באדיבות אתר 929
החידושים במקדש שלמה
המשכן ביריעות האוהל הנודד היה יפה מאד ופשוט, מפואר ביחס למחנה ישראל במדבר; כמעט שאין דמיון בינו לבין הבית שבנה שלמה, כשם שלא היה דמיון בין שבטי ישראל במדבר, לבין ממלכת דוד ושלמה, בכל אורחות החיים;
נתבונן בחידושים מרכזיים בבית שבנה שלמה:
א. הכפלת המידות מהמשכן אל הבית - 60 X 20 אמות (במקום 30 X 10;[1] היחס בין אורך לרוחב, נשאר!), ושילושן בגובה - 30 אמה (לעומת "עשר אמות אֹרך הקרש"; שמות כו, טז), ויותר מזה במזבח הנחושת[2] – 20 X 20 X 10 (במקום 5 X 5 X 3; שמות כז, א); בפער מפתיע (ממלכים-א ו, כ), בדברי-הימים גובה האולם, (ואולי גובה הבית כולו) 120 אמות, נתון שהופך בית ארוך ונמוך הדומה למשכן, למגדל שגובהו כפליים מאורכו[3] המשקף תפיסה שונה לחלוטין של הוד מלכות וקדושה.
ב. ה"דביר לקֹדש הקדשים" (מלכים-א ו, טז-כ) הוא ריבוע (20 X 20 X 20), ושני כרובים בתוכו ("מעשה צַעֲצֻעים", ג, י; מעץ מגולף ומחוטב, ומצופה זהב), כחלק מהבית, ולא כחלק מן הארון - הארון והכרובים "מקשה זהב", שפניהם "איש אל אחיו" (שמות כה, יח-כ), ייכנסו מתחת לכנפי הכרובים ש"עֹמדים על רגליהם ופניהם לבית" (ג, יג);
ג. אולם כניסה "על פני רֹחב הבית" (ג, ד), שתפקידו היחיד הוא כניסה מפוארת;
ד. קירות הבית מאבני "גזית מְגֹרָרוֹת בַּמְגֵרה מבית ומחוץ, ומִמַסַד עד הטְפָחות", שהובאו מסותתות ממרחק, "אבן שלמה מַסָע נִבנָה" כי "מַקָבוֹת והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהִבָּנֹתוֹ" (מלכים-א ז, ט; ו, ז) - זאת הבנייה הישראלית המפוארת מימי המלוכה (המוכרת לנו מן החפירות), ויש בה (לכאורה) ניגוד לצו התורה (שמות כ, כב) במזבח אבנים "לא תִבנֶה אֶתהֶן גזית כי חַרבְּךָ הֵנַפת עליה (=על האבן) וַתְחַללֶהָ"; והנה שלמה מצא פתרון הלכתי יצירתי, להביא אבנים מגוררות-מסותתות מרחוק, ולאסור כל כלי ברזל רק בבית עצמו - ואילו כותב 'דברי-הימים' התעלם מהפתרון הזה, ולא הזכירו כלל!
ה. שני העמודים בכניסה, "יכין" ו"בֹעז"[4] (ג, טו-יז) עם "גֻלוֹת[5] הכותרות" (ד, יב-יג), השְׂבָכוֹת והרִמוֹנים;
ו. "היָם אחד" (ד, טו) עומד על 12 בקר, 3 לכל צד, כדגם של מחנות שבטי ישראל במדבר (במדבר ב), ועשר המכונות (=הכַּנים) לכיורים, עם אופנים וכרובים[6] - האומנים של שלמה ידעו את סוד היחס בין הקוטר לבין ההיקף בכלי עגול, כי הם מדדו את הקוטר מקצה לקצה, עם העובי (ד, ה; פעמיים טפח), "עשר באמה משפתו אל שפתו, עגול סביב..., וקו (=חוט) שלֹשים באמה יָסֹב אֹתו סביב" (=מבפנים, בלי העובי; ד, ב), כך ש-2 הטפחים של העובי (באמה של 5 טפחים) הם הפער בין 30 אמה בהיקף פנימי, לבין 31.4 בהיקף החיצוני.
ז. עשר מנורות, ועשרה שולחנות - אם מחשבים את נפח הבית (60 X 20 X 30) לעומת נפח המשכן (30 X 10 X 10), היחס הוא 1/12 ובלי ספק היו דרושות לפחות 10 מנורות לאותו מאור - וכנגד כל מנורה צריך לעמוד שולחן;
מנין לקח שלמה את כל החידושים הללו, השונים כל כך ממבנה המשכן הכתוב בתורה? האם מישהו מכל פוסקי ההלכה שבכל הדורות היה מאשר חידושים כאלה?
תשובת דברי-הימים (א כח, יא-יט) חדה וברורה - דויד נתן לשלמה את כל התכניות "הכל בכתב מיד ה'"; על זה ביססו פוסקים חשובים[7] את קביעתם, שרק על פי נבואה ברורה ומפורשת, אפשר לבנות בית מקדש!
-------------------------------------------
[1] כפי שעולה מאמה וחצי X 20 באורך, ומחישוב הרוחב הפנימי, שמות כו, טו-כה.
[2] מזבח הנחושת לא נזכר בפרקים המקבילים בספר מלכים!
[3] ייתכן, שכותב 'דברי-הימים' פירש את שלושת היציעים (מלכים-א ו, ה-ח), כאילו 30 אמות הן מידת גובה של כל קומה, ושלושת היציעים נבנו מעל לקומה הראשונה, כלומר, 4 קומות X 30 אמה בגובה.
[4] "יכין" היה שם משפחה משבט שמעון (בראשית מ"ו, י; במדבר כ"ו, יב); "בעז" היה אבי משפחתו של דוד.
[5] אלה הן כנראה הכותרות ה'פרוֹטוֹ-אֶאוֹליוֹת', עם העיטור המעוגל, המוכרות לנו מימי המלוכה.
[6] ראו מה שכתבתי בטור למלכים-א ז, על סוד "המרכבה".
[7] ראו למשל שו"ת חת"ם סופר, יורה-דעה סוף רל"ג.
באדיבות אתר 929
המלחמה והמחלה
1. מלחמת אסא ובעשא:
א. השוו למל"א ט"ז, פס' ח-כג, מה הקושי בתאריך המוזכר בפסוק?
ב. עיינו בפירוש הרד"ק (המובא בדף הלימוד המלא) ובמדרש סדר עולם רבה. איזה משמעות נותן סדר עולם רבה לתאריך זה?
סדר עולם רבה (ליינר) פרק ט"ז:
... בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה וגו' (דברי הימים ב ט"ז א), אפשר לומר כן? והלא אסא קבר את בעשא בשנת כ"ו למלכותו, ומה תלמוד לומר לאסא, כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בבת פרעה מלך מצרים, וכנגד ל"ו שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק, ובאחרונה עתידה שתחזור להם, וכנגד ל"ו שנה שנגזרה למלכי ארם להיות שטן לישראל, ובאחרונה יפלו ביד בית דוד, לכך נאמר בשנת שלשים ושש למלכות אסא, בשנת שש עשרה לאסא, מאחר שנפל בידו זרח הכושי, היא שנת ל"ו שנה לשלמה משמת, באותה שעה כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם, לעלות ולהתגרות באסא, וקלקל אסא, ויצא אסא כסף וזהב וגו', ברית ביני ובינך וגו', וישמע בן הדד וגו', ויהי כשמע בעשא ויחדל וגו', ובעת ההיא בא חנני וגו', הלא הכושים והלובים וגו', כי ה' וגו', (דברי הימים ב' ט"ז), ולא זזו למלכי ארם להיות שוטנים לישראל עד מות אחז, ובימי אחז כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם, לעלות ולהתגרות עם אחז, ולא הייתה זכות ביד אחז שיפלו בידו, ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור.
2. נסו לעמוד על המכנה המשותף בין מעשיו של אסא המוזכרים בפרק ט"ז.
3. מחלת אסא: מה ההבדל בין תיאור המחלה במלכים ובדברי הימים?
השוו את תיאור מחלת אסא למחלת חזקיהו במל"ב כ', פס' א-יא, ובדה"ב ל"ב, פס' כד-כו. מה עולה מן ההשוואה?
4. מה משמעות השריפה המוזכרת בסוף פרק ט"ז? השוו לירמיהו פרק ל"ד, פס' ד-ה ועיינו במצודת דוד שם: ...ובמשרפות - כמו ששרפו על אבותיך המלכים מטתן וכלי תשמישן כן ישרפו עליך כי כן היה הדרך לשרוף על המלכים כמ"ש ישרפו לו וכו' (דברי הימים ב ט"ז).
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
נבואת עזריהו
מלכות אסא מתוארת בספרנו ב47 פסוקים לעומת 16 בלבד במלכים. בדברי הימים מחולקת מלכות אסא לשתי תקופות- תקופה חיובית ותקופה שלילית ומתווספים לנו אירועים רבים ביניהם נאומו של הנביא עזריהו בן עודד ועוד.
1. נאום עזריהו בן עודד (ט"ו, פס' א-ז) אינו מוזכר במלכים ודמותו לא ידועה לנו ממקורות אחרים.
א. מה לדעתכם משמעות הנאום? האם תוכלו לראות קשר בין שמו של הנביא ושם אביו לתוכן דבריו?
ב. בנאום יש ציטוטים מנביאים מאוחרים יותר, בשינויים מסוימים. השוו את פס' ג בפרקנו להושע ג' פס' ד; את פס' ד-ז בפרקנו לזכריה ח', פס' ט-י, ולירמיהו ל"א פס' טו. מה לדעתכם עשויה להיות הסיבה לדמיון בין הנבואות?
ג. היעזרו בדבריו של פרופ' י"א זליגמן על השוני בין הציטוט מהושע לנאומו של עזריהו:
הפסוק נשען על הפסוק מהושע ג',ד: "כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים", אך השוני מלמד על הערכים החשובים בתקופת בעל דה"י, שהם ערכים מופשטים הרבה יותר.
המושג "תורה" אינו מקרי והוא מרכזי וחיוני במחשבתו של בעל דה"י. הוא נמצא בעשרה מקומות שאין להם מקבילה במלכים, ומופיע בכתובים שיש להם משקל מיוחד להשקפת עולמו של המחבר. הדתיות המתוארת על ידי בעל דה"י בנאום עזריהו מתמצה בדרישת א-לוהים ועזריהו בן עודד מאיים על המלך ועל יהודה ובנימין שמחמת בגידתם בא-לוהים לא ימצאו אותו ויצטרכו לחיות בלי א-לוהי אמת, שהדרך אליו היא התורה היוצאת מפי כהן מורה. הכתוב כאן מושפע באופן ברור מדברי הושע ג',ד אולם מתוך הדמיון אתה עומד על ההבדל.
בעוד שהנביא מדבר על המלך ושריו, על זבח ומצבה, על אפוד ותרפים כערכים שהעם נושא אליהם את עיניו, הרי שלבעל דה"י הפך תוכן החיים הדתיים לדרישה בא-לוהים, כהונה ותורה.
2. בתיאור חידוש המזבח וכריתת הברית יש רמזים טקסטואליים המקשרים את מעשי אסא לברית סיני. עיינו בפס' י, מהי משמעות התאריך? השוו לשמות י"ט פס' א [התרגום הארמי לפס' יא מזהה במפורש "בחגא דשבועותא"]. השוו גם את פס' טז לשמות ל"ב פס' כ. מה משמעות הדמיון לדעתכם וכיצד הוא מחזק את דמותו של אסא?
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
ברית או מאבק?
הבדל גדול בין אסא ליהושפט בנו היה ביחס אל מלכות ישראל המורדת במלכות בית דוד.
אביה – אביו של אסא – נלחם בירבעם מלך ישראל והנחיל לו מפלה וכבש ממנו ערים.
ואולם לא היה בזאת קץ הסכסוך שבין מלכות ישראל ומלכות יהודה. אמנם בימי אסא מתואר ש"שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח ה' לו" (י"ד, ה), אך במושגים של לשון ימינו יש לומר, שהמנוחה והשקט האלה היו מצב של "שביתת נשק" ולא מצב של "שלום". ומסתבר, ש"שביתת הנשק" שבאותם הימים בין יהודה לישראל נגרמה בעיקר מפני המהומות והמהפכות שהיו במלכות ישראל, שהביאו בסופו של דבר לחורבן בית המלוכה של ירבעם בן נבט ולעלייתו של בעשא בן אחיה על כסא מלכות ישראל.
משנתבססה מלכותו של בעשא, נתחדשה המלחמה בין יהודה לישראל ואסא מלך יהודה ביקש את עזרתו של בן הדד מלך ארם במלחמתו עם בעשא מלך ישראל (ט"ז).
מצב זה נתהפך בימי יהושפט בנו של אסא. בינתיים הושמד גם בית מלכותו של בעשא, ותחתיו תפס את מלכות ישראל בית עמרי. ויהושפט מלך יהודה כרת ברית שלום עם אחאב בן עמרי מלך ישראל. ובמקום שאסא מלך יהודה הצטרף אל בן הדד מלך ארם למלחמה בבעשא מלך ישראל, הצטרף יהושפט בן אסא מלך יהודה אל אחאב מלך ישראל למלחמה בבן הדד מלך ארם (י"ח). יהושפט מלך יהודה אף התחתן באחאב מלך ישראל: יהורם בן יהושפט לקח לאשה את עתליה בת אחאב. לאחר ימים רבים עתידים נישואים אלה לגרום לאסונות רבים ולשפיכות דמים מרובה. ואולם בימי יהושפט היו נישואים אלה סימן לקץ האיבה בין מלכות יהודה לבין מלכות ישראל, ולהכרה הדדית ששתי המלכויות האלה מכירות זו בזכות קיומה של זו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "פרקי היום במקרא" ששודרו בקול ישראל
יהושפט ומעגלי הגמול
פרקנו מספר על מלכות יהושפט. יהושפט מוצג כמלך חיובי: "וַיְהִי ה' עִם-יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים" (ג). הכתוב כל כך משבח את יהושפט עד שהוא לוקח ביטוי שלילי והופך אותו לחיובי: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (ו). הביטוי 'גבה לב' משמש בדברי הימים ובכלל כתיאור של גאווה אך כאן הוא מתאר את דבקות יהושפט בה'.
החיוביות של יהושפט באה לידי ביטוי בשני מישורים: במישור האישי ובמישור הלאומי, וכך גם הפרק בנוי. הפסקה הראשונה עוסקת בדמותו האישית של יהושפט (א-ו) והפסקה השנייה עוסקת בהשפעת יהושפט על העם (ז-יא).
בספר דברי הימים, לכל מעשה חיובי יש גמול חיובי ולהיפך. כך למשל בחלק הראשון בעקבות הליכת יהושפט בדרך ה' הוא זוכה לגמול: "וַיָּכֶן ה' אֶת-הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל-יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי-לוֹ עֹשֶׁר-וְכָבוֹד לָרֹב" (ה). כלומר בעקבות הליכתו האישית של יהושפט אחר ה', כל יהודה מעלים לו מנחה – עובדים אותו ורואים בו את מלכם הרשמי.
המעשה הבא של יהושפט הוא רחב יותר: "וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו... וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה' וַיָּסֹבּוּ בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם" (ז-ט). יהושפט שולח את שריו כדי ללמד את יהודה תורה. כלומר יהושפט מעוניין שלא רק הוא יהיה קרוב לה', אלא העם כולו. בעקבות מעשה זה גם הגמול ליהושפט מתרחב: "וַיְהִי פַּחַד ה' עַל כָּל-מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם-יְהוֹשָׁפָט. וּמִן-פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא..." (י-יא). כמו בחלק הקודם גם כאן מעלים ליהושפט מנחה. אך אם קודם לכן היה זה רק עם ישראל, כעת מדובר על הממלכות שנמצאות מסביב ליהודה.
כך, דבקות בה' מובילה בצורה ישירה לביטחון ושקט אזורי, ומעבר לזה, ספר דברי הימים מלמד כי גודל הגמול קשור לגודל המעשה. ככל שהדבקות בה' גדלה וקהל גדול יותר מתקרב לה', כך השקט והביטחון הכללי גם הם גדלים.
המלחמה בזרח הכושי
מלכות אסא מתוארת בפרקים י"ד-ט"ו. עיקרו של פרק י"ד עוסק במלחמת אסא בזרח הכושי, מלחמה שלא נזכרת במקבילה במלכים.
1. מיהו זרח הכושי? מהן האפשרויות השונות לזהות אותו?
עיינו בהצעות המובאות בפירוש עולם התנ"ך:
עולם התנ"ך על דברי הימים ב: ישנם נתונים מעטים על זרח הכושי. המקרא מזכיר שהוא עמד בראש צבא עצום שכלל בין השאר שלוש מאות מרכבות. זרח הכושי פלש ליהודה והגיע עד עיר המבצר מרשה. אסא יוצא לקראתו לגיא שמצפון למרשה ובדרך נס מנחיל לו מפלה ורודף אחריו עד גרר. כינויו של זרח "הכושי" ואזכור שלוש מאות המרכבות הביאו חוקרים רבים למסקנה שמדובר במצביא מצרי שמוצאו מארץ כוש מדרום למצרים, והיה ממונה על איזור גרר. השלטון המצרי בנגב הוסבר כתוצאה של מסע שישק. גם האזכור של המרכבות מסייע לזיהוי המצרי של זרח וצבאו. אישור נוסף לזיהוי זה נמצא בתוכחת הנביא חנני המזכיר לאסא את נצחונו על הכושים והלובים. אולם במקורות המצרים אין רמז לאירוע מעין זה, זרח כנראה אינו שם מצרי והוא רווח בין בני יהודה וצאצאי אדום. אלו הטוענים שמדובר בצבא מצרי רואים בשם זרח שיבוש של השם אוסורכון בנו של שישק. אפשרות נוספת היא שמדובר בשבטים נודדים שחיו באזור גרר ולכן יש פגיעה באהלי מקנה ולקיחת צאן כשלל.
2. השוו את המלחמה לתיאור מלחמת אביה בירבעם בפרק י"ג ולמלחמת יהושפט בבני עמון ומואב בדה"ב פרק כ', פס' א-ל. מה מכריע את המלחמה בכל פעם?
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"
Complaints
At first glance, it appears that on the “night of complaints” the Israelites unleash an unrestrained onslaught of grievances that includes all the complaints in the world: evil for the sake of evil, lust for meat, a desire to return to Egypt, and even a tearful cry over “family matters” (Numbers, Chapter 11). Let us examine one of the arguments that is raised – their complaints about the manna – in order to understand the exact type of distortion that underlies their claims.
"…but now our soul is dry. There is nothing at all to look at except this manna." Now the manna was like coriander seed, and its appearance like that of bdellium (11:6-7).
The Torah offers two different perspectives on the manna, that of the Israelites and that of God. While the Israelites claim that the manna leaves their “souls dry,” God bears witness regarding the manna and its unique qualities, which could not have gone unnoticed by the Israelites: It tasted like cakes baked with oil, it was ready to be collected every morning, when the dew fell on the camp, the manna was found resting on it, it had the appearance of coriander seed and bdellium.
It is unusual to find such a defensive posture taken by God. We find Him arguing as if He has placed Himself on the other side of the barricade, paralyzed and frustrated. It is as if He is certain that justice is on His side, but that no one is aware of the truth of His argument, or, even worse, that no one is willing to examine His point of view in a serious manner.
Tractate Bava Metzia devotes a lengthy discussion to the subject of fraud. Two different types of fraud are examined – financial fraud and lingual fraud. Financial fraud refers to cases where an object is sold at a price that is significantly higher or lower than its true value; lingual fraud refers to situations of deliberate insult. Despite the great difference between the two concepts, the Mishnah relates them to each other.
Just as there is fraud regarding commerce, so too there is fraud regarding words. One should not say to a merchant, "How much is this object?" if he does not want to buy. If someone was a penitent, one should not say to him, "Remember your former actions." If someone is the child of converts, one should not say to him: "Remember the deeds of your ancestors." As is written (Exodus 22:20): "You shall neither deceive a stranger, nor oppress him" (Mishna Bava Metzia 4:10).
In his Aggadah Le-Ma’aseh, Rabbi Yehuda Brandes explain the connection as follows:
The main problem of financial fraud is the mistaken assessment of the value of the object ... The violation of a person's dignity is also based on a mistaken assessment of his status. This is the common denominator between the examples mentioned in the Mishnah. (Part II, pp. 33-34)
The concept of fraud as defined above may also be a key concept in understanding our parasha. The problem with the Israelites’ complaints about the manna is not the lies involved or the ingratitude expressed, but the misleading and unfair treatment of the manna itself. The Children of Israel did not say that they were hungry or that they did not receive an appropriate amount of manna. They did not complain about issues that could be measured in a concrete manner. They simply tried to empty the manna of its unique value, changing it from extraordinary bread into simple bread, from a delicacy to a food substitute and a calorie concentrate. This is a violation of the very essence of the manna and its reality. The Israelites – who are the only ones to ever partake in manna – are describing their subjective experience, and it is impossible to argue with an experience. Even God cannot prove that manna is a delicacy for the discerning, since He is not sustained by it.
The dryness of the Israelite soul cannot be satisfied by logical arguments. Even God, who embodies the very essence of truth, cannot defeat lingual fraud.
The discussion in Bava Metzia that deals extensively with the issue of fraud, presents this conclusion by means of the famous story of tanur shel akhnai – the Snake Oven. The Sages were not prepared to accept the view of Rabbi Eliezer regarding the laws of impurity and purity of the oven. R. Eliezer feels that they do not understand the essence of the oven and the laws of impurity and purity. He knows with certainty that he is right. Although the walls of the Bet Midrash and a Heavenly voice support his position, the students of the Bet Midrash reject his words. From their perspective, he is wrong. The question is not what God thinks of the oven, because it is human experience that will determine its status.
Based on this approach, it is easy to understand Moshe's despair in our parasha. It is possible to convince a person that he has made an error of logic or to point out a moral failing, but it is impossible to change someone’s mind about an experience that he had that was personal and authentic. There, in the reality of experience, precision and understanding will only come if they are partnered with true recognition of the awesomeness of God. "Taking a stand" is a moment of purity, an event that takes place, in a sense, in an individual’s personal space. This is where he reveals his opinion to others; this is where his thoughts and beliefs become significant. This space may become a place of violence, created by the attempt to force a subjective experience on the opposite subject, violating his right to be a subject himself, and rejecting his right to unique self-identification that is not defined by the subjective perception of the person standing opposite. The fraud in this case is the focus on a personal experience, which betrays the possibility of recognizing the otherness of the other. In our parasha, this translates into a betrayal of God.
God’s response relates directly to that evil. Gorging them with meat symbolizes the absence of God and the removal of Heavenly gifts.
אסא והנביאים
בשני הפרקים האחרונים נתפרשו דברי נביאים, שלא נזכרו בספר מלכים: עזריהו בן עודד, המעודד את אסא לאחר שובו ממלחמתו עם הכושים ומחזקו, אגב סקירת המצב המדיני המעורער בימי אביו ואבי אביו (ט"ו, א-ז) וחנני הרואה - כנגדו - הנוזף קשות באסא, על שכרת ברית עם מלך ארם וביקשו להפר את בריתו עם בעשא מלך ישראל: "נסכלת על זאת כי מעתה יש עמך מלחמות" (ט"ז, ז-ט).
והמפתיע שב'דברי' אסא הוא, שכרגיל ספר דברי הימים ממעט לפרש גנותם של מלכי בית דוד, ואילו כאן פרש את גנותו בדברים שאין להם לכאורה זכר בספר מלכים (ט"ז, י-יב).
כל 'דברי' אסא בדומה ל'דברי' המלכים האחרים בספר - ערוכים על דרך 'הסיבתיות הכפולה', הרגילה במקרא. והמעשים מתגלגלים בשני מישורים: במישור ההיסטורי הריאלי, האנושי ובמישור העל-היסטורי האלוקי, מתוך אמונת אומן בשכר ועונש, כדברי הנביאים: "ה' עמכם בהיותכם עמו, ואם תדרשוהו ימצא לכם, ואם תעזבוהו יעזוב אתכם" (ט"ו, ב), "כי' ה' עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם [מי, אשר] לבבם שלם אליו" (ט"ז, ט).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תרפד-תרפה