"וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח', י)
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק א
בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא.
אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים, יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים.
"וָאֹמְרָה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל וָחָי לֹא אָבוֹא" (נחמיה ו', יא)
"וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר ג', י)
ספרי במדבר פרשת קרח פיסקא קטז
"והזר הקרב יומת" - לעבודה [= רק אם נכנס לעבוד, לא על עצם הכניסה]
משך חכמה במדבר פרק ג
"והזר הקרב יומת" - נחמיה ו', יא: "ואומרה, האיש כמוני יברח, ומי כמוני אשר יבא אל ההיכל וחי (לא אבוא)".
הנה אם נפרש דזר [=שזר] הנכנס אל ההיכל הוא במיתה, זה לא שמענו. ועיין משנה למלך סוף ביאת המקדש.
וצריך לפרש: "מי כמוני אשר יבא אל ההיכל" - כדי שיחיה, שיעצו אותו שיסתר שם מפני ההורגים.
וכן מוכרח, שזה כוון "ומי כמוני אשר יבא אל היכל", והתועליות יהיה "וחי" - "לא אבוא"!
משך חכמה - ר' מאיר שמחה הכהן, נולד בשנת 1843 בעיירה ליד וילנא, וגר שנים רבות בבית חותנו בביאליסטוק. כבר מגיל צעיר נודע כגאון בתורה, חריף ובקי. בשנת 1888 מונה לרב הקהילה בדווינסק (דננבורג), במקביל לר' יוסף רוזין ('הרוגצ'ובר') ששימש כרב הקהילה החסידית; שניהם נחשבו מגדולי התורה בדורם. רמ"ש חיבר שני ספרים שזכו לפרסום גדול ולתפוצה רבה, 'אור שמח' על הרמב"ם בארבעה חלקים (1902-1926), ו'משך חכמה' - עיונים למדניים ומחשבתיים בפסוקי התורה ובדרשות חז"ל עליהם.
חז"ל וכמעט כל המפרשים פרשו שארבע החיות מקבילות לארבע מלכויות, והאמת יורה דרכו כדבריהם, ואין לזוז מכך כדרך מרכזית. אך אפשר שדברי החזון ניתנים להתפרש ביותר מדרך אחת. ננסה לבור לנו שביל צר משלנו בצד דרך המלך שרבותינו הוליכונו בה.
שמא קיימת אפשרות לבאר, שהחיה הראשונה אינה מלכות בבל, כפי שהבינו כל המפרשים, אלא נבוכדנאצר בלבד. הבה נעיין שוב בתיאורה של חיה זו: "הראשונה כאריה, וכנפי נשר לה, רואה הייתי עד אשר נמרטו כנפיה, ונִשאה מן הארץ, ועל רגליים כאדם הוקמה, ולב אדם ניתן לה" (ד, תרגום). לב אנוש שניתן לחיה אינו מאפיין מובהק של כלל מלכות בבל, אך יש בדימויים אלו כדי להזכיר את שקרה לנבוכדנאצר עצמו: "לבו מן האדם ישנו, ולב חיה יינתן לו" (ד', יג, תרגום); "עד אשר שערו כנשרים גדל" (ד', ל, תרגום). כעבור שבעה עידנים שב נבוכדנאצר למה שהיה.
לפי זה אפשר שהדוב האוכל הוא אויל מרודך, שאכן לא שמענו דבר עליו או על מלחמותיו, ושמא היה עסוק רק במשתאות ובאכילה. שהרי אף יהויכין "אָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו" (מלכים ב כ"ה, כט). לפי זה הנמר הוא בלשאצר. הנמר הוגדר על ידי חז"ל כבעל חיים עז. 'עז' הוא אמיץ, אך 'עז' הוא גם חצוף. אפשר שבלשאצר היה לוחם עז נפש. בפרק המסופר עליו (ה') הוא מתגלה כחצוף עז פנים, המשתכר בכלי המקדש ומוציא אותם לפילגשיו, מה שלא העז לעשות נבוכדנאצר אבי אביו. שמא הוא הנמר, החיה השלישית.
על פי הנחות אלו, עיקר חידושו של החזון הוא החיה הרביעית, וכפי שאכן נראה מתוכנו של החזון. שהרי שלוש החיות הראשונות כבר היו או עברו בעת החזון. החיה הרביעית היא מלכות פרס, העומדת להחליף את שלוש החיות, שהן נבוכדנאצר, בנו ובן בנו, שירמיהו ניבא עליהם "וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם וְאֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ עַד בֹּא עֵת אַרְצוֹ גַּם הוּא" (ירמיהו כ"ז, ז). מלכות פרס אכן היו בה עשרה מלכים, ואפשר שהם עשר הקרניים. על פי זה, הקרן הקטנה שעלתה והשפילה את המלכים שלפניה היא אלכסנדר מוקדון ומלכות יוון שבעקבותיו. שהרי גם בחזון הבא, בפרק ח', דמתה מלכות יוון לקרן שעלתה לפתע משנשברו קודמותיה.
מכל מקום, ניתן לראות בחזון זה, יחד עם נבואת ירמיהו על כך שבן בנו של נבוכדנאצר ייפול ועמו תיפול כל ממלכת בבל - את הרקע ליכולתו של דניאל לפענח את הכתובת שנרשמה על הקיר בשנתו השלישית של בלשאצר, על כך שמלכותו תוסר ממנו, ותינתן לפרס.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות
פרק ח' הוא חזון חידתי בו מופיעות חיות נוספות על החיות שהופיעו בפרק הקודם. כבר דניאל עצמו מעיד על הקושי הרב בפירושו והבנתו. כל המפרשים בעקבותיו התקשו מאד להבינו וכנראה יש לקרוא אותו על רקע מלחמות בית חשמונאי.
1. פרק ח' הוא פרק חידתי מאד.
א. קראו אותו ככתב חידה שיש לפענחו, בשלב ראשון על ידי הבנת המילים, חלקן מופיעות במשמעויות שונות בתוך הפרק. סמנו לעצמכם את המילים החוזרות בפרק המשמעותיות להבנתו. לדוגמא המילים: צבא, קרניים, תמיד, החיות השונות וכו'
ב. שימו לב במיוחד למוטיב הקרן. היכן לדעתכם חופף התיאור בפרק ח' למה שתואר כבר בפרק ז'?
2. קראו שוב את פרק ז' פסוקים ז-ח; יא-יב; יט-סוף; ואת פרק ח' פסוקים ט-יד; יט-כו; ונסו להבין פסוקים אלו על רקע ימי שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס ואירועי חנוכה. לאיזה מן האירועים ניתן למצוא רמזים בפסוקים?
3. בפס' יד מופיע לראשונה מספר שעל פיו אפשר לכאורה לחשב את הקץ. מספרים נוספים מופיעים בפרקים הבאים והיו בסיס לחישובי קיצים לאורך דורות רבים שרובם נסתיימו במפח נפש.
קראו את הקדמתו הנוגעת ללב של רבי מנחם בן שלמה (איטליה, המאה ה12) לאוסף המדרשים שליקט, "שכל טוב". שימו לב לתפיסתו לגבי חשיבות חזונות הגאולה המופיעים בדניאל והבעייתיות שבהם.
שכל טוב (בובר) שמות פרק יב ד"ה תניא בסדר עולם:
עד עכשיו שאני מנחם בירבי שלמה עוסק לחבר חיבור זה אשר קראתיו "שכל טוב" לכבוד אלהי ישראל: ליל שמורים. ב' פעמים נאמר שמורים ושניהם חסירין ו', ומניין שניהם אלפיים ושלש מאות, כי מ"ם הסתומה עולה למנין שש מאות, ש"ר חמש מאות, מ"י חמשים, הרי תיבת שמרים אלף ומאה וחמשים, וכן תיבת השמרים השנית הרי אלפיים ושלש מאות, וזה שנאמר לדניאל "כי לסוף אלפיים ושלש מאות ונצדק קדש" (דניאל ח יד):
"לדרתם", לישועת שני דורות. דורו של חשמונאים, ודור גלותינו, כי לישועת ישראל מיד היונים ניתן מנין לחדשים, כי מיום שמלכו היוונים עד שנצחו החשמונאים ותפסו מלכות שלימה, היו אלפיים ושלש מאות חדשים, דהיינו מאה ושמונים ושש שנים, כי שש שנים מלך אלכסנדרוס מוקדון קודם שנצח את ירושלים במלחמה, ומשתפס עד שנצחום החשמונאים היו מאה ושמנים שנה, ולישועת גלותינו ניתן מנין זה לשנים, אלא שאיני יודע התחלתו מאימתי.
אין אנו יודעים התחלתם מאימתי, כי סתומים וכתובים בחידות ורבים משוטטים והדעת רבים ולא ישיגו ויום הנקם בלבו של הקב"ה הוא ברחמיו יחיש גאולתו ויזכיני עם עבדיו לראות כבודו עין בעין בשוב כבודו לציון אמן.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
לאחר חלום ארבע החיות, דניאל מתאר חזון נוסף. בהמשך הכתובים מופיע הסבר מפורט לגבי הנמשל. על פי דברי המלאך בפסוקים כ-כה, משל האיל וצפיר העזים מתייחס למאבק בין מלכות פרס לבין מלכות יוון בתקופת כיבושי אלכסנדר מוקדון, ובהמשך להתפתחות הממלכות שהקימו יורשיו. כמו כן, מדובר שם על הרדיפות כנגד עם ישראל בימים שלפני מרד החשמונאים.
רש"י ביאר את עיקרו של הפרק על מלכות רומי וגזרותיה עד החורבן. ראב"ע נצמד אל עיקר פשוטו של החזון, על מלכות בית סלווקוס ועל אנטיוכוס. כך פירשו גם רלב"ג ור"י אברבנאל (מעיין ט, תמר ד). אלא שבדבר חישובי הגאולה הנגזרים מן החזון, הפליגו המפרשים אל הקץ העתידי הרחוק. עד שהיו שחישבו את 2300 השנים מיום בניית הבית השני בשנת ג' ת"ח, והגיעו לשנת ה' תש"ח, שנת הקמת מדינת ישראל.
נשוב לדרכנו, שביארנוה לעיל פעמים מספר. אפשר שדניאל לא הרחיק ראות לאלפי שנות עתיד. יתכן שבאותה תקופה, הגאולה לא הייתה אמורה להיות כל כך רחוקה. עוד נזכיר, שהחזון דן על צפיר העזים, מלכות מוקדון-יוון וגזרותיה, והעתקת החזון להבדל של 2300 שנים מכל נקודה שהיא, מסיט אותנו ממלכות זו. אפשר שראב"ע בפסוק כה התקשה בכך, ולכן העלה את האפשרות ש-2300 הם ימים ולא שנים. אנו נלך מעט בעקבות ראב"ע בניסיוננו להוסיף פירוש נוסף על פירושיהם של הני רבוותא, אך נבור לנו את שבילנו הצר בצד דרכו הרחבה של ראב"ע ודרכם הרחבה של כל הגדולים שהוזכרו. אין מדובר כאן לא על ימים ולא על שנים. מדובר כאן על תמידים, קרבנות התמיד שבבית המקדש. אפשר שזהו פשר "ערב בקר" (יד), שהרי יש תמיד של בוקר ויש תמיד של בין הערביים. הם שהושבתו, והם שעתידים להתחדש.
ספר החשמונאים מלמד אותנו, שהיוונים שלטו במקדש והשביתו את עבודתו מעט יותר מ-3 שנים. הבה נניח כהנחה ספקולטיבית ללא ראיה, הנחה אפשרית, ש-2 מבין שנות המאבק היו מעוברות (כמו השנים 6-8 או 17-19 למחזור העיבור שלנו, מחזור 19 השנים). שנה מעוברת ממוצעת היא 384 יום. שנתיים כאלו הן 768 ימים. נוסיף להן שנה אחת רגילה, כ-354 יום. סכום הימים הוא 1122 ימים. נוסיף להם כ-17-18 ימים, מיום ט"ו בכסלו עד לסיום חנוכת הקודש בב' או בג' בטבת. בסך הכול קיבלנו 1139 ימים. בימים אלו אמורים להקריב 2278 תמידים, שהם בערך 2300, ופעמים רבות המקרא מעגל למאות ולאלפים. תמידים אלו הושבתו, וישובו עם הגאולה וחידוש מלכות ישראל העצמאית, וכמו שאכן קרה בתחילת עלייתו של בית חשמונאי.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות
בפרקנו מתואר חזון ארבע החיות שתופס מקום יחסית רחב בספר דניאל. הרבה עמדו על משמעות חזון זה: מדוע חיות? מדוע דווקא ארבע חיות? מה מייצגת כל חיה? ועוד. כאן אין ברצוני לעסוק בתוכן החזון עצמו אלא בחשיבות ההיסטורית שנודעה לו מאוחר יותר. בספר החיצוני "חזון עזרא" (המכונה עזרא הרביעי) מובא חיזיון דומה מאוד לזה שרואה דניאל:
"ואשמע קול מדבר אלי: הבט כנגדך ובין את אשר תראה ואראה והנה כדמות אריה ניעור מיער ושואג, ואשמע איך שלח קול אדם אל הנשר, ודיבר אליו לאמור: שמע אתה הנשר ואדברה אליך, לך אמר עליון: הלא אתה הוא אשר נותרת מארבע החיות אשר השלטתי בעולמי, למען תבוא בהן אחרית עיתותי. אתה רביעי באת וניצחת את כל החיות שקדמו לך..." (חזון עזרא, חיזיון חמישי, י"א, לו-מ)
אמנם בחיזיון עזרא החיצוני אין כלל אזכור של ארבע חיות, אלא של נשר ואריה בלבד. אולי זו גם הסיבה שהוא מבקש ביאור של החזון מאת המלאך: "ואני מרוב חרדה ומפחד גדול התעוררתי, ואומר לרוחי: אתה הוא אשר גרמת לי זאת, כי חוקר אתה דרכי עליון... ואם אמנם עלתה תפילתי לפניך - חזקני, והראה לעבדך את פשר החיזיון הנורא הזה ואת פתרונו, למען תמלא את נחמת נפשי" (י"ב, ג-ח)
התפילה נשמעת והמלאך מסביר לעזרא את הפתרון: "ויאמר אלי: זה פתרון החיזיון אשר ראית: הנשר אשר ראית עולה מן הים היא המלכות הרביעית אשר נראתה בחיזיון לדניאל אחיך, אלא שלא נפתר לו מה שאפתור לך עתה. הנה ימים באים ותקום ממלכה על הארץ ותהיה נוראה מכל הממלכות אשר היו לפניה. וימלכו בה שנים עשר מלכים זה אחר זה..." (י-יד)
אמנם דניאל לא ראה נשר אלא אריה עם כנפי נשר (ד), אך הכתוב בעזרא החיצוני ממשיך את החזון של דניאל. זמנו של ספר עזרא החיצוני לא לגמרי ברור, אך מקובל להקדים אותו יחסית, ואולי אפילו נכתב במקביל לספר עזרא מהתנ"ך. ספר עזרא החיצוני מתכתב עם ספר דניאל ורואה אותו כמו שאר ספרי המקרא. כך מסתבר כי ספר דניאל הפך להיות פופלארי ומקובל בקרב הציבור זמן קצר אחרי כתיבתו.
חלקו השני של ספר דניאל אינו עוסק בדניאל וקורותיו, אלא מכיל חזונות גאולה קשים לפענוח. רעיון ארבע המלכויות שהופיע בפרק ב' בדמותו של צלם המורכב מתכות שונות, מופיע בפרק ז' בלבוש מאיים ומפורט אף יותר. המלכויות נדמות בו כחיות אימתניות שכוחן הולך ומתגבר עד לאבדנן הסופי, שאחריו תבוא גאולתן של ישראל. מפרשים רבים לאורך הדורות ניסו לזהות את המלכויות השונות, ובמיוחד את המלכות הרביעית, אולם חשוב לראות בחזון ארבע המלכויות גם את הרעיון הכללי: הקב"ה נותן ממשלה לאומות העולם, שמתחלפות זו בזו ברצונו וברשותו. החזון משרטט את מהלך ההיסטוריה האנושית באופן המאפשר להאמין בהנהגת הקב"ה בעולם למרות הסתר הפנים של הגלות.
1. א. החיה הרביעית מתוארת שלוש פעמים בפרקנו: בחזון, בפניית דניאל למלאך ובפתרון שניתן לו. קראו היטב את החזון ושימו לב לפרטיו השונים: מיהי כל חיה? עמדו על ההבדלים בין שלוש החיות הראשונות לחיה הרביעית.
ב. ייצוג ארבע המלכויות באמצעות פסל דומם בפרק ב' שונה מאוד מייצוגן בפרקנו באמצעות ארבע חיות טרף מפלצתיות. היזכרו בחלום הצלם בפרק ב', לא-לה, ונסו למצוא נקודות הקבלה וניגוד.
2. חזונות דניאל היו מוקד לתסיסה משיחית, וכאמור הניסיון לפענח מי היא החיה הרביעית שתבשר את הגאולה העסיק פרשנים רבים לאורך הדורות. החיה הרביעית מתוארת כחיה שאינה דומה לחיות המוכרות לנו, היא בעלת עשר קרניים, ציפורני נחושת ושיני ברזל וגורמת הרס נורא לסביבתה. הפרטים השונים בתיאורה החידתי השתלבו בהשערות השונות בדבר זהותה.
א. אספו את הפרטים הידועים לנו על החיה הרביעית מן הפרק. שימו לב להתפתחות ולשינויים בתיאורה לאורך הפרק.
ב. עינו במפרשים השונים, כיצד כל אחד מהם מזהה את החיה הרביעית?
רש"י: וקרנין עשר - עשר קרנות זו פי' לו המלאך שהם עשרה מלכים שיעמדו לרומי קודם לאספסיינוס שחרב את הבית: (ח) ...ממלל רברבן - דברי גאוה, הוא טיטוס שחרף וגדף ונכנס להיכל בעזות פנים.
ראב"ע: והחיה הרביעית הנראה הוא מלכות ישמעאל היא הנמשלת בחלום נבוכדנצר לברזל ובנבואה כתוב ושינין די פרזל לה. ...וטעם וקרנין עשר שפשטה מלכות ישמעאל ברוב הישוב... ודבר הקרן הקטנה עודנו עתיד, כי זה יהיה קרוב מביאת הגואל כאשר אפרש... והנה פירש שראה די קטלת חיותא שתאבד כל מלכות ישמעאל רגע אחד בימים מועטים...
ג. כיוון אחר לפרשנות חזונות דניאל, מציע הרב יעקב מדן בספרו "דניאל - גלות והתגלות". בכיוון זה מפרשים רוב המפרשים המודרניים והוא מאפשר להבין באופן פשוט יותר את המתואר בפרקים הבאים. נסו להבין על פי דבריו מי הן ארבע המלכויות:
"... אפשר שאין הכרח לפרש שדניאל צופה עד ימות משיח צדקנו... לעניות הבנתנו, מעולם לא עבר דניאל בחזונו את מלכות יוון ואת מה שקרה בעקבותיה ומעולם לא חזה את מלכות רומי, וודאי שלא את מלכות ישמעאל. את כל חישובי הקיצין נבאר בדרך שונה מהמקובל...
עיקר חזונו של דניאל מתייחס לטעמנו למלכות ה' שתבוא אחרי מלכות בית תלמי ובית סלווקוס - מלכות בית חשמונאי. בה ובניסים שייעשו לה במקדש ה' רואה דניאל את הופעת מלכות ה' הנצחית. ואכן, מלכות בית חשמונאי היא מלכות ישראל הראשונה מאז אבדן עצמאות ישראל עם מותו של יאשיהו מלך יהודה בסוף ימי הבית הראשון. הניסים שנעשו לה במקדש (נס חנוכה) הם אות להשראת שכינה על עם ישראל לקראת הגאולה. אפשר שאילו זכינו, אכן היה עולה רצון מלפניו יתברך שגאולת ישראל תקרום עור וגידים לנצח. אלא שהבחירה החופשית חזקה מכל זה ומלכות בית חשמונאי נטתה מדרך ה' ודרך הצדקה והמשפט לכיוונים אחרים... חזונות דניאל נותרו אז ממתינים לגאולה רחוקה, זו שאנו מצפים לה שתבוא במהרה בימינו, שהרי דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר בו." (עמ' 52-53).
למעבר לדף הלימוד המלא מתוף התכנית "מתן על הפרק"
Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.
