כתב חידה

 

פרק ח' הוא חזון חידתי בו מופיעות חיות נוספות על החיות שהופיעו בפרק הקודם. כבר דניאל עצמו מעיד על הקושי הרב בפירושו והבנתו. כל המפרשים בעקבותיו התקשו מאד להבינו וכנראה יש לקרוא אותו על רקע מלחמות בית חשמונאי.

1. פרק ח' הוא פרק חידתי מאד. 

א. קראו אותו ככתב חידה שיש לפענחו, בשלב ראשון על ידי הבנת המילים, חלקן מופיעות במשמעויות שונות בתוך הפרק. סמנו לעצמכם את המילים החוזרות בפרק המשמעותיות להבנתו. לדוגמא המילים: צבא, קרניים, תמיד, החיות השונות וכו'

ב. שימו לב במיוחד למוטיב הקרן. היכן לדעתכם חופף התיאור בפרק ח' למה שתואר כבר בפרק ז'?

2. קראו שוב את פרק ז' פסוקים ז-ח; יא-יב; יט-סוף; ואת פרק ח' פסוקים ט-יד; יט-כו; ונסו להבין פסוקים אלו על רקע ימי שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס ואירועי חנוכה. לאיזה מן האירועים ניתן למצוא רמזים בפסוקים?

3. בפס' יד מופיע לראשונה מספר שעל פיו אפשר לכאורה לחשב את הקץ. מספרים נוספים מופיעים בפרקים הבאים והיו בסיס לחישובי קיצים לאורך דורות רבים שרובם נסתיימו במפח נפש.

קראו את הקדמתו הנוגעת ללב של רבי מנחם בן שלמה (איטליה, המאה ה12) לאוסף המדרשים שליקט, "שכל טוב". שימו לב לתפיסתו לגבי חשיבות חזונות הגאולה המופיעים בדניאל והבעייתיות שבהם.

שכל טוב (בובר) שמות פרק יב ד"ה תניא בסדר עולם:

עד עכשיו שאני מנחם בירבי שלמה עוסק לחבר חיבור זה אשר קראתיו "שכל טוב" לכבוד אלהי ישראל: ליל שמורים. ב' פעמים נאמר שמורים ושניהם חסירין ו', ומניין שניהם אלפיים ושלש מאות, כי מ"ם הסתומה עולה למנין שש מאות, ש"ר חמש מאות, מ"י חמשים, הרי תיבת שמרים אלף ומאה וחמשים, וכן תיבת השמרים השנית הרי אלפיים ושלש מאות, וזה שנאמר לדניאל "כי לסוף אלפיים ושלש מאות ונצדק קדש" (דניאל ח יד):
"לדרתם", לישועת שני דורות. דורו של חשמונאים, ודור גלותינו, כי לישועת ישראל מיד היונים ניתן מנין לחדשים, כי מיום שמלכו היוונים עד שנצחו החשמונאים ותפסו מלכות שלימה, היו אלפיים ושלש מאות חדשים, דהיינו מאה ושמונים ושש שנים, כי שש שנים מלך אלכסנדרוס מוקדון קודם שנצח את ירושלים במלחמה, ומשתפס עד שנצחום החשמונאים היו מאה ושמנים שנה, ולישועת גלותינו ניתן מנין זה לשנים, אלא שאיני יודע התחלתו מאימתי.
אין אנו יודעים התחלתם מאימתי, כי סתומים וכתובים בחידות ורבים משוטטים והדעת רבים ולא ישיגו ויום הנקם בלבו של הקב"ה הוא ברחמיו יחיש גאולתו ויזכיני עם עבדיו לראות כבודו עין בעין בשוב כבודו לציון אמן.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

אלפיים ושלוש מאות שנים?

 

לאחר חלום ארבע החיות, דניאל מתאר חזון נוסף. בהמשך הכתובים מופיע הסבר מפורט לגבי הנמשל. על פי דברי המלאך בפסוקים כ-כה, משל האיל וצפיר העזים מתייחס למאבק בין מלכות פרס לבין מלכות יוון בתקופת כיבושי אלכסנדר מוקדון, ובהמשך להתפתחות הממלכות שהקימו יורשיו. כמו כן, מדובר שם על הרדיפות כנגד עם ישראל בימים שלפני מרד החשמונאים.

רש"י ביאר את עיקרו של הפרק על מלכות רומי וגזרותיה עד החורבן. ראב"ע נצמד אל עיקר פשוטו של החזון, על מלכות בית סלווקוס ועל אנטיוכוס. כך פירשו גם רלב"ג ור"י אברבנאל (מעיין ט, תמר ד). אלא שבדבר חישובי הגאולה הנגזרים מן החזון, הפליגו המפרשים אל הקץ העתידי הרחוק. עד שהיו שחישבו את 2300 השנים מיום בניית הבית השני בשנת ג' ת"ח, והגיעו לשנת ה' תש"ח, שנת הקמת מדינת ישראל.

נשוב לדרכנו, שביארנוה לעיל פעמים מספר. אפשר שדניאל לא הרחיק ראות לאלפי שנות עתיד. יתכן שבאותה תקופה, הגאולה לא הייתה אמורה להיות כל כך רחוקה. עוד נזכיר, שהחזון דן על צפיר העזים, מלכות מוקדון-יוון וגזרותיה, והעתקת החזון להבדל של 2300 שנים מכל נקודה שהיא, מסיט אותנו ממלכות זו. אפשר שראב"ע בפסוק כה התקשה בכך, ולכן העלה את האפשרות ש-2300 הם ימים ולא שנים. אנו נלך מעט בעקבות ראב"ע בניסיוננו להוסיף פירוש נוסף על פירושיהם של הני רבוותא, אך נבור לנו את שבילנו הצר בצד דרכו הרחבה של ראב"ע ודרכם הרחבה של כל הגדולים שהוזכרו. אין מדובר כאן לא על ימים ולא על שנים. מדובר כאן על תמידים, קרבנות התמיד שבבית המקדש. אפשר שזהו פשר "ערב בקר" (יד), שהרי יש תמיד של בוקר ויש תמיד של בין הערביים. הם שהושבתו, והם שעתידים להתחדש.

ספר החשמונאים מלמד אותנו, שהיוונים שלטו במקדש והשביתו את עבודתו מעט יותר מ-3 שנים. הבה נניח כהנחה ספקולטיבית ללא ראיה, הנחה אפשרית, ש-2 מבין שנות המאבק היו מעוברות (כמו השנים 6-8 או 17-19 למחזור העיבור שלנו, מחזור 19 השנים). שנה מעוברת ממוצעת היא 384 יום. שנתיים כאלו הן 768 ימים. נוסיף להן שנה אחת רגילה, כ-354 יום. סכום הימים הוא 1122 ימים. נוסיף להם כ-17-18 ימים, מיום ט"ו בכסלו עד לסיום חנוכת הקודש בב' או בג' בטבת. בסך הכול קיבלנו 1139 ימים. בימים אלו אמורים להקריב 2278 תמידים, שהם בערך 2300, ופעמים רבות המקרא מעגל למאות ולאלפים. תמידים אלו הושבתו, וישובו עם הגאולה וחידוש מלכות ישראל העצמאית, וכמו שאכן קרה בתחילת עלייתו של בית חשמונאי.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות

Volver al capítulo

דניאל ועזרא החיצוני

 

בפרקנו מתואר חזון ארבע החיות שתופס מקום יחסית רחב בספר דניאל. הרבה עמדו על משמעות חזון זה: מדוע חיות? מדוע דווקא ארבע חיות? מה מייצגת כל חיה? ועוד. כאן אין ברצוני לעסוק בתוכן החזון עצמו אלא בחשיבות ההיסטורית שנודעה לו מאוחר יותר. בספר החיצוני "חזון עזרא" (המכונה עזרא הרביעי) מובא חיזיון דומה מאוד לזה שרואה דניאל:

"ואשמע קול מדבר אלי: הבט כנגדך ובין את אשר תראה ואראה והנה כדמות אריה ניעור מיער ושואג, ואשמע איך שלח קול אדם אל הנשר, ודיבר אליו לאמור: שמע אתה הנשר ואדברה אליך, לך אמר עליון: הלא אתה הוא אשר נותרת מארבע החיות אשר השלטתי בעולמי, למען תבוא בהן אחרית עיתותי. אתה רביעי באת וניצחת את כל החיות שקדמו לך..." (חזון עזרא, חיזיון חמישי, י"א, לו-מ)

אמנם בחיזיון עזרא החיצוני אין כלל אזכור של ארבע חיות, אלא של נשר ואריה בלבד. אולי זו גם הסיבה שהוא מבקש ביאור של החזון מאת המלאך: "ואני מרוב חרדה ומפחד גדול התעוררתי, ואומר לרוחי: אתה הוא אשר גרמת לי זאת, כי חוקר אתה דרכי עליון... ואם אמנם עלתה תפילתי לפניך - חזקני, והראה לעבדך את פשר החיזיון הנורא הזה ואת פתרונו, למען תמלא את נחמת נפשי" (י"ב, ג-ח)

התפילה נשמעת והמלאך מסביר לעזרא את הפתרון: "ויאמר אלי: זה פתרון החיזיון אשר ראית: הנשר אשר ראית עולה מן הים היא המלכות הרביעית אשר נראתה בחיזיון לדניאל אחיך, אלא שלא נפתר לו מה שאפתור לך עתה. הנה ימים באים ותקום ממלכה על הארץ ותהיה נוראה מכל הממלכות אשר היו לפניה. וימלכו בה שנים עשר מלכים זה אחר זה..." (י-יד)

אמנם דניאל לא ראה נשר אלא אריה עם כנפי נשר (ד), אך הכתוב בעזרא החיצוני ממשיך את החזון של דניאל. זמנו של ספר עזרא החיצוני לא לגמרי ברור, אך מקובל להקדים אותו יחסית, ואולי אפילו נכתב במקביל לספר עזרא מהתנ"ך. ספר עזרא החיצוני מתכתב עם ספר דניאל ורואה אותו כמו שאר ספרי המקרא. כך מסתבר כי ספר דניאל הפך להיות פופלארי ומקובל בקרב הציבור זמן קצר אחרי כתיבתו.

Volver al capítulo

החיה הרביעית

 

חלקו השני של ספר דניאל אינו עוסק בדניאל וקורותיו, אלא מכיל חזונות גאולה קשים לפענוח. רעיון ארבע המלכויות שהופיע בפרק ב' בדמותו של צלם המורכב מתכות שונות, מופיע בפרק ז' בלבוש מאיים ומפורט אף יותר. המלכויות נדמות בו כחיות אימתניות שכוחן הולך ומתגבר עד לאבדנן הסופי, שאחריו תבוא גאולתן של ישראל. מפרשים רבים לאורך הדורות ניסו לזהות את המלכויות השונות, ובמיוחד את המלכות הרביעית, אולם חשוב לראות בחזון ארבע המלכויות גם את הרעיון הכללי: הקב"ה נותן ממשלה לאומות העולם, שמתחלפות זו בזו ברצונו וברשותו. החזון משרטט את מהלך ההיסטוריה האנושית באופן המאפשר להאמין בהנהגת הקב"ה בעולם למרות הסתר הפנים של הגלות.

1. א. החיה הרביעית מתוארת שלוש פעמים בפרקנו: בחזון, בפניית דניאל למלאך ובפתרון שניתן לו. קראו היטב את החזון ושימו לב לפרטיו השונים: מיהי כל חיה? עמדו על ההבדלים בין שלוש החיות הראשונות לחיה הרביעית.

ב. ייצוג ארבע המלכויות באמצעות פסל דומם בפרק ב' שונה מאוד מייצוגן בפרקנו באמצעות ארבע חיות טרף מפלצתיות. היזכרו בחלום הצלם בפרק ב', לא-לה, ונסו למצוא נקודות הקבלה וניגוד.

2. חזונות דניאל היו מוקד לתסיסה משיחית, וכאמור הניסיון לפענח מי היא החיה הרביעית שתבשר את הגאולה העסיק פרשנים רבים לאורך הדורות. החיה הרביעית מתוארת כחיה שאינה דומה לחיות המוכרות לנו, היא בעלת עשר קרניים, ציפורני נחושת ושיני ברזל וגורמת הרס נורא לסביבתה. הפרטים השונים בתיאורה החידתי השתלבו בהשערות השונות בדבר זהותה.

א. אספו את הפרטים הידועים לנו על החיה הרביעית מן הפרק. שימו לב להתפתחות ולשינויים בתיאורה לאורך הפרק.

ב. עינו במפרשים השונים, כיצד כל אחד מהם מזהה את החיה הרביעית?

רש"י: וקרנין עשר - עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית: (ח) ...ממלל רברבן - דברי גאוה, הוא טיטוס שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים.

ראב"ע: והחיה הרביעית הנראה הוא מלכות ישמעאל היא הנמשלת בחלום נבוכדנצר לברזל ובנבואה כתוב ושינין די פרזל לה. ...וטעם וקרנין עשר שפשטה מלכות ישמעאל ברוב הישוב... ודבר הקרן הקטנה עודנו עתיד, כי זה יהיה קרוב מביאת הגואל כאשר אפרש... והנה פירש שראה די קטלת חיותא שתאבד כל מלכות ישמעאל רגע אחד בימים מועטים...

ג. כיוון אחר לפרשנות חזונות דניאל, מציע הרב יעקב מדן בספרו "דניאל - גלות והתגלות". בכיוון זה מפרשים רוב המפרשים המודרניים והוא מאפשר להבין באופן פשוט יותר את המתואר בפרקים הבאים. נסו להבין על פי דבריו מי הן ארבע המלכויות:

"... אפשר שאין הכרח לפרש שדניאל צופה עד ימות משיח צדקנו... לעניות הבנתנו, מעולם לא עבר דניאל בחזונו את מלכות יוון ואת מה שקרה בעקבותיה ומעולם לא חזה את מלכות רומי, וודאי שלא את מלכות ישמעאל. את כל חישובי הקיצין נבאר בדרך שונה מהמקובל...
עיקר חזונו של דניאל מתייחס לטעמנו למלכות ה' שתבוא אחרי מלכות בית תלמי ובית סלווקוס - מלכות בית חשמונאי. בה ובניסים שייעשו לה במקדש ה' רואה דניאל את הופעת מלכות ה' הנצחית. ואכן, מלכות בית חשמונאי היא מלכות ישראל הראשונה מאז אבדן עצמאות ישראל עם מותו של יאשיהו מלך יהודה בסוף ימי הבית הראשון. הניסים שנעשו לה במקדש (נס חנוכה) הם אות להשראת שכינה על עם ישראל לקראת הגאולה. אפשר שאילו זכינו, אכן היה עולה רצון מלפניו יתברך שגאולת ישראל תקרום עור וגידים לנצח. אלא שהבחירה החופשית חזקה מכל זה ומלכות בית חשמונאי נטתה מדרך ה' ודרך הצדקה והמשפט לכיוונים אחרים... חזונות דניאל נותרו אז ממתינים לגאולה רחוקה, זו שאנו מצפים לה שתבוא במהרה בימינו, שהרי דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר בו." (עמ' 52-53).


למעבר לדף הלימוד המלא מתוף התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

מאבק על הזכות להתפלל

Volver al capítulo

כתב חידה

Volver al capítulo

הכתובת על הקיר

Volver al capítulo

השפלת עץ גבוה

Volver al capítulo

There is No Poverty in a Place of Wealth

Our parasha deals extensively with a full description of the structure of the Tabernacle and its vessels. The impression that emerges from the parasha is that the Tabernacle was built with great splendor, including spacious areas, expensive materials, demand for precision and aesthetics. Not even for a single moment do we find any concern about saving or cutting down on expenses, in the spirit of the teaching "the Torah spares the money of the Jewish people." Nor do we find any attention paid regarding the effort required of the public to finance this structure. As a rule, it is clear that the value of perfection and the creation of a sense of majesty and grandeur represented the highest values when it came to building the Tabernacle. The Sages formulated this principle in their own language: "There is no poverty in place of wealth." In other words, it is not appropriate to skimp on expenses in a place where the main goal is to exhibit affluence. We do not invest in purchasing an expensive picture and then place in in an inappropriate frame, nor do we hang it in a small, dark corner. The combination of poverty and affluence does not work. These are binary opposites, for which the compromises are not appropriate.

 

A number of halakhot are derived from the principle that "there is no poverty in a place of wealth." The priestly garments are not laundered because “there is no poverty in place of wealth” (Zevahim 88b). The sages believed that the clothing of the priests should always be new and not "washed" from the laundry. The daily sacrificial lamb was washed with a golden cup, "to exhibit wealth and show the capacity to do so, because there is no poverty in a place of wealth" (Mishneh, Tamid 3:4, and Maimonides’ commentary. See also Bavli, Tamid 29a, where there is a disagreement whether this is an exaggeration or an actual description). Regarding the laws of Shabbat we find that that someone who performs the forbidden act of “building” on Shabbat is liable if he builds even a tiny amount. The Gemara searches for an act of building that took place in the Tabernacle that could serve as a source for this rule. One suggestion presented is that the dyers placed a small stove on a pile of stones, but this is rejected because “there is no poverty in a place of wealth,” and it is not possible that the dyers used such meager means to prepare the herbs, and it is unlikely that they worked in small and precise quantities (TB Shabbat 102b). This principle also explains why many sacrifices are brought from sheep and rams rather than from fowl (Bamidbar Rabbah, Naso, 14). In general, many other laws relating to the Temple, its structure and its vessels are explained by this principle or derived from it (see, for example, Ketubot, 106b; Tamid 31b). Rashi explains: Nothing in the Temple was ever done in a manner that was lacking (Shabbat 102b).

 

The reason that this law is related specifically to the laws of the Temple is that there is a connection between spiritual abundance and material abundance. A spiritual elite cannot exist in a place lacking elegance. Spiritual ascension and expansion have room to develop in sumptuous places. Any minor deficiency indicates a lack of understanding of the meaning of the place of God’s presence.

 

“No poverty in a place of wealth” is manifest not only in financial savings but in all manner of shortcuts. The reason that an angel is not assigned to perform two tasks is that there is no poverty in a place of wealth. (Pa’nah Raza, Bereishit, Parshat Vayera). An attempt to “kill two birds with one stone” is indicative of narrow-minded thinking. This may also be the explanation for the principle that “mitzvot must not be performed in bundles.” The reality of mitzvot is a spiritual reality in which there is an opportunity for high-level spiritual achievements. The attempt to combine mitzvot together indicates a failure to realize the unique opportunity to perform this particular mitzvah, thereby making it a goal in itself and nullifying the spiritual concepts that accompany it. This narrow-mindedness and technical thinking, limits the possibility that the mitzvah accomplish its broader meaning. Rabbi Zadok HaKohen of Lublin teaches, "When we say ‘No poverty in a place of wealth,’ it is not referring to actual physical poverty" (Takanat HaShavin p. 49). Wealth is not only a fact but, first and foremost, a quality of mind and culture.

 

Nevertheless, many commentators have noted that there are places where the contradictory principle of ""the Torah spares the money of the Jewish people" is emphasized, and we find this consideration applied from time to time even in the Temple (a lengthy question concerning this contradiction was written by Rabbi Elazar Fleckeles, which was directed to his teacher, the Noda B’Yehuda. The question was printed in part in Olat Hodesh, and appears in full in Responsa Teshuva Me-Ahava, I, 2-4). Thus, we find that even lesser grade olive can be used for meal offerings. Similarly, we find a discussion in the Gemara as to how the sages determined the correct amount of oil needed in the Menorah so that it would remain lit through the night. One possibility is to say that they measured out small quantities, and after each night they increased the quantity slightly until it became clear exactly how much it would take for the candle to burn through the night. The other suggestion is that they placed a very large amount of oil at first and then reduced it every night until they learned how much was needed. This disagreement depends on whether we say, "there is no poverty in a place of wealth" or "the Torah spares Israel's wealth" (Menahhot 89a).

 

These sources, which clearly indicate that money is a consideration that is taken into account in the context of the Temple, appears to contradict the principle that "there is no poverty in a place of wealth. " Rabbi Baruch Epstein, the author of the Torah Temimah, suggested distinguishing between cases involving public funds and cases in which it is an individual's money (Torah Temimah, notes, Shemot, Chapter 27, n. 26). At best, this a partial answer, since it responds to the issue of using lesser grade olive for meal offerings, but does not deal with the amount of oil used in the Menorah. The author of Tiferet Yisrael suggests distinguishing between a significant loss and a minor loss (Shekalim 8: 5, Boaz 3). However, this, too, does not stand the test of reality. It seems that the answer to the apparent contradiction between the considerations lies in the definition of wealth and is dependent on the concept of "nouveau riche." Excess spending on extravagance and waste is just as disturbing as pockets of poverty poking out from between golden lattices. It is specifically those who have a deep understanding of the concept of spiritual wealth who understand the subtleties of these matters and recognize when unnecessary waste illustrates a lack of understanding of the essence of wealth. Perhaps this is what the Maharam Haviv pointed out in his Zikhron Teru’ah, when discussing the contradiction between these values: "And it depends on the judgment of the scholars to explain the difference between each of these things."

 

Even today, when there is no Temple, this is an important principle is to learn and to internalize. We must adopt a sense of delicacy and precision in finding spiritual abundance and breadth of mind, avoiding flamboyance and ostentation.

Volver al capítulo

דניאל ותפילות הקבע

 

בפרקנו מסופר על דניאל שהתפלל: "ודניאל כאשר ידע כי נרשם הכתב בא לביתו, וחלונות פתוחים לו בעליתו, נגד ירושלים, ופעמים שלש ביום הוא בָּרֵךְ [כורע] על ברכיו, ומתפלל ומודה לפני א-להיו" (יא, תרגום). פסוק זה מתכתב עם כמה הלכות המוכרות לנו מהגמרא, כמו למשל שהתפילה צריכה להיות כנגד חלונות ולכיוון ירושלים והמקדש.

תפילת דניאל שונה בתכלית מהתפילה המוכרת לנו מהמקרא. בכל שאר המקומות בתנ"ך לא מוזכרת תפילה אלא במקום של צורך המתפלל. כלומר התפילה היא תפילת שעה, תפילה בה המתפלל זקוק לישועת ה' באותו הרגע. כך למשל חנה, מי שנחשבת לאחת ממייסדות התפילה, התפללה לה' בשעת הצורך בבקשה קורעת לב לבן. אף התפילות הרבות הנמצאות בספר תהילים מבטאות תפילות של רגעי משבר וקושי או רצון להודות לה' ואין ביניהן תפילת קבע.

כאן לראשונה במקרא אנחנו עדים לתפילה שלא קשורה כלל לבקשה מסויימת או לזמן מסויים. דניאל מתפלל בדרך קבע, שלוש פעמים ביום, בדיוק כפי שאנו נוהגים כיום. התפילה של פרקנו שונה בתכלית מהתפילה הארוכה שבפרק ט', מכיוון שהתפילה של פרק ט' מייצגת את שאר התפילות המוכרות לנו מהמקרא כולו: תפילה לה' מתוך צרה ומצוקה. סוף סוף פרקנו מספר על דניאל שמתפלל לה' בלי סיבה מיוחדת, תפילת קבע, שלוש פעמים ביום. לכן אפשר להבין מדוע תוכן התפילה לא מופיע: ייתכן כי דניאל התפלל נוסח של תפילה קבועה ורגילה, לא מיוחדת, וזה בדיוק מה שמיוחד כאן – תפילת הקבע מופיעה כאן לראשונה ותהפוך להלכה ברורה, עד ימינו.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.