לזכותו של איוב

 

בפרק האחרון, שב ה' את שבות איוב למרות חטאו הכבד בקטרוגו על משפט ה' ועל צדקו. דומה, שמלך בשר ודם לא היה סולח כה מהר למערער על צדקו ועל שלטונו. נמנה לסיכום הספר חמש סיבות מרכזיות לזכותו של איוב, סיבות הנראות מצדיקות את החלטת ה' לשוב את שבות איוב:

1. איוב היה ביסודו איש תם וישר, ירא א-לוהים וסר מרע. גם מעדותו על עצמו בפרק ל"א, וניכרים דברי אמת, נראה שהכניס אורחים, כלכל רעבים והלביש ערומים, לא מאס משפט עבדו והקפיד להתרחק מגאווה ומתאוות נשים.

2. בקריאת הספר חייב לעמוד לנגד עינינו הכלל של הלל הזקן: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". צרותיו של איוב ובגידת כל רעיו העבירו את איוב על דעת קונו, ומי אנו שנשפוט אותו?! 

3. איוב הדגיש פעם אחר פעם, וגם כאן ניכרים דברי אמת, שהדבר שהוא נרתע ממנו יותר מכול הוא מלהחניף לקב"ה, ולומר דברים בשבחו בעת שהוא אינו מסוגל להרגיש בנכונותם במציאות שהוא נתון בה. גם נביאינו, שידעו שהקב"ה אל אמת, לא החניפו לו.

4. איוב שתק על תוכחות אליהוא, שנראו תוכחות של אמת, ולא ניצל את ההזדמנות שאליהוא נתן לו להשיב על דבריו. משמע, הוא קיבל את תוכחתו. כיוצא בו, סיום דבריו אל הקב"ה ותוכחתו הוא: "לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ: עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" (ה-ו). איוב הודה בטעותו, ומרגע שה' התגלה אליו, הוא קיבל את צדקתו ואת דינו. הודאה על האמת, קבלת הדין ותשובה הן זכויות גדולות בדינו של אדם.

5. איוב נענה לבקשת רעיו, שלא נהגו כרעים לעת צרה, והוא מתפלל עליהם אל הקב"ה שיסלח להם ולא ינקום בהם. הוא אחז בכך במידתו של משה בעת שהתפלל על מרים אחרי שדברה במשה. ובדרך שאדם מודד, בה מודדים לו.

Volver al capítulo

הלויתן

 

"אמר רבה אמר ר' יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: "יכרו עליו חברים" (איוב מ', ל)... עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר: "התמלא בסוכות עורו" (שם, לא)" (בבא בתרא ע"ה, א)

הלויתן הטורף המתואר בפרקנו (שבחלקו הוא דמוי תנין אדיר) הוא בן זוגו של ה'בהמות' שבפרק הקודם, והוא השולט ללא מצרים במים. מי הים הרבים נראים בתודעתו של האדם כשדה הפקר שאין בו חוק, לא דין ולא דיין. הלויתן האדיר מסוגל לפתוח את פיו, לבלוע להקה של מאות דגים לכל ארוחה שהוא חפץ בה, ולא נודע כי באו אל קרבו, ומי יתבע את דמם של דגים אלו?! כך ראה את הדברים גם חבקוק הנביא בתארו את נבוכדנאצר המשתלט על הארץ:

"טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ: וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ" (חבקוק א', יג-יד)

אין מי שיכול על הלויתן חוץ מבוראו. לא לחינם מתוארים גם בלשוננו הפושעים הגדולים והחזקים כ'לוייתני הפשע'. האם איוב, המתיימר ביכולת לנהל את העולם בדרך טובה יותר מן הקב"ה יכול להשמידם?! הקב"ה מסוגל לעשות זאת!

"בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (ישעיהו כ"ז, א)  

אך תהליך ביטולו של הלויתן מן הים כמשל לתהליך ביטולה של הרשעה מן העולם הוא תהליך ארוך ומורכב, ובמושגים פוליטיים המוכרים לנו, ברגע שנוצחה גרמניה הנאצית עלה מאוד כוחו של הקומוניזם בהנהגת סטאלין. ברגע שבטלו עירק ונשיאה סדאם חוסיין מן העולם, עלתה איראן, ועוד כהנה וכהנה. זהו תהליך שעל האדם הנושא עיניו בבקשת ישועה מן השמים להתאזר במהלכו בסבלנות רבה.

ביום שיתבטל הלויתן, יתברר שגם בבריאתו היה צורך. הצדיקים יושבים בסוכת עורו של לויתן ואוכלים את בשרו, כפי שלמד רבי יוחנן מפרקנו. כל זה הוא גם משל לתרומתה של הרשעה לבניין העולם העתידי, העולם שכולו טוב.

Volver al capítulo

אחרית דבר

 

1. דברי איוב "יָדַעְתִּי כִּי כלֹ תּוּכָל, וְא יִבָּצֵר מִמְּ מְזִמָּה" (מ"ב, ב) מעידים כי איוב מקבל את שליטתו של הא-ל על הרע בעולם. על מה מעידה תשובת איוב בפסוק ג?

2. המילה 'ועתה' המופיעה בפסוק ה מציינת חיץ ברור בין מערכת יחסיו של איוב עם הא-ל עד כה, ובין מערכת יחסיו עם הא-ל מעתה והלאה. מה היתה מערכת יחסיו עם הא-ל עד כה, ומה קורה עכשיו? מה הייתה שאיפתו של איוב והאם הוא קיבל מענה?

3. בהתרסותיו הראשונות שנאמרו לאחר מסכת האסונות שנתכו עליו איוב מבקש את נפשו למות כדי להיפטר מסבלו הרב. במהלך הדיאלוג עם הרעים מתפתחת אצל איוב ההכרה ששאיפתו המרכזית היא יצירת דו שיח עם הא-ל. שאיפה זו באה לידי ביטוי בדבריו "אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה. כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי. תִּקְרָא וְאָנכִֹי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶי תִכְסףֹ" (י"ד, יד-טו). עיינו בפסוק ו בפרק מ"ב, מה קורה כעת לאחר ששאיפתו התמלאה והדו שיח הנכסף מומש?

הפסוקים האחרונים בספר איוב מתארים את השבת איוב למצבו הראשוני בזכות תפילתו בעד רעיו. התפילה הגבירה את האחווה שנסדקה, וגם יצרה תיקון אישי אצל איוב, שהרי כזכור בפתיחת הספר איוב מתואר כאדם הדואג לעצמו ולביטחונם ושלומם של בני ביתו. הכתוב בא ללמדנו שמערכת היחסים בין הא-ל לבני האדם אינה מערכת יחסים פרטית אלא כללית ומורכבת. האדם יכול להתפלל בעד רעהו ולהועיל לו על אף שאין לו נגיעה אישית בעניין. חלק זה ממשיך את הקו שהותווה במענות ה' המתארים את הבריאה כמערכת מאוזנת והרמונית, הכוללת כוחות הרסניים וכוחות בונים, כוחות מוגבלים וכוחות פורצים. איוב נדרש להתייחס גם לחברה האנושית כמערכת הרמונית. בניגוד למציאות של שכיר העומד לבדו מול אדוניו, נדרש האדם לדאוג לא רק לעצמו אלא גם לרעיו. מפרק מ"ב ניתן ללמוד כי גם בחברה האנושית יש מערכת איזונים מורכבת שקשה מאד להבינה. ממכלול המערכות מתבהרת הסיבה שבאתיה אין לאדם יכולת להבין את רצף האירועים הקורים לו. לכן, אין איוב יכול לקבל תשובה לשאלות על דרך ניהול העולם. לעיתים מעשה של אדם אחד משפיע על חייו של אדם אחר, וקוצר דעתו של האדם מונע ממנו להבין את סדרי העולם. 

 
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
Volver al capítulo

הבהמות ועוצמתו

 

פרקים מ'-מ"א הם תשובת ה' השנייה (והאחרונה) לאיוב. חלוקת הפרקים לדעתי אינה טובה, ועל פרק מ"א היה להתחיל שבעה פסוקים קודם, וכך אתייחס אליו כאן.

רוב המפרשים, גם המודרניים שבהם, ראו בתשובת ה' השנייה את המשכה של הראשונה בתיאורי הטבע הרבים שבה, אך דומה שעיסוקה שונה. תשובת ה' הראשונה עוסקת בחסדו של הקב"ה עם הבריאה, ובאה לומר לאיוב בעקיפין, שהקב"ה משגיח עליו ושוחר את טובתו. זוהי תשובה הבאה לענות מבחינה עקרונית לשאלת הצדיק שרע לו. תשובת ה' השנייה עוסקת ברשע שטוב לו, ובאמירה שבסופו של התהליך, ה' עתיד לטפל בו על פי מעשיו.

כמו התשובה הראשונה, הקב"ה דן גם כאן בבעלי החיים, ומהם נלמד המשל על התנהגותו גם עם בני האדם. שני הרשעים המתוארים בתשובת ה' כאן הם ה'בהמות' (בלשון יחיד) והלויתן. חז"ל (ויקרא רבה י"ג) רואים בהם את המתנות שעתיד הקב"ה ליתן בגן עדן לשולחנם של הצדיקים ולסעודתם. ה'בהמות' מצטייר בפרקנו כחיה עצומה, מעין דינוזאור קדמון, המטיל את חיתתו על כל שוכני היבשה. הפרק הבא יעסוק בלויתן, הפועל דוגמתו על שוכני המים. ה'בהמות' יכול להרשות לעצמו להיות רשע מרושע, שהרי מי יעז לעמוד בדרכו?! הוא הדוגמה לרשע וטוב לו המפיל את חיתתו על כולם. ה' שואל את איוב:

"וְאִם זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם: עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ: הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ: רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם: טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן: וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ" (ט-יד)

ובלשוננו: אתה מסוגל להכניע את הרשע כה מהר עד שאתה דורש זאת ממני?!

ודאי אין מעצור ביד ה' להושיע ברב או במעט. אך אם האדם אינו מסוגל לכך, מה זכותו לעמוד מול הקב"ה כשבידו שעון עצר, ולדרוש שיעשה זאת עכשיו?!

Volver al capítulo

סוף לסיפור

Volver al capítulo

נראה אותך

Volver al capítulo

עומק צדקתו של איוב

 

עומק צדקתו של איוב מתגלה במיוחד בנאומו האחרון (פרקים כ"ט-ל"א). בנאום אוטוביוגרפי זה בא איוב להראות שהצדק היה הווה ויהיה יסוד חייו, ש"בצדקתי החזקתי ולא ארפה" (איוב כ"ז, ו).

בפרק כ"ט הוא מתאר את תקופת עָבַרו בה השתלבו צדקתו והצלחתו, וכבר אז היתה צדקתו עמוקה כי הלך לפנים משורת הדין ועזר לכל סובל בהתאם לרוח החוק התנ"כי: "כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו. ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנן. צדק לבשתי וילבשני, כמעיל וצניף משפטי. עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני. אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו, ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף" (כ"ט, יב-יז).

בפרק ל' מתאר איוב את היפוך גורלו אשר שמו אח לתנים ו"רע לבנות יענה" (ל', כט); אם קודם עזר לעשוקי החברה הנה עתה הוא אחד מהם ואפילו מעונה מהם.

בפרק ל"א הוא שב מתוך עינוייו להיאחז במוחלטות של הערך המוסרי, והוא מונה במפורט את דרכי האדם המוסרי שהנן דרכיו שלו: דובר מישרים, נאמן לאשתו ולבני ביתו, שופט דין עבד ואביון מתוך ההכרה בשויון כל האדם לפני א-להים, עוזר לכל חלש, נאמן לא-להים, מכניס אורחים, אינו שמח בנפול אויבו, אינו גאה בכוחו ובעשרו ואינו בוטח בהם, מודה על חטאיו ביושר ובכנות.

איוב עומד כאן על המוסר כמוּנָע לא על ידי הרצון להצלחה אלא על ידי ההתכוונות הפנימית של אהבת האדם. התכוונותו זו וכנותו עם עצמו הן שעשוהו מה שהוא – לפחות איש ישר וסר מרע. כזה היה וכזה נשאר. וכך דבריו האחרונים בטרם "תמו" (ל"א, מ) הנם הכרזה על הערך המוחלט של הצדק ועל אהבת הבריות כיסוד להתנהגות האדם. מבחינה זו ברור לחלוטין שהניסוי עבר בהצלחה והוכיח נאמנה שעשיית הצדק של איוב הנה יותר ממצות אנשים מלומדה או מפוליטיקה של הצלחה. מוסריותו מתבססת על שויון בין בני האדם והיא שואפת לעשות את הטוב תמיד ובכל מחיר.

ההבדל בין צדקתו בפרק א' לצדקתו בפרק ל"א היא בכך שהשניה נובעת כבר מהכרה ברורה בערך הצדק; אשר נעשה תחילה כדבר המובן מאליו מתברר מעתה כמהותי להוויית האדם. התחזקות זו של הצדק באה מתוך הניסיון של הסבל האישי ומתוך ההסתכלות בגורל בני האדם.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך ספרו של צ' אדר, הערכים החינוכיים של התנ"ך

Volver al capítulo

עולם מופלא

 

קל להבין את ההתפעמות מדרכי הטרף של הלביאות, ממחבואי הלידה של היעלים, מחכמת ההישרדות של בעלי הכנף, ובמיוחד של הדורסים – כל תצפית רצינית בעולם החי יכולה להביא להפתעות מדהימות ולהִשְׁתָאוּת – אבל מדוע מתעכב מענה ה' על בעלי חיים, שיש להם זיקה ברורה לסביבה האנושית, כמו – העורב? הפֶּרֶא? הרֵים? הסוס?

עורבים מלקטים את מזונם באשפה אנושית כמו בטבע – מהפְּרָאים הצליחו בני אדם לביית את חמור הבית, שעושה לאדונו בדיוק כל מה שהפֶּרֶא לא יעשה. הרֵים, הוא שור הבר, ממנו בּוּיַת השור החורש בשדות ואוסף יבולים, והסוס בתכונות האומץ שלו ובנכונות להסתער מול סכנות, הוא שהוביל את המלחמות בהיסטוריה עד לעידן הטנקים.

אולם דווקא בעלי החיים האלה ראויים להתבוננות מיוחדת על התכונות המאפשרות לעורב לחיות בסביבה האנושית בניגוד לנשרים! – על התכונות שאפשרו לביית חמור מפֶּרֶא, שור מרֵים (=שור הבר), וסוס מסוס הבר! ומדוע אי אפשר לביית צבי ונמר, יעל וברדלס, דוב וג'ירף?

לא האדם יצר את מכלול התכונות שאפשרו לביית צמחים ידועים, ובעלי חיים מיוחדים, ובורא עולם הוא שיצר גם את תכונות המתכות מהן מייצרים מכוניות, טרקטורים וטנקים, ואת תכונות הבְּעֵרה והחשמל לפיהן מייצרים מנועים ומכשירים ומחשבים!

אנחנו משתמשים בכוחות הטבע לטובה – ופעמים רבות גם לזיהום ולהשחתת עולם, שלא אנחנו בראנו אותו – היהירות האנושית, מסוכנת!

כעת נחזור אל חיות הבר, ונציין כמה הפתעות – אריות שבעים אינם טורפים, ועדרים של אוכלי עשב ממשיכים לרעות בשלווה לידם, כי הם יודעים להבחין בין אריה שבע, לבין לביאה משחרת לטרף מתוך הסבך!

יעל וצביה יודעות להסתיר לידה – צלם סרטי טבע עקב במשך 3 יממות אחרי צביה לקראת המלטה, וכאשר התפנה לרגע לעשות את צרכיו, היא חשה בהפסקת המעקב והמליטה – הוא לא הצליח לצלם את ההמלטה!

יש ציפורים המטילות ביציהן על הקרקע; אם מתקרב טורף (או צייד על סוס) הן בורחות או מתעופפות, מתרחקות וכאילו נוטשות את הביצים באין בינה, כאילו מקשיחות לב לצאצאים – אולם בדרך זו הן מרחיקות את הסכנה מן הביצים, ולרוב הטורף (או הצייד) לא יצליח ללכוד גם אותן.

מתוך הסתגלות לסכנות הישרדות, דורסים מאכילים גוזל חזק תחילה, תוך התעלמות מאח חלש – רק כשהחזק שבע, מתחילים להאכיל את החלש – צודק או אכזרי?

ומה כל זה אומר לאיוב, שמעולם לא הטיל ספק בעוצמת הבורא ובחכמתו?


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הבריאה כפלא חריג

 

מענה ה' ממשיך ביתר שאת את הכיוון שפתח בו אליהוא -
אליהוא (ל"ד, לה): "אִיּוֹב, לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר..."!
מענה ה' (ל"ח, ב): "מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי דָעַת"?!

אולם, במענות אליהוא עדיין מדובר על דיבורי איוב בסגנון של "פֹּעֲלֵי אָוֶן", וגם בחשבון חטאים שכל אדם צריך לחשב בעצמו, ולהתוודות ביושר בינו לבין בוראו - ואילו במענות ה' "מן הסערה" אין שום סימן וזכר לחטא של איוב, בהתאמה מלאה עם סיפור המסגרת בו ה' מעיד על כך ש"עַבְדִּי אִיּוֹב... אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱ-לֹהִים וְסָר מֵרָע, וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם"! (ב', ג);

הרשעים הם רק 'אנשי החושך', שאור בוקר מבריח אותם, ובכל השאלות הרטוריות במענות ה', יש רק קוצר דעת ומגבלות שליטה של אדם באשר הוא, ושל איוב כאדם!

אכן, גם באליהוא כנביא הספר (כפי שהוכחנו לעיל), יש פערים בין דעותיו, לבין מענה ה' בדיוקו הטהור, וגם זה שיעור חשוב בדרכי הנבואה המקראית.

תיאורי הבריאה במענה ה' ממשיכים גם הם את הכיוון שפתח בו אליהוא - הגודל המופלא של מעשי הבורא חורג הרבה מעבר למושגי הטוב והרע שלנו כבני אדם, למשל המים כפלא חריג ומיוחד המאפשר חיים בעולם, אבל המטר גם יורד "עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ! מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ"! (ל"ח, כו), מה שנראה כחסר פשר במונחים של דעת אנושית.

תיאורי הבריאה מסודרים בדומה לסדר בבראשית (פרק א'), מאור ומים, דרך הגבול הקבוע בין ים ליבשה, וחותם בפירוט רב בעולם החי למינהו; גם כאן, יש כעין הכרעה בין תיאורי הבריאה בהם הכל מואר וטוב בפי הרֵעים (בדומה ל"בָּרְכִי נַפְשִׁי" בתהלים ק"ד), לבין תיאורי איוב (כ"ו) של גודל ועוצמה בלי "שֵׁמֶץ" (כ"ו, יד) של חיים טובים ובריות טובות; כהמשך לדברי אליהוא, הבריאה יש בה אור וחושך כמו גם טוב ורע, והיא גם הרבה מעבר למושגים אלו; איוב ניצב מול השאלה העיקרית (ל"ח, ד) - "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?? הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה"!

כסיכום לסיפור ולוויכוח, וכפתח לעיון במענה ה' הראשון (איתני הטבע) - מוזמן הקורא לצפות בסרט שהפקתי (באולפנת עפרה, עם רן ברנר מאפיקים-הפקות, בסיוע משרד החינוך וקרן דורון) - "מִן הַסְּעָרָה" - מענה ה' לאיוב.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הסערה וההתגלות

 

למה סערה?

אליפז בעמדתו הקרובה לנבואה, התבונן בבריאה וקבע (ה', ח-יא): "אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵ-ל, וְאֶל אֱ-לֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי – עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר! נִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר! הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ, וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת – לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם! וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶשַׁע..."!

איוב הסתער בחמת רוחו נגד אליפז, שתיאר עולם מלא 'אור וטוב', בעוד הגדולות והנפלאות של א-לוהים מתגלות דווקא במרחבי היקום, ובאסונות נוראים, ואף המטר, יש שהוא שוטף ארצות שלמות, ויש שהכל מתייבש בבצורת קשה.

"חֲכַם לֵבָב [הא-ל] וְאַמִּיץ כֹּחַ! מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם?! הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ; הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן; הָאֹמֵר לַחֶרֶס (=לשמש) וְלֹא יִזְרָח, וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם; נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ, וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי יָם; עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן – עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר! וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר"! (ט', ד-י);  "עִמּוֹ חָכְמָה וּגְבוּרָה! לוֹ עֵצָה וּתְבוּנָה! – הֵן יַהֲרוֹס וְלֹא יִבָּנֶה! יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ! הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ! וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ"! (י"ב, יג-טו).

והנה אליהוא משתמש באותם הביטויים של 'גדולות ונפלאות', ומתייצב שוב בעמדה שונה מאליפז, עמדה שמכילה גם את דברי איוב, ואין בה כדי להרגיזו. הגדולות והנפלאות שהא-ל מחולל בעולם, יש בהן גם טובות וגם מכות, גם "חֶסֶד" וגם "שֵׁבֶט". הסערה עצמה, נראית כ'מלחמה', אך מביאה ברכה ושפע לכל הניזונים ממה שיצמח אחריה. כל זה, הרבה יותר גדול ומופלא מן המושגים המצומצמים שלנו כבני האדם, על טוב ועל רע.

"הֶן אֵ-ל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע! מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר! – כִּי יְגָרַע נִטְפֵי מָיִם, יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ; אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים, יִרְעֲפוּ עֲלֵי אָדָם רָב... יַרְעֵם אֵ-ל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת! עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע! כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ! וְגֶשֶׁם מָטָר, וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ... אִם לְשֵׁבֶט - אִם לְאַרְצוֹ – אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ! הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב! עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵ-ל"! (ל"ו, כו - ל"ז, יד)

התייצבותו הברורה של אליהוא נגד אליפז כנראה סייעה לאיוב להשתחרר מעט מכעסו המתפרץ, ומתחושת הבגידה של רֵעיו כלפיו, ואפילו להציץ אל ההתבהרות שאחרי 'הסערה'. "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר? בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים! וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם! מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה (=אור כמו זהב יופיע) - עַל-אֱ-לוֹהַּ (=א-ל עליון) נוֹרָא הוֹד"!  (ל"ז, כא-כב)

ראו כמה זה דומה למראה המרכבה בחזון יחזקאל ("יחזקאל בן בּוּזִי" – "אליהוא בן ברכאל הַבּוּזִי"! אכן, ר' ברכיה (שיר-השירים רבה, פרשה א'-כט) השווה אותם כמגלי סודות מ"חֲדָרָיו" של "הַמֶּלֶךְ", וייחס את גילוי מענות ה', לאליהוא!) (א', ד, כח).

"וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן – עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב, וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ... כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' – וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר"!

מי שיודע, שה'צפון' נסתר-צָפוּן מִשמש, שאינה זורחת בו כלל (כמובן, בחצי הכדור הצפוני!), חייב להבין, שאור גדול כמו "זהב" הבוקע מתוך סערה מן הצפון, איננו זריחת שמש, אלא התגלות על של א-ל עליון, בורא שמים וארץ!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.