בהמות ולויתן

 

חלק א: תוכחת הא-ל (מ', ו-יד)

המענה השני פותח גם הוא במילים "ויען ה' את איוב מן הסערה" ודורש מאיוב להתייצב באומץ מול שאלות הא-ל ולהתמודד עם הרעיונות הטמונים בהם.
1. מהו הרעיון המרכזי השליט בפסוקים אלה? ממה נובע הרצון להיות צודק? מהו שורש הרע ומהי התוכחה הסמויה הטמונה בדברי הא-ל?
 

חלק ב: חוסר יכולת האדם להתמודד עם החיות הגדולות בבריאה (מ', טו - מ"א, כה)

חלק זה מתמקד בחיית היבשה הגדולה ביותר – הבהמות, ובחיית הים הגדולה ביותר – הלויתן. תפקודן של שתי חיות אלו יתואר באופן שונה.
2. תיאור הבהמות ארוך ומפורט ועולה באורכו על תיאורי בעלי החיים במענה הראשון. מה מאפיין את הדרך שבה מתואר הבהמות? מה יחסו לסביבתו? האם בעל חיים זה פורץ גבולות?
3. מתיאור הבהמות עובר הכתוב לתאר באמצעות שאלות רטוריות את חוסר יכולתו של האדם לשלוט בלויתן – חיית המים הגדולה, ולהשתמש בה לצרכיו. מיקומו של הלויתן במסגרת גבולות העולם נושא אופי חשוב ומיוחד. הלויתן מלך הים דר במים. המים – במענה הראשון – היו היסוד הדומיננטי שהא-ל תחם כבר בבריאת העולם, כדי שלא יפרצו ויהרסו את הבריאה. מדוע לדעתכם הא-ל חוזר לדון בלויתן? עיינו גם בישעיהו כ"ז, א; איוב ז', יב.
4. תיאורי הלויתן רצופים בתיאורי מלחמה. עמדו על התיאורים וחשבו מהו המסר של תיאור הלויתן?
 
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
Volver al capítulo

המורכבות בניהול העולם

Volver al capítulo

לידה בהשגחה

"הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר" (איוב ל"ט, א)

 

יעלי סלע - שטאיי"ן בוק בלע"ז. והיא עולה בראש הסלע בשעה שכורעת לילד והשם יתברך מזמן לה נשר שמקבל אותם הולדות בכנפיו ומציל אותם שלא יפילו, כך אמרו רבותינו ז"ל. ואם הענין אמת הנה פירוש הפסוק כן, ואם לא הנה יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הבעל חיים אינו נולד כי אם בקושי גדול ולזה יהיה נולד בתכלית הסכנה לולי השגחת השם יתברך להמציא הוולדים באופן מהחוזק שלא ימותו בעת הלידה.

חולל אילות - הוא מענין חיל וחבלי יולדה. ואמרו רבותינו ז"ל כי האילה רחמה צר ולא תלד אם לא הכישה נחש ברחמה וה' יתברך סבב שיבא אליה נחש בעת הלידה להכישה ברחמה ותלד. ואם לא ימצא הענין כן יהיה הרצון בזה לפי מה שאחשוב שזה הבעל חיים אינו נולד כי אם בקושי גדול, לזה יהיה הענין בו כמו הענין ביעלי סלע ולזאת הסבה יהיה הולד בתכלית הסכנה ועם כל זה ינצל להשגחת ה' יתברך בנמצאות.

 

 

 

רלב"ג - רבנו לוי בן גרשם, חי בפרובנס בין השנים 1288-1344. הוגה דעות ופילוסוף אשר הגה וחקר תחומים רבים של תורה וחכמה. ספריו העיקריים: מלחמות ה' ופירושו לתורה.

Volver al capítulo

השגחת ה' על בעלי החיים

 

פרק ל"ט הוא המשכה של תשובת ה' הראשונה, ועל מחלקי הפרקים היה להתחילו פסוקים בודדים קודם לכן, בשאלת "התצוד ללביא טרף" (ל"ח, לט).

המאפיין את תיאור הבריאה בפרק ל"ט הוא התיאור הנרחב של בעלי החיים: הלביא, העורב וילדיו, היעל והאיילה ובניהן, הפרא, הראם, כנף הרננים (בת היענה), הסוס, הנץ ואפרוחיו.

פרק ל"ח עסק בעיקר בבריאה עצמה. פרק ל"ט עוסק בהשגחה המתמדת על התנהגותם ומזונם של בעלי החיים. ההשגחה המתמדת קשורה יותר לעולמו של איוב ולשאלותיו, וגם בה מוכיח ה' לאיוב שלא נטש אותו ולא הפקיר אותו אל הרוע ואל השמד, כשם שלא הפקיר את האיילה ואת בני העורב.

אך יש בפרקנו נופך נוסף: מזונותיהם של בעלי החיים אוכלי הבשר, יונקים ובעלי כנף, על כורחם תלויים בהריגת בעלי חיים אחרים לצורך מזונם. עובדה זו מראה עד כמה ההשגחה על נבראי העולם היא מלאכה מסובכת שאין בה תשובות פשוטות. אם הלביא לא יצוד את הזברה, הוא וילדיו ימותו ברעב. אם יצוד אותה, היא תסיים את חייה בייסורים. כוחו הרב של הלביא ועורמתו במארב שקולים כנגד רגליה הקלות של הזברה, ובמאבק ביניהם, האחד ישרוד והאחד ייפול. כלום יכול העומד מן הצד והרואה את הלביא הלוכד את הזברה, לקבוע בצדק שזהו חזיון של 'רשע וטוב לו'?! הוא אינו רואה ברגע זה ממש את הלביא האחר, הכושל במרוצתו אחרי זברה אחרת, שהייתה זריזה ממנו, ניגף באבן ומעקם מעט את רגלו, ולכן נידון למוות ברעב עם ילדיו.

האומנם יכול אדם לשפוט את בוראו על העדפתו את האיש האחד על פני רעהו? היכול איוב להיות בטוח בצדקת דרכו ובצדקת משפטו?!

Volver al capítulo

גדוּלה בקטנה

Volver al capítulo

מן הסערה

"וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מנ [מִן] הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר" (איוב ל"ח, א)

 

ילקוט שמעוני, איוב פרק לח, סימן תתקכג​

כותי אחד שאל את ר' מאיר: 
אפשר מי שכתוב בו: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמיהו כ"ג, כד) הוא מדבר עם משה בין שני בדי הארון?! 
אמר ליה: הבא לי מראה גדולה. הביא לו. 
אמר ליה: ראה בוביא [=בבואה] שלך. ראה אותה גדולה. 
אמר ליה: הבא לי מראה קטנה. הביא לו. 
אמר ליה: ראה בוביא [=בבואה] שלך. ראה אותה קטנה. 
אמר ליה: מה אתה, שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה - "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" (שם) וכשהוא רוצה - מדבר בין שני בדי הארון עם משה. 

אמר רבינא בר סיסי: 
פעמים שאין העולם כלו מחזיקים כבודו של אלהינו, ופעמים שמדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "ויען ה' את איוב מן הסערה" (איוב ל"ח, א) - מבין שערות ראשו. 

 

 

 

ילקוט שמעוני - לקט אגדות, בדרך פירוש או דרשה, המלוקטות מהתלמוד ומספרי מדרש קדמונים, ומסודרות כסדר התנ"ך. חלוקות הדעות מי חיבר את הילקוט. הוא נזכר לראשונה בדברי האברבנאל. בילקוט שני חלקים: תורה, ובו 963 רמזים; נביאים וכתובים ובו 1085 רמזים.

Volver al capítulo

נפלאות הבריאה

 

חלק א: פתיחה (ל"ח, א-ג)

"וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה" (ל"ח, א). הא-ל נגלה לאיוב מתוך סערה שבעוצמתה מסמלת את מה שנראה בעיני איוב ככוחו השרירותי של הא-ל, ועשויה לסמל גם את סערת הנפש של איוב. התגלות זו מתרחשת אחרי מחזורים ארוכים של נאומים. עצם ההתגלות יש בה משום מענה לרובד הרגשי-חוויתי שאיוב חש כאשר הוא טען כלפי הא-ל שהוא מסתיר פניו ממנו (י"ג, כא-כב).
1. עיינו בדברי איוב פרק ג', כג ובפסוקים א-ג במענה הא-ל (פרק ל"ח). מה טען איוב כלפי הא-ל ומה עונה לו הא-ל?


חלק ב: סדרת שאלות רטוריות על נפלאות הבריאה (ל"ח, ד-לח)

בפסוקים אלה הא-ל שואל את איוב שאלות שיש בהן כדי להגביל את יומרתו לדעת ולהבין. השאלות מעמידות את איוב בניגוד לא-ל ובמטרה להשוות אותו ליתר הברואים. עם זאת, שאלות אלה מדריכות אותו להתבוננות נכונה על עולם הבריאה.
2. עיינו בפסוקים ח-ט מהי המטאפורה שבה משתמש הכתוב? אילו תחושות עולות למקרא הדברים? השוו לשימוש שאיוב עושה במוטיב הלידה בפרק ג' ולאופן שבו הוא תיאר את הבריאה במענה הראשון לבלדד.
3. פסוקים ד-כא מתארים את הבריאה ומדגישים את הגבולות שנקבעו לכל יסוד בבריאה. הגבולות משקפים תכנון. מול טענות איוב לשרירותיות בהנהגת העולם, הא-ל רומז על תכנית העומדת בבסיס קיומו. בדקו אלו מילים מהשדה הסמנטי של גבול ותיחום מופיעות בפסוקים? מהו היסוד הטבעי שתיחומו ניכר באופן מיוחד? מהו היסוד האנושי שתיחומו מתואר?
4. פסוקים כב-לח מתארים את דרך התנהלות יסוד המים בטבע תוך חזרה על מילים הקשורות במים. בדקו כמה מילים הקשורות למים מופיעות בפסוקים? עיינו בפסוקים כה-כו כיצד משפיע ניווט המים על הבריאה?
5. עיינו בפסוקים לח-לט, שבהם מפורטים סוגים שונים של חיות מוכרות לאדם ואשר נראה לכאורה שידיעתו בהן נהירה לו לחלוטין. מה מאחד את התיאורים השונים? מה מדגישה סדרת השאלות הרטוריות הזו ומהו המענה שיש בה לטענות איוב?
 
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
Volver al capítulo

האדם מול העוצמה האלוקית

Volver al capítulo

א-ל מסתתר?

 
1. עיינו בל"ז, כג-כד. כיצד מסכם אליהוא את יחס האדם כלפי ה' ומה המסקנה שהוא מסיק מכך?
 
2. במה לדעתכם נבדל אליהוא מהרעים? עיינו גם בדבריו של פרופ' קליין, עולם התנ"ך עמ' 175 :
מתחילת הספר ועד פרק ל"א התנהלו ויכוחים - על רקע הוויכוח השמימי בין האל לשטן - בשני מעגלים: 1. ויכוח בין איוב לרעיו; 2. ויכוח בין איוב לא-ל. הוויכוח בין איוב לרעיו פרץ עקב כישלונם של רעי איוב למלא את תפקידם כידידים, הבאים לנחמו ולהיות לו למשענת בשעת צערו. תחת זאת הם האשימוהו בחטאים שלא חטא והוכיחוהו על לא עוול בכפו. איוב, בנוסף לאסונות שפקדוהו בתחילת הספר, נשאר בודד, וחש שרעיו בגדו בו. לפיכך לא נותר לו לאיוב אלא לפנות לא-לוהיו ולהתחנן לפניו שיערוך לו משפט הוגן (ט', ב-ד, יד-כא; י', ב; י"ג, ג-כח). הנושא המרכזי בוויכוחו עם הא-ל הוא תלונתו על העדרו של הליך משפטי זה, שיכלול שופט בורר, ושבו יוכרז על איוב כעל אדם חף מפשע. מוטיב המשפט מגיע לשיאו בפסוקי החתימה של פרק ל"א. את ויכוחו עם הרעים זנח איוב זה כבר, בסיומו של פרק כ"ה. עתה הוא מתרכז בדרישה מן הא-ל להופיע למשפט ציבורי. הוא חותם בחתימת ידו על רשימת טענותיו ומביע את משאלתו האחרונה: "מִי יִתֶּן לִי שׁמֵֹעַ לִי הֶן תָּוִי שַׁ-דַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי" (ל"א, לה), בכך "תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב" (ל"א, מ), בציפייה דרוכה להופעת האל. אך בנקודה זו מופיע אליהוא, הנוטל על עצמו את תפקיד הבורר, ותשובת האל נדחית לעת עתה.
אליהוא מצדיק את תפקידו, מזמן את איוב לשימוע, מפרט את האשמותיו, דוחה את תביעת איוב שהאל יופיע למשפט, משום שהדבר בלתי אפשרי וגם לא הכרחי, שכן האל "מתקשר" עם האדם בדרכים שונות ובלתי ישירות. אליהוא מזמן חבר שופטים, המכריע את גזר דינו של איוב. הוא מאמין שהאל כבר איננו מתגלה לאדם, ואינו מדבר אליו ישירות. נאומיו של אליהוא הם אפוא הגיוניים ובעלי משמעות ברצף הכולל של סיפור איוב. הוא סיפק לאיוב את ההליך המשפטי שביקש, ואיוב נמצא אשם בבית-דינו של אליהוא. התגלות ה' מן הסערה היא סיום מפתיע ביותר. מעני ה' באים כתשובה אלוהית בלתי צפויה המעלה את הוויכוח בין איוב לאל לרמה חדשה. האל, שהסתתר עד כה, מופיע לפני איוב בניגוד גמור לתפיסת אליהוא. הבורר האנושי הופך לחסר משמעות בפני נאומי האל הכול יכול. את הרעים הוא שופט בפרהסיה בסוף נאומו (מ"ב, ז) את אליהוא מיותר לשפוט, שכן הוא חרץ את משפטו במו פיו, בלשונו ובסגנון דיבורו, ובעיקר חרץ את משפטו הסיום המפתיע של התגלות האל.
ואשר לסגנון אליהוא, הריהו משקף עיצוב מכוון של דמות חדשה, בעלת צביון השונה באופיה מדמותם של הרעים. אשר לטענה שבנאומי אליהוא אין כל רעיון חדש לבעיית הסבל שהעלה איוב, הרי זו נופלת כאשר נאומי אליהוא אינם תשובה לבעיה תיאולוגית, אלא בראש וראשונה "תשובה" משפטית דרמטית. במסגרת המשפטית הזו נאומיו אינם חזרה על דברים שאמרו הרעים, אלא כל נאום מתייחס לטענות המשפטיות של איוב ותשובתו החלופית של אליהוא. תפקידו המשפטי של אליהוא הוא הנושא החשוב בעלילת ספר איוב - ולא בשורתו התיאולוגית. מבחינה דרמטית נאומי אליהוא הם סיום פורמלי ברוח האמונה הדתית של דור צעיר, המנסה להגן על האל בהעדרו. התגלות האל מן הסערה הופכת את הקערה על פיה, ושמה ללעג את ניסיונו של אליהוא להיות לפה לא-לוהים.
 
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
Volver al capítulo

האקלים והעוצמה האלוקית

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.