דניאל מנבא על גוג

"וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (דניאל י"א, מה)

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל המונה הֲמוֹנוֹ וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג" (יחזקאל ל"ט, יא)

 

מלבי"ם ליחזקאל ל"ט, יא

"והיה ביום ההוא" - הנה נבא [יחזקאל] כדניאל על גוג,

ואמר [דניאל] "ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו" (דניאל י"א, מה), שיטע אהל כללי בין הים ובין הר ציון. 

מבאר כי במקום ההוא ימצא קבר לכלל מחנהו,

שקדמת הים שיטע שם אהלי אפדנו,

נמצא גיא בין שני הרים,

עד שהעוברים קדמת הים יתעכבו שם מלכת דרך ישרה מפני הגיא הזה,

כי היא חוסמת ומונעת את העוברים,

ושם יפלו על ידי ה' בחזירתם אל אהליהם אצל הים,

ושם יקברו אותם.

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

יעקב חולם על נבוכדנצר

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.  וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כ"ח, יב-יג)

"נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל" (דניאל ג', א). 

[תרגום: נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה פֶּסֶל שֶׁל זָהָב, גָּבְהוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים, רָחְבּוֹ אַמּוֹת שֵׁשׁ, הֵקִימוֹ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל (מתוך תרגום הרב דן בארי)]

 

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה סח ד"ה (יב) ויחלם 

"ויחלם" -  זה חלום נבוכדנצר. 

"והנה סולם" - זה צלמו של נבוכדנצר הוא סמל הוא סלם.

"מצב ארצה" - הקימה בבקעת דורא.

"וראשו מגיע השמימה" - "רומיה אמין שיתין" [=גובהו שישים אמה] (דניאל א', ג).

"והנה מלאכי אלהים" - זה חנניה מישאל ועזריה.

"עולים ויורדים בו" - מעלים בו ומורידים בו, אופזים בו, קופזים בו, סונטים בו "די לאלהך לא איתנא פלחין" [=את אלהיך איננו עובדים] (שם ג', יח).

"והנה ה' נצב עליו" - "עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו" [=עבדי האל העליון צאו ובאו] (שם, כו). 

 

 

 

בראשית רבה - מדרש בראשית רבה הוא מדרש אגדה פרשני לספר בראשית. המדרש  נערך בארץ ישראל בתחילת המאה החמישית לספירת הנוצרים. בשל היקפו הרחב של המדרש וקדמותו הוא נחשב למדרש האגדה החשוב ביותר מתקופת האמוראים.(מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

מפלתו של המלך הגאוותן

 

סיפור חלום האילן הוא הפרשה השלישית בספרנו שבה נבוכדנצאר עובד האלילים משבח את אלוקיהם של דניאל וחבריו. נמצא, שנבוכדנצאר הודה בסוף בגדולת ה' אשר את מקדשו בירושלים החריב.

סיפור השפלתו של נבוכדנצאר הגאה והמאליה את עצמו יסודו ושורשו בתפיסה האמונית שלפיה "ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם" (שמואל א ב', ז). וכך אומר נבוכדנצאר עצמו בחיתום אגרתו: "ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה" - והמהלכים בגאווה יכול להשפיל. ועוד, נבוכדנצאר בגדולתו היה מושל גם על החיות ומשחטא בגאווה הוא בעצמו נהפך לחיה. 

ולענין אמוני זה הזדקקו כידוע גם נביאי ישראל ובנבואותיהם על הגויים גינו והוקיעו במיוחד את גאוותם של מלכי הגויים שמשלו בכיפה בזמנם. כך ניבא ישעיהו על מלך אשור ואמר: "אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו" (ישעיהו י', יב-יג). וכך ניבא ואמר על מלך בבל: "איך נפלת משמים הילל בן שחר... ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ... אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור" (ישעיהו י"ד, יב-טו).

לחלום נבוכדנצאר על האילן הגבוה המגיע עד השמים ותחתיו שוכנות חיות השדה, יש דמיון בנבואת יחזקאל, במשלו על הארז האדיר, והלקח הנסמך שם: "השפלתי עץ גבוה..." (יחזקאל י"ז, כג-כד).

ענין הפסקת שלטונו של נבוכדנצאר למשך זמן של "שבעה עידנין" (ד', יג) ושובו שנית לאחר מכן לכסא מלכותו ולכבודו הראשון, אינו ידוע לנו ממקורות היסטוריים שמחוץ למקרא. ונראה, שכותבי קורות העתים הבבליים בקשו להעלים מעמם פרשה זו.

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' קח-קט

Volver al capítulo

קידוש השם

 

מעשה קידוש השם של חנניה, מישאל ועזריה שייך לפרק זמן מלכותו של נבוכדנצאר והוא מחובר למעשים שנתפרשו בשני הפרקים הראשונים של הספר.

בפרק א' נזכרו לראשונה חנניה ורעיו שהובאו כשבויים מירושלים לבבל, להתחנך בארמונו של נבוכדנצאר. כבר אז, בהיותם עדיין ילדים, גילו אומץ ונחישות "אשר לא יתגאל בפת-בג המלך וביין משתיו" (א', ח).

בפרק ב' שוב נזכרו שלושת הנערים האלה, אחר שכבר גדלו והיו לאנשים, ובהמלצת דניאל מינה אותם נבוכדנצאר "על עבידתא די מדינת בבל" [= על המלאכה של מדינת בבל] (ב', מט). 

כאן מכונים חנניה ורעיו רק בשמותיהם הבבליים שנתנו להם, וזאת אולי כדי להחיש את תהליך התבוללותם בקרב הגויים.

קרוב להניח שדבר מינויים של היהודים לתפקידים בכירים שימש גורם מזמן למלשינים הנזכרים כאן, אשר הלכו והודיעו למלך שהם מפירים את פקודת המלך ואינם משתחווים לצלם.

לדעת רב המפרשים הוקם צלמו של נבוכדנצאר לשם עבודה זרה. לפי שיטה זו פשוט הוא שההשתחוויה לצלם הינה עבודה זרה.

המעשה שעשו חנניה מישאל ועזריה, שהעדיפו למות מאשר להשתחוות לצלם, משמש אב-טיפוס למעשי קידוש השם בישראל, כפי שכתב הרמב"ם (יסודי התורה ה', ד): "וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם. ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים, כדניאל חנניה מישאל ועזריה ור' עקיבא וחבריו. ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן, ועליהם נאמר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (תהלים מ"ד, כג)."

בהמנעותם של חנניה מישאל ועזריה מלהשתחוות לצלם, חרף ידיעתם שהשתחוויה זו הנה מצוות המלך, יש משום דמיון לסרובו של מרדכי היהודי להשתחוות להמן, שגם שם היתה ההשתחוויה במצוות המלך. בין אם מגמת הפקודה להשתחוות לצלם היתה העברה על דת, משום שהצלם נחשב לעבודה זרה, בין אם הצלם לא הוקם אלא כאנדרטה לכבודו של המלך - גילו שלושת הנערים היהודים עוז ותעצומות נפש ליחד את השם ולא להשתחוות לזולתו.

יש מקום לשער שמרדכי הודרך ממעשה גבורה זה וגם הוא עבר על פקודת מלכו ולא השתחווה להמן.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' פ-פא

Volver al capítulo

בין נמרוד לנבוכדנאצר

 

מה שנתפרש במקראות על נבוכדנאצר, חנניה מישאל ועזריה, נדרש בחז"ל על שאירע כעשרים ושבעה יובלות קודם לכן בין נמרוד מלך בבל לבין אברם העברי, אברהם אבינו עליו השלום. נבקש את הקשר המתבקש בין נמרוד מלך בבל הקדום לנבוכדנאצר מלך בבל ה'חדש'.

"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם..." (בראשית י"א, א-ב). קשה לאתר במעשה בניית המגדל המתואר כאן את החטא. אך לאור מעשה זה יובן עניין אחר, שהתורה מאריכה בו ברשימת תולדות בני נח: "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (שם י', ח-י). נמרוד היה מלך בבל הראשון, ותחת פקודתו החל להיבנות המגדל, שהביא לתגובתו החריפה של הקב"ה.

מן הפסוקים נראה שהבעיה קשורה לאחדות: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (שם י"א, ו). וכי מה רע באחדות? והרי אחדות בכל מקום דבר טוב הוא! וכי ירא הקב"ה מכוחם של בני האדם?

נשוב למעשה בנבוכדנאצר. אף בצו שלו מצאנו אחדות בין כל העמים והלשונות. ואם בימי נבוכדנאצר התרבות היא "מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ" (אסתר ג', יב), יכולה האחדות לבוא לידי ביטוי במנגינה אחת, בתזמורת אחת שכל העמים והלשונות שומעים אותה (ה). יתרה המנגינה על השפה והמילים, שכל העמים וכל הלשונות מבינים אותה כאחד. באמצעות המנגינה עקף נבוכדנאצר את מגמתו של הקב"ה כשגזר פירוד שפות על בני עולמו.

ומהו חטא האחדות? עיון באישיותו של נמרוד כ"גבור ציד לפני ה'" (בראשית י', ט) עשוי להבהיר לנו את החטא. העם אינו אחד. השפה אינה אחת. העם הוא עם של אדם אחד - נמרוד. השפה היא שפה של אדם אחד - נמרוד. לא היו הבונים בעצה אחת, אלא בעצה של אחד, של נמרוד גיבור הציד שמלך עליהם. המצפון הקולקטיבי, היוזמה הקולקטיבית והשכל הקולקטיבי לא ביטאו תמימות דעים ואחדות, אלא שלטון רודני ואכזר של אדם אחד, החושב ויוזם עבור כ-ו-ל-ם. המגדל נבנה לכבודו של השליט, ואנו מניחים שנועד להיות ארמונו של נמרוד, כשם שהמגדל של נבוכדנאצר נועד להיות אנדרטה לכבודו.

נבוכדנאצר ביטא מהלך דומה בדרך דומה, בהשתחוויה האחידה בשעה אחת לצלמו. חנניה מישאל ועזריה קלקלו את תוכניתו באחת. אפשר שגם במעשיהם ניתן לראות שלב בגאולת ישראל מגלות בבל ובחזרה לציון, וכפי שהיה אצל אברהם וכפי שעלה בחלום שפתר דניאל. גם אברהם וגם חנניה מישאל ועזריה חיברו מרידה בעריצות טוטליטרית עם אהבת ה', יראתו ושמירת מצוותיו.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות

Volver al capítulo

גזרות חדשות?

 

פרקנו מספר על הקמת צלם זהב בבקעת דורא על ידי נבוכדנאצר, ועל הציווי על כולם להשתחוות לפסל: "ומי אשר לא יפל וישתחוה, בה בשעה יושלך אל תוך כבשן האש היוקדת" (תרגום ו). חנניה מישאל ועזריה לא משתחווים לצלם ומעדיפים למות מאשר להשתחוות, והם מושלכים אל כבשן האש. בדרך ניסית הם לא נשרפים וכך המלך מבין את גדולתו של הקב"ה: "עונה נבוכדנצר ואומר, ברוך א-להי שדרך מישך ועבד נגו אשר שלח את מלאכו והושיע את עבדיו אשר בטחו עליו" (תרגום כח).

אנו רגילים לסיפורי קידוש השם מספרות חז"ל והלאה. כולנו מכירים סיפורי פרעות וגזרות קשות שהיהודים ניסו להילחם בהם בעוז. אך במקרא עצמו לא מופיעים סיפורים דומים מלבד מבספר דניאל. מדוע אנו לא שומעים על גזירות בימי הבית הראשון בשעה שממלכת יהודה וישראל היו משועבדות לאשור או לבבל?

למעשה, גזירות דתיות וקנאות דתית כמו שאנחנו מכירים מימי הבית השני והלאה לא היו בימי הבית הראשון. הגזרות הדתיות המרכזיות שאנו מכירים הן של אנטיוכוס במאה ה-2 לפנה"ס. חוקרים מתלבטים בשאלה מה הביא את אנטיוכוס לגזור את גזירותיו מכיוון שהאמונה הפוליתאיסטית (=ריבוי אלים) הינה ליברלית באופיה ולא קנאית.

אדם יכול להאמין בכמה אלים בו זמנית באין מפריע. כפי שאדם מאמין בכמה אלים כך גם לא יפריע אם אדם אחר יאמין באל אחר בשעה שאני מאמין באל שלי, על אף ששניהם אמונים על אותו תחום. אין בעיה אמתית מצד המאמין בריבוי אלים להכיר גם באלים שאינם בפנתיאון האישי שלו ולאמץ אליו אלים ממקומות אחרים ומתרבויות שונות.  

כך העבודה הזרה שנכנסת לישראל ויהודה בימי הבית הראשון היא לא בעקבות גזירה קשה של ממלכת אשור, או הממלכה השולטת באזור באותם ימים, אלא דווקא מבחירה של המלך לאמץ את האלים השכנים. בפסוקים מספר מלכים לא מצאנו שהמלך הכובש הכריח מלך מישראל להאמין באל שלו וכך גם נשמע באופן פשוט מהכתובים העוסקים באחז או במנשה. וכאן אנו נתקלים לראשונה בגזרות שמהותן קנאות דתית שנפגוש בהן בהמשך ההיסטוריה היהודית.

Volver al capítulo

מי יודע מה טוב?

 

כאשר ירא הא־לוהים מסתלק, הוויכוח בין שלוש דמויות ה"אני" חוזר, והוא מתרכז בצרות העושר, ככל הנראה בהשפעת הסיום של דברי הירא, שיצר הנגדה חדה בין "העובד", ששנתו מתוקה, "לעשיר", שאיננו יכול לישון מרוב דאגות של שובע.

כאן מתוארים מקרים שונים של אנשים שלא זכו לראות טוב מכל עמלם ומעושרם המופלג, וכל סיפור קשה מקודמו. עשירים מופלגים שכל הונם אבד במשבר כלכלי או בהיסחפות של יצר הרפתקני להשקעה כושלת, לבנים לא נשאר כלום, והעשירים ההם מתו בחוסר כל (ה', יב-טו); לא רק שהכל הלך לאיבוד, אלא שגם כל חייהם האישיים רצופים משברים, כעס ומריבות, לחץ ודאגות (ה', יז); עשירים בעלי נכסים, שאיש זר השתלט על נכסיהם, והם נותרו בחוסר כל (ו', א-ב); ראשי משפחות גדולות ועתירי נכסים, שמעולם לא זכו ליהנות מהם, ולבסוף אבדו הנכסים, והם עצמם נעלמו, ולא נמצאה גופתם – "וגם קבורה לא היתה לו" (ו', ג);

בשלב זה של הוויכוח לא מדובר עוד באנשים הפשוטים, לא בעשוקים ולא בחברה, כי אם בעשירים מופלגים הדומים למלך שלמה, אשר גדולתו ועושרו וחכמתו תוארו בפירוט במערכה הראשונה (ב', ד-י), והחרדה הגדולה מפני האובדן שצפוי אחריו הוביל לייאוש הגדול.

לכאורה מחזיקים האנשים ההם בידם את כל מפתחות העולם, ובכלל זה להם גם פתרונות לכל השאלות שעלו בוויכוח. אך לאמיתו של דבר, הסיפורים על גורל העשירים מראים כישלונות נוראיים וטרגיים, ובמקרה האחרון, שגם "קבורה לא היתה לו – אמרתי – טוב ממנו הנפל..." (ו' ג–ה), שלא ראה כלום מכל "המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש" (ד' ג) – "גם שמש לא ראה ולא ידע – נחת לזה מזה". כולם מסכימים, שהזוכים ליהנות מעמלם ומעושרם, מעטים הם – "זֹה מַתַּת א-להים היא!" (ה', יז-יט).

המערכה השלישית חותמת את המחצית הראשונה של המגילה (לפי המסורה), והיא מלאה ביטויים האופייניים לחידת הפתיחה: 'הבל, חֹשך, שמש, מקום, הכל הולך, כל עמל, לא תִמָּלֵא, מה שהיה, מה יֹתֵר לאדם, תחת השמש'. חלק מביטויים אלה אפשר למצוא בקהלת בכל מקום, אבל הריכוז התמציתי הזה מופיע דווקא בפתיחה ובחתימות.

ושוב חוזר הכל אל השאלה הגדולה של קהלת – "כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים... אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש?" (ו', יב).

ברורה דאגתו העמוקה של קהלת-שלמה למה שיהיה אחריו, על ממלכתו, על חכמתו, ועל כל הצלחותיו, ושאלת היורש (=רחבעם?!) מרחפת מעל למגילה, מתחילתה ועד סופה.


הדברים מובאים מתוך הספר: 'אני קהלת – מקהלת קולות בדמות אחת', בהוצאת מגיד​

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

חלום הצלם של נבוכדנצאר

 

בפרשה זו חולם נבוכדנצאר את החלום על הצלם הגדול, העשוי מחומרים שונים: זהב, כסף, נחושת, ברזל וחרס, אשר אבן מסתורית נופלת ומכה על רגליו. מכח מכה זו נופל הצלם ומתפורר לחתיכות. עוצמת החלום אינה מרפה מן המלך והוא טורח למצוא את פתרון החלום באמצעות חכמיו.

דניאל מתייצב לפניו ובפתרונו מגלה דניאל לנבוכדנצאר שהאלקים הראה לו בחלומו את עתיד ממלכתו ואחריתה, ואת עתיד הממלכות שתקומנה בעתיד עד אחרית הימים.

ראש הזהב של הצלם מסמל את מלכות בבל, שנבוכדנצאר הוא מיסדה.

חלקי גופו של הצלם העשויים כסף מסמלים את המלכות השניה שתבוא אחר מפלת בבל.

הירכיים העשויות נחושת מסמלות את המלכות השלישית שתקום אחר מפלתה של המלכות השניה,

ואילו רגלי הצלם העשויות ברזל וחרס מסמלות את המלכות הרביעית שהאבן תמוטט ותנפץ אותה עם נפילת הצלם כולו.

הצלם כולו מסמל את מלכותם של בני האדם שמלכותם הינה בת חלוף, ואילו האבן מסמלת את המלכות החמישית, שהיא "מלכות שמים" בישראל, וזו "תקום לעלמא".

נושא זה של ארבע המלכויות נמנה עם הנושאים המרכזיים בספרנו. מן הראוי לציין, שדניאל בפתרון חלומו כאן לא זיהה בשמות את שלוש המלכויות שתמלכנה בכיפה זו אחר זו לאחר ביטול ממלכת בבל. אלה תזוהינה בהמשך, בחזיונותיו שיחזה.

מדוע הראה הקב"ה את החלום הנבואי הזה לנבוכדנצאר הרשע, מי שהחריב את מקדשנו והגלנו מארצנו?

על כך השיב אברבנאל (בספרו מעייני הישועה, המעין הרביעי, התמר הראשון): "היה מחכמת ה' יתברך להראות כל זה לנבוכדנצאר המחריב את ירושלים, להודיעו שלא בחיל ולא בכח יעשה זה, כי אם בגזרת עירין ומאמר קדישין, ושגם הוא עדי אובד. וגם שאר המלכויות הבאים אחריו, הצרים לישראל, "כל אכליו יאשמו רעה תבא עליהם" (ירמיהו ב', ג) ".

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דניאל, עמ' נה-נו

Volver al capítulo

חזרה אל נקודת ההתחלה

Volver al capítulo

קריאת מגילת אסתר - פרק י'

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.