ארבע המלכויות בספר דניאל

 

דניאל עצמו היה עד ראיה לחילופיהן של כמה ממלכות. בימי ילדותו קרסה ממלכת אשור שיסדה אמפריה עצומה. בנערותו נמנה דניאל עם גולי בבל הראשונים והועמד בשֵׁירוּת ממלכת בבל עד לקריסתה בימי זקנתו. בשיבתו עוד שירת דניאל במשך כמה שנים את מלכי פרס ומדי שהכניעו את מלכות בבל וירשו את מקומה. אין כל ספק, שלחילופי המלכויות הללו, שלכולן היה כנוע עם ישראל, נתלוו עיונים היסטוריוסופיים, כיצד ליישב את כניעתו ושיעבודו של ישראל לממלכות האליל, עם מעמדו בהיסטוריה כ'עם עולם'. 

כבר כינה ישעיהו את ה' המתכנן ומכוון את מהלכה של ההסטוריה הכלל אנושית בכינוי "קורא הדורות מראש" (ישעיהו מ"א, ד). והנביאים הטעימו שהוא עשה את אשור לשבט אפו, ואת נבוכדנצאר מלך בבל לעבדו, ואת כורש למשיחו.

בתקופה ההסטורית שבה דן דניאל עתידות לשלוט בעולם ארבע מלכויות.

בחלום נבוכדנצאר (פרק ב') נתפסות עדין כל ארבע המלכויות כצלם ענק של אדם שאבריו השונים עשויים חומרים חומרים. וסתם דניאל ולא פרש לנבוכדנצאר את עניינם של האברים השונים שבצלם, ורק פרש לו את עניינו של ראש הזהב בצלם, ואמר לו שהוא מכוון לו, לנבוכדנצאר, ולמלכות שיסד. 

מה שסתם בחלום נבוכדנצאר הולך ומתפרש בחזון שחזה דניאל בשלהי מלכות בבל, בימי בלשאצר (פרק ז'). כאן חזה דניאל את ארבע המלכויות דמויות לחיות גדולות, חיות טרף, ונדמה שבכך בקשו הכתובים לרמוז שהמלכויות הללו בגדו ביעודן הכלל-אנושי, פשטו מעל עצמן דמות אדם שנברא בצלם ולבשו דמות חיות טרף. 

רק בחזון השני בשלהי מלכות בבל, בפרק ח', נתפרשו לדניאל בידי מלאך שני דברים:

האחד - "כי לעת קץ החזון... כי למועד קץ" (ח', יז-יט).

והאחר - שמלכות בבל תכבש בידי מלכי מדי ופרס (ח', כ),

דבר שנעשה לממשות היסטורית בליל המשתה שערך בלשאצר (פרק ה').

באותו חזון מפרש המלאך לדניאל שלאחר מלכות מדי ופרס תבוא מלכות יון, ושבמותו של "המלך הראשון" תעמודנה ארבע מלכויות. (ח', כב).

ועוד פירש לו שבאחרית מלכותם יעמוד "מלך עז פנים... והשחית עצומים ועם קדושים... ועל שר-שרים יעמד ובאפס יד ישבר" (ח', כג-כה).

בשני החזיונות האחרונים הולכים ומתפרשים לדניאל יותר ויותר מעשיה של מלכות יון הגדולה מיסודו של המלך הראשון (ח', כא), שהיה "מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו" (י"א, ג). והכוונה, לדעת כל מפרשינו, לאלכסנדר מוקדון.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' 80-84

Volver al capítulo

ארבע חיות הטרף ואדם המעלה

 

עיקרו של פרק ז' הוא החזון שחזה דניאל על מהלך ההיסטוריה של כלל האנושות, החל מימיו ועד לעת הקץ. בעת קץ זו תקום ותיכון מלכותם של "עם קדישי עליונין" (כז) שתתפשט על כלל האנושות, וזו תבוא אז על תקנה ועל תיקונה: "לתקן עולם במלכות שדי". דניאל חוזה כאן את עליתן של ארבע מלכויות מושלות בכיפה (בלשוננו כיום: מעצמות על) בזו אחר זו בזירה ההיסטורית העולמית. ומשמגדישה אחת מהן את סאתה, היא חולפת ועוברת מן העולם, ואת מקומה יורשת הבאה אחריה. כולן נידונות בבית דינו של "עתיק יומין" (ט), הממליך מלכים ולו המלוכה. והוא מכונה בלשון ספרנו "מרא מלכין" - אדון המלכים. 

מלכויות אלה - וביתר דיוק מלכיהן - פשטו מעל עצמן את הצלם שבו עשה אלוקים את האדם, ולבשו דמויות של חיות טורפות (לרוב החיות צורה מפלצתית).

החיה הראשונה דמויה לאריה מכונף בכנפי נשר. חיה זו מבקשת להנשא מן הארץ ולעמוד כאדם על שתי רגליה.

החיה השניה דמויה לדב, ואינה פוסקת מלזלול בשר.

החיה השלישית דמויה לנמר. נמר זה לובש צורה של מפלצת.

משונה ביותר היא החיה הרביעית, שלה אין דמיון לאף אחת מן הבריות המהלכות על הארץ. חיה זו נוראה איומה וחזקה מאוד. היא משונה מן החיות שקדמו לה לא רק ברשעותה המופלגת אלא גם בגאוותה ובשחצנותה כלפי אלוקים ואדם כאחד. והעיקר, שחיה זו עתידה להלחם בישראל ולגזור שמד עליהם ועל דתם (כה). ומשיגיע סבלם של ישראל לשיאו, יבוא שופט כל הארץ ויעמיד ארץ במשפט, יגזור דינה של החיה הרביעית להשמדה.

בניגוד למלכי ארבע המלכויות שדמות חיות טרף להם, דמות עם קדישין עליונין היא של "אדם המעלה". העם ומלכו ישליטו עלי אדמות מלכות שמים.

הציור של הכסא (=המרכבה) של "שופט כל הארץ" ושל פמליתו ערוך בלשונות עזים, שכיוצא בהם לא מצאנו בכתובים אחרים, העוסקים במעשה מרכבה. 

סתמו הכתובים ולא פרשו את זהותן של ארבע המלכויות, ואף לא את זו של הרביעית, בה הרחיבו הכתובים את הדיבור. עם זאת ניתן לומר שלרובן רמזו.

הכל מסכימים שאת החיה הראשונה יש לזהות עם מלכות בבל החדשה, שנבוכדנצאר עומד בראשה. באשר לזיהויין של שלוש החיות האחרות נחלקו הדעות בין המפרשים.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' קפח-קצ

Volver al capítulo

החכם בנאום סיכום

 

המערכה האחרונה לפי פירושנו מתחילה ב"דברי חכמים...", ולא ב"זבובי מות..." (סימון פרק י מוטעה, כפי שמצאנו בסימון פרק ב, פרק ה ופרק ו. כך הדבר גם בסימון פרק יב).

במערכה האחרונה אנו שומעים שני נאומי סיכום: החכם מגן על יתרון החכמה (למרות כל המגבלות, שכבר התבררו גם לו), ואחריו (בפרקים יא-יב) יבוא דברו האחרון של ירא הא־לוהים, היחיד שיתייצב חזיתית אל מול המוות (הדמויות האחרות עוברות למצב של הקשבה דרוכה, בעוד החכם והירא פונים בכל פעם אל דמות אחרת, כשהם מתכוונים גם לדמות 'המלך', שמאחוריהם).

נאומו האחרון של החכם נאמר בסגנון העצות (בגוף שני), ועיקרו, שבח החכמה השומרת על האדם מפני הסתבכות, שמירת הלשון והזהירות מן השליטים; המעשים וההנאות לא יוכלו לשמור על האדם, רק החכמה תעזור לו ותשמור עליו.

"דברי חכמים בנחת נשמעים..." (ט, יז);
"טובה חכמה מכלי קרב..." (ט, יח);
זבוב "מָוֶת" אחד (כמו "חוֹטֶא אחד"), יכול לקלקל שמן יקר! (י, א);
אנשים חופרים בורות לעצמם, בסכלותם! (י, ח-ט);
ברזל לא מושחז, לא יחתוך! (י, י);
עצלות גורמת לדליפות מסוכנות! (י, יח);
דיבור לא חכם גורם נזק בלתי הפיך! (י, יא-יד);

צריך להיזהר משליטים (י, ד) – גם מה שתחשוב עליהם הם יידעו, וכמובן, מה שתאמר בחדרי חדרים, כי גם לפני עידן ההקלטות היו הדלפות, ו"עוף השמים יוליך את הקול..."! (י, כ);

בכל זאת מופיע גם ניסיון אחרון במגילה של חקר בסגנון ה"אני": "יש רעה ראיתי תחת השמש" (י, ה). החכם שבנפש קהלת מגייס את משלי היועצים הידועים, והם משתלבים בעמדה אריסטוקרטית נגד מהפכנים מתלהמים וחסרי דעת, ונגד "עבד כי ימלֹך" שארץ רוגזת תחתיו (משלי ל, כב), ובלשון קהלת: "נִתַן הסֶכֶל (=שליט טיפש) בַּמרומים רבים, ועשירים בשֵפֶל יֵשֵבוּ; ראיתי עבדים על סוסים, ושרים הֹלכים כעבדים על הארץ" (י, ז).

החכמה מלמדת זהירות פוליטית, והמלך השומע את דברה בוודאי ישתכנע כי החכמה היא בת בריתו היחידה באמת. עד המוות! – "לא יֵדַע האדם מה שיהיה, ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו?!" (י, יד). 


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

תנאי מדומה

Volver al capítulo

מסירות נפש

Volver al capítulo

עליונות מלכות ה'

Volver al capítulo

זהירות, התבוללות

Volver al capítulo

עצת דניאל לנבוכדנצאר

 

פרק ד' עוסק גם הוא בגאוותו של נבוכדנצאר ובשליטת הקב"ה בעולם, באמצעות סיפור בו המלך הגדול נע הלוך ושוב בין שיא הכבוד האנושי ובין השפלה מוחלטת של חיים כחיה בשדה.

1. פרק ד הוא פרק יוצא דופן בספר ובמקרא - הפרק כולו מצוטט מפי מלך נכרי ומסופר מנקודת מבטו, ולכאורה היינו מצפים למצאו בדברי ימי בבל ולא בתנ"ך.

א. קראו את הפרק בתשומת לב, ונסו לעמוד על מטרתו ועל מסריו העיקריים.

ב. כיצד המסרים העולים מן הפרק משתלבים בסיפורים הקודמים בספר?

היעזרו גם במדרש המחבר באופן ציורי בין פרקי הספר:

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן לג:

[וה' פקד את שרה]. זש"ה "וידעו כל עצי השדה כי אני ה'" וגו' (יחזקאל יז כד), מי הן עצי השדה? ר' יעקב בר אחא אמר אלו בני אדם, שנאמר כי האדם עץ השדה (דברים כ יט), "השפלתי עץ גבוה", זה נבוכדנצר. "הגבהתי עץ שפל", זה חנניה מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש. "הובשתי עץ לח", זה בלשצר. "הפרחתי עץ יבש", זה דניאל.

2. בפס' כד מייעץ דניאל לנבוכדנצאר כיצד להימלט מן הגזירה. נסו לשער מדוע יעץ לו מה שיעץ. עיינו במקורות הבאים, מהן הדעות השונות ביחס לכוונתו של דניאל בנתינת העצה?

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ד עמוד א:

אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא ר' יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר, שנאמר: (דניאל ד') "להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך" [לכן המלך עצתי תיטב עליך, וחטאיך בצדקה פדה, ואת עוונך בחנינת עניים, אז תהיה ארכה לשלותך].

שמות רבה (וילנא) פרשה ל ד"ה כד ד"א ואלה:

... אמר לו: (דניאל ד) "מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך". מי שדורש המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה, שאמר לנבוכדנצר "מרי חלמא לשנאך", אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה שהחריב את ביתו והגלה את בניו, ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן, אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה ואמר מרי שבשמים הבא את החלום לשונאך זה.

אמר נבוכדנצר לדניאל ראיתי בחלומי ... כיוון שאמר לו החלום, אמר לו מה אעשה? היאך את מוליכני, אמר לו (דניאל ד') "להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק".

אמר לו הקב"ה אני מסרתי את הצדקה לאברהם, שנא' (בראשית יח) "כי ידעתיו למען אשר יצוה" ואתה אומר לרשע וחטאיך בצדקה פרוק?! אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה, לכך אמר לו שיעשה צדקה, פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חדש (דניאל ד) "ולקצת ירחין תרי עשר" וגו'.

שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין, אמר: הקול הזה מהיכן הוא? אמרו לו: אותן העניים שאמרת לתת להם חלק והיינו מחלקין להם י"ב חודש כמו שאמרת. אמר: אילולי נכסים שהיו לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי, שנאמר (דניאל ד) "ענא מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא", ואני מבזבז כל נכסים אם ילכו נכסי אין לי כבוד, נעל את האוצרות.

כיוון שאמר כך ענה אותו בת קול מן השמים שנאמר (דניאל ד) "עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל", מי גרם לו לישב בשלווה י"ב חדש? הצדקה. ומה אם הרשע כך ישראל על אחת כמה וכמה, הוי (ישעיהו נו) "שמרו משפט ועשו צדקה".


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

חיי היהודים בגלות

 

למעשה קידוש השם של דניאל בימי דריוש המדי ולנס שאירע לו יש דמיון למעשה קידוש השם של שלושת חבריו: חנניה, מישאל ועזריה בימי נבוכדנצאר ולנס שאירע להם (ג') . והדמיון בעניין גרר אחריו דמיונות לשון.

שתי הפרשיות של קידוש השם, זו של שלושת הנערים שם, וזו של דניאל כאן, השפיעו השפעה עצומה על מלכי הגויים - נבוכדנצאר ודריוש, ושניהם הביעו התפעלותם מאלקי ישראל, ואין לך קידוש השם גדול יותר מזה בקרב הגויים. כל גדולי המלכות שחשו אל כבשן האש ונכחו שם בצאת הנערים מהכבשן ללא פגע, ראו בעיניהם את גודל הנס שאירע. אמנם כאן - בפרשת גוב האריות - נכח רק המלך בלבד בעת שדניאל יצא שלם מגוב האריות, אך דריוש כתב אגרת לכל רחבי ממלכתו שאלקי דניאל הצילו מיד האריות בעשותו אותות ומופתים מופלאים.

שני סיפורי המעשים באים להמחיש לדורות את הסכנה שיהודי הגולה נתונים בה, אם מצד גזרות המלכות שיש בהן כדי להעבירם על אמונתם ודתם, ואם מצד קנאת הגויים בהצלחת היהודים.

עם זאת, שני הסיפורים מלמדים לדורות ש"אף בהיותם בארץ אויביהם" מתקיימת בהם ההבטחה האלקית: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (ויקרא כ"ו, מד). וכשם שנתקיים בשלושת הנערים "כי תלך במו אש לא תכווה" (ישעיהו מ"ג, ב) כך נתקיים בדניאל "על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין" (תהילים צ"א, יג). בכולן נתקיימו דברי המשורר "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהילים צ"א, יא). כל ההבטחות האלה נאמרו ליראי ה' ולבוטחים בו.

עם כל הדמיון בין הפרשות, מן הראוי לעמוד על ההבדלים שביניהן: מעשה כבשן האש ארע ככל הנראה זמן לא רב אחר שדניאל וחבריו סיימו חוק לימודם ונתמנו לתפקידים בכירים במלכות בבל. חנניה מישאל ועזריה היו בעת גזירת הצלם נערים צעירים לימים. ואילו סיפורו של דניאל בגוב האריות ארע אחר מפלת בבל, ואחר עליתו של דריוש על כסא המלכות. כאן דניאל הוא אדם זקן, בן שמונים שנה ומעלה. הכתובים כאן רומזים למערכת יחסים מיוחדת במינה ששררה בין דריוש לדניאל, יחסים של חיבה והערכה. תחילה בקש דריוש תחבולות למלט את דניאל מגורלו המר להיות מושלך לטרף האריות (טו), אחר כך פנה דריוש לדניאל ואמר לו "אלהך... הוא ישזבנך" (יז). דאגתו הרבה של המלך לגורלו של דניאל מוטעמת בפסוק יח, וביחוד בפסוקים כ-כא, המתארים את קימתו החפוזה של המלך עם אור השחר, כשהוא קורא וזועק בקול עצוב לדניאל המצוי באותה העת בבור.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' קנה-קנז

Volver al capítulo

גזרת דריווש

 

בפרק שלפנינו יש מספר קשיים, ביניהם: אם דריווש ידע, כפי שנראה מפסוק יז, שדניאל מתפלל, ולא רצה ברעת דניאל, איך גזר את הגזירה האוסרת להתפלל ל"כָּל־אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ... לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא" (ח) – לכל אל ואדם מלבד אל המלך עצמו?

המפתח להבנת הפרק, לעניות דעתי, נמצא בדברי דניאל: "וְאַף קָדָמָךְ מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת" (כג), ובפירוש בעל המצודות: 'ואף לפניך המלך לא עשיתי דבר השחתה, וכאומר הנה בדבר התפילה לא ייחשב למרד, כי אני ואתה חייבים בכבודו'.

דריווש, כפי שנראה לומר, הכיר בגדולת הקב"ה וברוח הקודש ששרתה על דניאל, מכיוון שיש להניח שהוא הכיר את ההיסטוריה הבבלית, ובפרט את אשר ארע בלילה של משתה בלשאצר (ה').

מכאן נראה שכאשר גוזר דריווש את הגזרה על התפילה וכולל בגזרתו את "כל אֱלָהּ" (ח), בעיני השרים הוא כולל גם את הקב"ה, אבל בעיני דריווש הקב"ה אינו "כל אֱלָהּ", אלא מעל לכל! נראה שהוא מאמין בהקב"ה שהוא נעלה מכל אלוהים, ורק כאשר מלשינים על דניאל ומצטטים לו את גזרתו בפניו הוא מזהה את התרמית. אלא שאין לו דרך לעקוף את דתי מדי ופרס.

דריווש רוצה להוכיח את עליונות הקב"ה, ולהראות שאין עבודתו יתברך נכללת בגזרת "כל אֱלָהּ". הוא רואה בניסיון של גוב האריות מבחן קריטי לטיעון הזה, ולכן הוא מסכים לו, אך גם מברך בכל ליבו את דניאל שבזכות התפילה יינצל.

לאחר שדניאל יצא בשלום, ואפילו לא נשרט, כפי שמתברר בהמשך, ברור שהוא לא עבר על דבר המלך. עכשיו יכול דריווש להוציא כתב לכל מלכותו על גדולתו של הקב"ה, כפי שהוכחה בנס זה, בניגוד לטענת השרים.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.