המשכן ביריעות האוהל הנודד היה יפה מאד ופשוט, מפואר ביחס למחנה ישראל במדבר; כמעט שאין דמיון בינו לבין הבית שבנה שלמה, כשם שלא היה דמיון בין שבטי ישראל במדבר, לבין ממלכת דוד ושלמה, בכל אורחות החיים;
נתבונן בחידושים מרכזיים בבית שבנה שלמה:
א. הכפלת המידות מהמשכן אל הבית - 60 X 20 אמות (במקום 30 X 10;[1] היחס בין אורך לרוחב, נשאר!), ושילושן בגובה - 30 אמה (לעומת "עשר אמות אֹרך הקרש"; שמות כו, טז), ויותר מזה במזבח הנחושת[2] – 20 X 20 X 10 (במקום 5 X 5 X 3; שמות כז, א); בפער מפתיע (ממלכים-א ו, כ), בדברי-הימים גובה האולם, (ואולי גובה הבית כולו) 120 אמות, נתון שהופך בית ארוך ונמוך הדומה למשכן, למגדל שגובהו כפליים מאורכו[3] המשקף תפיסה שונה לחלוטין של הוד מלכות וקדושה.
ב. ה"דביר לקֹדש הקדשים" (מלכים-א ו, טז-כ) הוא ריבוע (20 X 20 X 20), ושני כרובים בתוכו ("מעשה צַעֲצֻעים", ג, י; מעץ מגולף ומחוטב, ומצופה זהב), כחלק מהבית, ולא כחלק מן הארון - הארון והכרובים "מקשה זהב", שפניהם "איש אל אחיו" (שמות כה, יח-כ), ייכנסו מתחת לכנפי הכרובים ש"עֹמדים על רגליהם ופניהם לבית" (ג, יג);
ג. אולם כניסה "על פני רֹחב הבית" (ג, ד), שתפקידו היחיד הוא כניסה מפוארת;
ד. קירות הבית מאבני "גזית מְגֹרָרוֹת בַּמְגֵרה מבית ומחוץ, ומִמַסַד עד הטְפָחות", שהובאו מסותתות ממרחק, "אבן שלמה מַסָע נִבנָה" כי "מַקָבוֹת והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהִבָּנֹתוֹ" (מלכים-א ז, ט; ו, ז) - זאת הבנייה הישראלית המפוארת מימי המלוכה (המוכרת לנו מן החפירות), ויש בה (לכאורה) ניגוד לצו התורה (שמות כ, כב) במזבח אבנים "לא תִבנֶה אֶתהֶן גזית כי חַרבְּךָ הֵנַפת עליה (=על האבן) וַתְחַללֶהָ"; והנה שלמה מצא פתרון הלכתי יצירתי, להביא אבנים מגוררות-מסותתות מרחוק, ולאסור כל כלי ברזל רק בבית עצמו - ואילו כותב 'דברי-הימים' התעלם מהפתרון הזה, ולא הזכירו כלל!
ה. שני העמודים בכניסה, "יכין" ו"בֹעז"[4] (ג, טו-יז) עם "גֻלוֹת[5] הכותרות" (ד, יב-יג), השְׂבָכוֹת והרִמוֹנים;
ו. "היָם אחד" (ד, טו) עומד על 12 בקר, 3 לכל צד, כדגם של מחנות שבטי ישראל במדבר (במדבר ב), ועשר המכונות (=הכַּנים) לכיורים, עם אופנים וכרובים[6] - האומנים של שלמה ידעו את סוד היחס בין הקוטר לבין ההיקף בכלי עגול, כי הם מדדו את הקוטר מקצה לקצה, עם העובי (ד, ה; פעמיים טפח), "עשר באמה משפתו אל שפתו, עגול סביב..., וקו (=חוט) שלֹשים באמה יָסֹב אֹתו סביב" (=מבפנים, בלי העובי; ד, ב), כך ש-2 הטפחים של העובי (באמה של 5 טפחים) הם הפער בין 30 אמה בהיקף פנימי, לבין 31.4 בהיקף החיצוני.
ז. עשר מנורות, ועשרה שולחנות - אם מחשבים את נפח הבית (60 X 20 X 30) לעומת נפח המשכן (30 X 10 X 10), היחס הוא 1/12 ובלי ספק היו דרושות לפחות 10 מנורות לאותו מאור - וכנגד כל מנורה צריך לעמוד שולחן;
מנין לקח שלמה את כל החידושים הללו, השונים כל כך ממבנה המשכן הכתוב בתורה? האם מישהו מכל פוסקי ההלכה שבכל הדורות היה מאשר חידושים כאלה?
תשובת דברי-הימים (א כח, יא-יט) חדה וברורה - דויד נתן לשלמה את כל התכניות "הכל בכתב מיד ה'"; על זה ביססו פוסקים חשובים[7] את קביעתם, שרק על פי נבואה ברורה ומפורשת, אפשר לבנות בית מקדש!
-------------------------------------------
[1] כפי שעולה מאמה וחצי X 20 באורך, ומחישוב הרוחב הפנימי, שמות כו, טו-כה.
[2] מזבח הנחושת לא נזכר בפרקים המקבילים בספר מלכים!
[3] ייתכן, שכותב 'דברי-הימים' פירש את שלושת היציעים (מלכים-א ו, ה-ח), כאילו 30 אמות הן מידת גובה של כל קומה, ושלושת היציעים נבנו מעל לקומה הראשונה, כלומר, 4 קומות X 30 אמה בגובה.
[4] "יכין" היה שם משפחה משבט שמעון (בראשית מ"ו, י; במדבר כ"ו, יב); "בעז" היה אבי משפחתו של דוד.
[5] אלה הן כנראה הכותרות ה'פרוֹטוֹ-אֶאוֹליוֹת', עם העיטור המעוגל, המוכרות לנו מימי המלוכה.
[6] ראו מה שכתבתי בטור למלכים-א ז, על סוד "המרכבה".
[7] ראו למשל שו"ת חת"ם סופר, יורה-דעה סוף רל"ג.
באדיבות אתר 929
