed between the people of Reuven, Gad, and half of Menashe with Moshe and Israel before entering the Land of Israel, and the “condition of the people of Gad and Reuven” –the double condition that characterizes this agreement—is a parallel case that serves as a basis for a Talmudic contract law (following the opinion of Rabbi Meir). The Talmud derives principles for setting conditions in agreements from the condition that Moshe set for the tribes of Reuven, Gad, and half of Menashe. Moshe made a condition with them that if they would not go out to war with the rest of Israel, they would not inherit the land that they asked for on the other side of the Jordan. Moshe also repeated the positive side of the condition: that if they fulfill their part of the deal, they would receive the portion on the other side of the Jordan that they had requested (Numbers 32). We conclude, based on Moshe’s formulation, that a condition is not in force until both the its negative side and  positive side have been stated.

One could suggest that here, though, Moshe was concerned that the people of Gad and Reuven would rush to enjoy the fruits of his promise and would forget to fulfill their own promise. But the Sages preferred to interpret the repetition of the condition as a clarification: that the person setting the condition intends it as a condition, and not merely as good advice.  Even according to the opposing view in the Talmud, the formulation of Moshe’s condition appears to fill possible gaps: “Rabbi Hanina b. Gamliel says: This part had to be said, because otherwise – there would be a potential interpretation that they would not even inherit in the Land of Israel” (Mishna Kiddushin 3:4).

Apparently, all communication frameworks contain a network of conditions. This network is basically an existential infrastructure in the world that extends beyond one individual person. Perhaps this is why the structure of the double-condition is not unique to the condition of the tribes of Gad and Reuven; in the rest of the Torah there are many other doubled conditional sentences of this type: “If the woman wishes to go…and if she does not wish to go…” (Genesis 24), “If you do well to bear…and if you will not do well” (Genesis 4:7), etc. (See B. Talmud Kiddushin 61b).

As for the rules of conditions, details are crucial for to validate and confirm of a transaction’s conditions. Yaakov’s agreement with Lavan about Rachel does not differ substantially -- in the level of precision and detail--  from that the agreement made later on about the division of the newborn sheep. It does not differ from the agreement made between Avraham and Ephron about the Cave of Makhpela. For all of these agreements, every detail of the transaction was specified with precision.

This exactitude manifests a fundamental outlook of Yaakov. Yaakov uses the same high level of meticulousness not only to correctly describe what he is receiving, but also to demand from himself an extremely high price in return: seven years. The Zohar explains that the extraordinarily high price that Yaakov sets for himself comes from Yaakov’s desire to prepare himself properly– to achieve a worthy level for uniting with Rachel, to take the time to get himself ready and not to rush into marriage; the number seven symbolizes the sephirot -  the character traits that he wants to develop within himself. 

Volver al capítulo

בכוח הזכות

"אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ, וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר" (איוב ל"ג, כג-כד)

 

ילקוט שמעוני, איוב פרק לג, סימן תתקיט

שנו רבותינו: 
מי שחלה ונטה למות, אומרים לו: הִתְוַדֵּה, שכן דרך כל המומתין מִתְוַדִּים.
אדם יוצא לשוק - יהא דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט [=חייל כובש].
חש בראשו - יהא דומה כמי שנמסר בקולר.
עלה למטה ונפל - יהא דומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון,

אם יש לו פרקליטין גדולים - נצול, ואם לאו - אינו נצול. 

אלו הם פרקליטין גדולים של אדם? תשובה ומעשים טובים.

ואפילו תשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות נצול, שנאמר: "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו' מצאתי כופר" (איוב ל"ג, כג-כד).

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: 
אפילו תשע מאות תשעים ותשע מיני חובה מלמד עליו אותו מלאך ואחד לזכות נצול, שנאמר: "אחד מני אלף" (שם).

דרש ר' עקיבא: 
הדא דתימא [=מה שאמרנו] בעולם הזה, אבל לעולם הבא: "לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק" (ישעיה ה', יד) - "לבלי חקים" לא נאמר אלא "לבלי חק" - למי שאין לו מצוה אחת שיכריעו לכף זכות

 

 

 

ילקוט שמעוני - לקט אגדות, בדרך פירוש או דרשה, המלוקטות מהתלמוד ומספרי מדרש קדמונים, ומסודרות כסדר התנ"ך. חלוקות הדעות מי חיבר את הילקוט. הוא נזכר לראשונה בדברי האברבנאל. בילקוט שני חלקים: תורה, ובו 963 רמזים; נביאים וכתובים ובו 1085 רמזים.

Volver al capítulo

סיכום מעני אליהוא

 

מה בא אליהוא להשמיענו? האמנם אומר הוא דברים חדשים שלא אמרום רעי איוב? היש בדבריו תשובה נכונה לתלונות איוב? בשאלות אלו נבוכו מפרשי ספר איוב, ודעותיהם חלוקות מהקצה אל הקצה.

יש אומרים שכל דברי אליהוא דברי בלע ונאצה הם, ואליהוא רשע שאין לו כפרה.

ויש אומרים שאליהוא צעיר יהיר ושוטה, ומדמה בנפשו שהוא מגלה חידושים נפלאים, אבל באמת אינו אלא חוזר על דברים שכבר נאמרו מפי רעי איוב ונדחו על ידי איוב.

לעומת זאת, יש אומרים שאליהוא חכם גדול הוא, ומגלה בדבריו את סוד ההשגחה העליונה: מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו.

ההכרעה בין השיטות השונות תלויה הרבה בפירוש מילים ופסוקים שבדברי אליהוא. והואיל ודברי אליהוא ערוכים בלשון קשה וסתומה, יש לכל השיטות מקום להאחז בו. 

המסקנה היוצאת מהבאור בפירוש זה (דעת מקרא) כך היא:

אליהוא מציע דרך אמצעית בין שתי הדרכים הקיצוניות של איוב ושל רעיו. אליהוא טוען שאף אם איוב אינו רשע, אין עוול באלוקים אם הוא שולח ייסורים לאיוב שלא כגמול על חטאיו...

אין אליהוא בא לפתור את שאלת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו". ואינו מבאר את דרכי הנהגת אלוקים את עולמו, אלא מרבה הוא לספר בנפלאות גבורות הגשם. נפלאות אלה מראות לכל האנשים כולם את גדולת האלוקים ורוממותו, ומלמדות את האדם לירוא מפני האלוקים, העושה נפלאות שאין להבינן.

בדברים אלה התקרב אליהוא אל דברי ה' מן הסערה, שיבואו בפרקים הבאים. דברי אליהוא משמשים אפוא כעין הכנה להתגלות ה'.

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר איוב, עמ' רפז-רפח

Volver al capítulo

התגלות דרך ייסורים

Volver al capítulo

לפתח שיח עם ה'

 

את המענה השלישי פותח אליהוא בדומה למענהו הראשון. הייסורים לא נועדו לעונש, אלא לאזהרה. הם לא נועדו בהכרח לחוטא, אלא יותר מכך למי שבגלל מעמדו עלול לחטוא:

"לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ: וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי: וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ: וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן: אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים: וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת: וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם: תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים" (ז-יד)

אך לקראת סוף הפרק מוסיף אליהוא תוספת חשובה, שיש בה כדי להזכיר דברים שאמר אליפז במענהו הראשון, אך מזווית ראייה שונה:

גם אליהוא מוכיח את טובו של ה' אל ברואיו ואת העובדה שלא עזבם מן הגשם שהוא מרעיף עלי ארץ, ובו הוא מעניק בחסדו חיים ומזון לברואיו, ואין סיבה אמתית לחשוב שהוא מתייחס אליהם בכוונה תחילה בנוקשות.

"כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ: אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב: אַף אִם יָבִין מִפְרְשֵׂי עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתוֹ: הֵן פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשָׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּה: כִּי בָם יָדִין עַמִּים יִתֶּן אֹכֶל לְמַכְבִּיר" (כז-לא).

כאמור, אליפז כבר טען טענה זו:

"אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵ-ל וְאֶל אֱ-לֹוהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי: עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר: הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת" (ה', ח-י)

יתר עליו אליהוא בכך שהוא רואה בגשם לא רק חסד א-ל לברואיו, אלא גם ביטוי להתגלותו אליהם דרך ענני כבודו.

התגלות הקוראת לאדם לשאת עיניו השמימה, לקרוא לאביו שבשמים ולפתח עמו את השיח, שאיוב טען שאין ביכולתו לפתח עם בוראו בשל הסתר הפנים שהוא נוהג בו.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.