מלחמת אחים

 

אזהרה חמורה מזהיר הנביא בשם הא-לוהים את אביו של אביה לבל ייטול חלק במלחמת אחים:
"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּיהוּדָה וּבִנְיָמִן לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה' וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל יָרָבְעָם" (י"א, ב-ד).

18 שנה חולפות, על כסאו של רחבעם המנוח עולה בנו, אביה, ובאוזניו של המלך הצעיר כבר לא מהדהד האיסור הא-לוהי על מלחמת אחים שניבא שמעיהו: "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם" (שם).   

גם הבהרת האל לרחבעם "כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה" (שם) של קריעת ממלכת אפרים מממלכת יהודה נשכחת מלב אביה. בפי המלך הצעיר נישא חזון חדש של ביטול ממלכת אפרים ושל החלת שלטון יהודה על תושביה. כדי לממשו המלך הצעיר נכון לפתוח במלחמה על ממלכת אפרים באמצעות 400,000 לוחמיו. על כן עוזב אביה את יהודה, עולה צפונה אל הר אפרים וקורא משם לממלכת אפרים להיכנע לפני צבאו ללא קרב: "הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח... וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים... אַל תִּלָּחֲמוּ... כִּי לֹא תַצְלִיחוּ " (ה-יב).

המסע של מלך יהודה החדש אל ממלכת אפרים לא מביא לכניעה ללא קרב של ממלכת אפרים לפניו. אדרבה, הוא מוביל למלחמת אחים עקובה מדם, במהלכה נטבחים חצי מיליון (!) מלוחמי ממלכת אפרים בידי צבא ממלכת יהודה.

ההרג ההמוני של 500,000 מתוך 800,000 לוחמי צבא ישראל בידי אחיהם משבטי יהודה ובנימין מאפשר לממלכת יהודה לכבוש ערים אחדות בדרומה של ממלכת אפרים, כמו בֵּית-אֵל, יְשָׁנָה ועֶפְרַיִן יחד עם הכפרים הקטנים שסביבן. אך רוב שטחה של הממלכה הצפונית נותר תחת שלטון ירבעם, ואף שהלה נפטר בצל הקרבות, בנו, ולא מלך יהודה, יורש את השלטון בממלכת אפרים תחתיו.

המלך היהודאי אביה, שלא בחל לטבוח בחצי מיליון מאחיו לשם מימוש חזונו שבביצועו כשל, נפטר בתום קדנציה של שלוש שנים בלבד. אמו - בין הייתה זו מַעֲכָה בַּת-אַבְשָׁלוֹם כגרסה אחת (י"א, כ), ובין הייתה זו מִיכָיָהוּ בַת-אוּרִיאֵל מִן-גִּבְעָה כגרסה שנייה (י"ג, ב) - נותרה, לדאבון הלב, אם שכולה.

הצו הא-לוהי "לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם" (י"א, ד) מפי הנביא שמעיהו מהדהד ורלוונטי בזמן הזה כמו בימים ההם.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

חידת הגבירה

 

בן מי אתה אביה (או: אֲבִיָם) מלך יהודה?

כאן אנו ניצבים לכאורה בפני סתירה חזיתית בין ספר מלכים לבין 'דברי-הימים' (ומקורותיו) - בין "מָלַך אֲבִיָם על יהודה, שלש שנים... ושֵם אִמוֹ מעכה בת אבשלום, וילך בכל חַטֹאת אביו..."(מלכים-א טו, א-ג) - לבין "וַיִמְלֹך אביה על יהודה, שלוש שנים... ושֵם אִמוֹ מיכָיָהוּ בת אוּריאל מן גבעה..." (יג, א-ב); בניגוד עמוק לחטאי אביה ואביו, ניתן לשמוע מנאום "אביה מֵעַל להר צְמָרַיִם"(יג, ד-יב), את דברי 'צדיק הדור', המוכיח את ירבעם בן נבט על כל חטאיו, ומספר "כי שֹמְרים אנחנו את משמרת ה' א-להינו (=במקדש בירושלִַם), ואתם עזבתם אֹתו" (יג, יא)! נראה, שבגלל זה גם ניצח אביה במלחמה בהיקף דרמטי, וכבש את אזור "בית-אל... יְשָנָה...[1] עֶפְרַיִן (=עפרה),וכל הישועה הזאת באה ל"בני יהודה, כי נִשעֲנוּ על ה' א-לֹהי אבותיהם" (יג, יח-יט).

מי אתה אביה מלך יהודה? ובן מי אתה?

שתי ההסכמות היחידות בין הספרים הן 3 השנים שמלך בן רחבעם, ובתוֹכָן, "ומלחמה היתה בין אביה (או: אֲבִיָם) ובין ירבעם" (מלכים-א טו, ז; יג, ב); אבל הניצחון המכריע[2] של צבא יהודה למרות "המארב" ותרגיל ההטעיה של ירבעם (יג, יג-טו), לא נזכרו כלל בספר מלכים, וכמובן, לא נזכר שמץ מנאום "אביה מֵעַל להר צְמָרַיִם" - מעניין, שחז"ל (ירושלמי יבמות פרק טז, ג) הפכו את נאום אביה להתחסדות שקרית, האשימו אותו בפגיעה חמורה בחללי ישראל, ובכך שהשאיר את 'עגל הזהב' בבית-אל, והסבירו את המילים "וַיִגְפֵהוּ ה' וַיָמֹת" (יג, כ) כעונש על אביה.

מפתח לחידה נמצא אולי בשמה של 'הגבירה', אמו של אביה/אֲבִיָם - בפרק יא (כ-כב) היה ברור, שרחבעם "לקח את מעכה בת אבשלום", והמליך את "אביה בן מעכה לנגיד", והנה בפרקנו (יג, ב), "ושֵם אִמוֹ מיכָיָהוּ בת אוּריאל מן גבעה"[3] - האם יש כאן סתירה בתוך 'דברי-הימים', בין מקורותיו השונים? - האם היו לה ולאביה, שני שמות?

או אולי יש כאן שינוי שֵם במגמת 'גיור', מאמץ 'ליַהֵד' את "מעכה" ל"מיכָיָהוּ",[4] כדי להרחיק 'גבירה' זו מהזיכרון האפל של "אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור" (שמואל-ב ג, ג), אשר מרד בדוד והביא אסון על ביתו?

נתאר לעצמנו שתי קבוצות[5] אוחזות 'בטלית' של בית דוד, קבוצה יהודית השומרת נאמנות לדרך דוד ושלמה, ולבית ה', שממנה יצא הנאום של "אביה מֵעַל להר צְמָרַיִם", והנאום הזה הוא 'תעודת הזהות' של קבוצה זו, וקבוצה אחרת אשר שאפה להשתלב ככל האפשר בתרבות הכללית הסובבת, ועבורה היה השם "מעכה בת אבשלום" עדיף בהרבה, וגם "מִפְלֶצֶת לַאֲשֵרה"(מלכים-א טו, יג; טו, טז) לא הפריעה לה כלל - "מעכה/מיכָיָהוּ" בעצמה אולי פסחה עדיין "על שתי הסְעִפִּים" (מלכים-א יח, כא; כאחאב בזמנו), או לפחות הראתה פנים שוחקות לשתי הקבוצות.

לפי השערה זו, הסתירה הזאת מבטאת מאבק פנימי, דתי ואידיאולוגי, אישי ופוליטי, בתוך משפחת בית דויד, כבר בדור הראשון שאחרי פילוג הממלכות.

---------------------------------------------

[1] השם 'בורג' איסָנה' נשמר עד היום בגוש ההרים שמצפון לבית-אל (ממערב ל'הר בעל חצור'); לפיכך, "הר צְמָרַיִם אשר בהר אפרים" הוא אחת הפסגות בגוש הרים זה; ייתכן, שהשם 'צמרמ' נזכר גם הוא בכתובת שושנק המצרית, בשורה החמישית.
[2] המספרים המופלגים שנזכרו בתיאור (יג, ג,יז), מתייחסים לדעתי למפקד הכללי של לוחמי יהודה וישראל, ולא למספרי הלוחמים והחללים במלחמה.
[3] ש' ייבין (מחקרים בתולדות ישראל וארצו, תש"ך, עמ' 239-236) סבר שזוהי אמו של אסא, ולדעתו נפלה טעות והיה צריך להיכתב כאן 'ושם אשתו' (של אביה).
[4] ייתכן ש"אוריאל" היה אבי מעכה/מיכיהו, ו"אבשלום" היה הסבא, כי רשימות יוחסין מדלגות דור לפעמים.
[5] שתי קבוצות אלו ידועות בבירור מימי אחז/חזקיהו, ומימי מנשה/יאשיהו, אך השפעת הנשים(ולא רק הנכריות) עוד מימי דוד ושלמה מצביעה על הקדמת הפיצול הפנימי, ועל הערעור של בית דוד מתוכו.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

צרעת עוזיהו

 

לכאורה, עוזיהו אינו לוקה בצרעת על מעשה שקשור בלשון הרע או בהוצאת שם רע. הוא פשוט מבקש להקטיר קטורת בבית המקדש, ומשום שזהו אינו תפקידו - ה' מנגע אותו בצרעת. אולם, אם נעיין היטב נראה שלא בגלל הקטרת הקטורת לוקה עוזיהו בצרעת: הכתוב מדגיש שהוא מצטרע משום שהוא זועף עם הכוהנים - "ּוּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ" (יט), והכתוב חוזר ומדגיש זאת: "לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים" (שם). כל עוד אין עוזיהו זועף על הכוהנים הוא אינו מצטרע, והוויכוח מתנהל בינו לבין עזריהו הכוהן הגדול. אכן - מי שמסלק את עוזיהו מן המקדש הם אותם כוהנים.

בספר מלכים כמעט לא נאמר דבר לגבי צרעתו של עוזיהו, מלבד: "וַיְנַגַּע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ" (מלכים ב ט"ו, ה). רד"ק על אתר מביא מדרש המקשר את האירוע למשה. לטענתו, צרעתו של משה (שמות ד', ו) היוותה רמז שמי שחולק על הכהונה ילקה בצרעת, וזוהי הסיבה שבגללה לקה עוזיהו בצרעת.

בעל "מצודת דוד" טוען בפירושו על אתר שצרעת עוזיהו באה לו "בזעפו עם הכהנים בעת בא להקטיר ומיחו בו". אכן, על פי הסבר זה ברור שעוזיהו נצטרע לא בגלל הקטרת הקטורת, כי אם בגלל יחסו הפוגע לכוהני ה'. חטא זה כבר מזכיר מאוד את החטאים האחרים שבהם נצטרעו אנשים שפגעו בנציגי ה' במצבים שונים. עוזיהו עשה זאת, והפגיעה קשה יותר מאשר במקרים אחרים, שכן מעשה זה נעשה בתוך בית המקדש פנימה. אולי בכך פגע עוזיהו גם בה'.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת מגדים ל, בהוצאת תבונות, מכללת הרצוג

Volver al capítulo

מעשי יואש - הראשונים והאחרונים

 

ב'דברי' יואש, הכתובים מבחינים כאן בין המעשים שעשה כל זמן שחי יהוידע ובין המעשים שעשה אחר מותו. הראשונים - טובים, והאחרונים - רעים.

עיקר פועלו החיובי של יואש "יסוד בית הא-להים(כז), כלומר העמדתו על "מתכונתו" הראשונה (יג).

ואכן נזקק הבית לתיקון יסודי ולחידוש, כי "עתליהו המרשעת [ו]בניה פרצו את בית הא-להים" (ז), ויואש נתן ליבו לכך (ד). ועוד מסתבר שלא רק הבית היה זקוק ל'חידוש', אלא גם סדרי העבודה שבו, שנשתבשו בימי קודמיו במלכות, היו זקוקים לחידוש ולהעמדתם על מתכונתם הראשונה (יד).

מסתבר שרבים - אף משלומי אמוני ישראל - נמנעו מלתרום לבית ה', משום שחששו שקודשיהם עשויים להעשות לבעלים. סוכם אפוא בין המלך ליהוידע הכהן לערוך מגבית מיוחדת. המגבית עלתה יפה, ואולי למעלה מן המצופה ונתלוותה לה שמחה של מצווה (י). עם גמר כל התיקונים אף נשאר כסף, וממנו נעשו כלי שרת.

ברם מעשי יואש אחר מות יהוידע נתקלקלו עד היסוד. יואש נתפתה לכבוד המופלג שכבדוהו שריו ונענה לבקשתם והנהיג, כנראה, ביהודה, דוגמת מלכיי גויי הארצות, את פולחן המלך - 'עשה עצמו אלוה', בלשון חז"ל. ועל כל פנים חזרה עבודה זרה ליהודה.

ועבירה גוררת עבירה. יואש חזר ונענה לאנשיו, שקשרו על הנביא זכריה בן יהוידע הכהן, על שהוכיחם ברבים בחצר בית ה'. והוא כפה בטובה, והתעלם מן החסד אשר עשה לו אבי זכריה ודן את בנו למיתה בסקילה (כא-כב) כדין 'מגדף אלהים ומלך'. 

וכל חטא גורר אחריו עונש: פלישת חיל ארם ליהודה (כג-כה), הוא ה"קצף על יהודה וירושלים" באשמת העבודה זרה שעבדו (יח). השלל הרב, שנאלץ יואש לשלוח "למלך דרמשק", כדי להניאו מלעלות על ירושלים וה"שפטים" שעשו בו אנשי חיל ארם והריגתו בידי שריו, באו "בדמי בני יהוידע הכהן" (כה).

נמצא שגם פרשה זו ערוכה, בדומה לדברי מלכים אחרים בספר על דרך 'הסיבתיות הכפולה' המצויה במקרא. והמעשים מתגלגלים ב'שני מישורים': במישור ההיסטורי הנגלה, האנושי, ובמישור העל-היסטורי הנסתר, הא-להי, מתוך אמונת אומן בשכר ועונש, כתוכחת זכריה: "כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם... ירא ה' וידרוש" (כ-כב)

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשסו-תשסז

Volver al capítulo

גדולתו של יהוידע

 

המעשה הגדול שעשתה יהושבעת (=יהושבע) בת יהורם ואחות אחזיהו, בהצילה את היונק יואש מתוך 'בני המלך המומתים' ובהסתירה אותו במקדש, ודאי נעשה בעצה עם בעלה יהוידע ששימש כ'כהן הראש', כלומר: כהן הממונה על סדרי הבית.

יהוידע עצמו לא נמנה לעיל (דברי הימים א ה', ל-מא) עם הכוהנים מבני אלעזר וצדוק, שרובם שימשו בכהונה גדולה. וניתן לשער, שנמנה עם בני איתמר, שהורחקו בימי שלמה מן הכהונה הגדולה. באותה שעה כבר היה יהוידע זקן מופלג, ועם זאת היה כוחו עימו, וחז"ל תארוהו כ'אדם הדומה לצור'. הוא תכנן במדוקדק ובצינעה את הקשר וביצעו בהשכל ובדעת. ועלה בידי יהוידע להחזיר לא רק את מלכות בית דוד על כנה, אלא גם להחזיר את סדרי הבית לקדמותם ולתיקנם, כפי שנקבעו בימי דוד בעצה עם הנביאים והכוהנים, ושנשתבשו בימי מלכי יהודה האחרונים ואף הוסיף לתקן סדרי נוהל ומשטר נוספים, סדרים שנקראו על שמו ושנתקיימו עד סוף ימי הבית הראשון. 

יהוידע חידש את הברית שבין העם לבין מלכו מבית דוד ושבין אלה לבין ה' "להיות לעם לה'" (טז) ובתוקף מעשה הברית עקר את עבודת הבעל מיהודה, כמו יהוא שעקר את עבודת הבעל מישראל. ברם שונה מה שעשה יהוידע ממה שעשה יהוא, יהוידע מיעט בשפיכות דמים ובהטחת דברי גנות ושמר על כבוד בית המקדש ועל כבוד העובדים בו. וכל זאת עשה יהוידע על דעת ממלכת יהודה וראשיה.

ומאחר שהיה יואש קטין במולכו, מסתבר שבפועל שותף יהוידע בשלטון. ולפיכך קברוהו "בעיר דויד עם המלכים כי עשה טובה בישראל ועם הא-להים וביתו" (כ"ד, טז).

ולבסוף מן הראוי להעיר, שלהמשך קיומו של בית דוד עמדו גם הקשרים ההדוקים שנקשרו בינו לבין הכהונה מבית אהרון, קשרים שיסודם בשבת ישראל במצרים ובנישואי אהרון עם אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, מאבות אבותיו של דוד. אף כאן נשוא יהוידע הכהן לאישה מבית דוד. 


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשנא-תשנב

Volver al capítulo

רשעת אחזיהו ותבוסתו

 

אם ימי מלכות יהורם נמנים עם הימים הקשים ביותר שעברו על מלכות יהודה, קל וחומר שהדבר נכון לימי מלכותו הקצרים של אחזיהו בנו.

בפועל לא הייתה לו זכות למלוך, כי היה "קטון בניו" של יהורם (כ"א, יז). אלא מאחר שנהרגו כל אחיו "הראשונים" בידי "הגדוד" (א), החליטו "יושבי ירושלים" להמליכו אחר מות אביו.

בדומה לאביו "גם הוא הלך בדרכי בית אחאב" (ג) וראה באמו עתליהו בת עמרי את "יועצתו" הראשית (ג), עצות, שבסופו של דבר גרמו לו "להרשיע" (ג). הוא לא הסתפק בעצת אמו והוסיף עליה יועצים נוספים (אחרי מות אביו) מבני בית אחאב, וגם עצות אלה היו לו בסופו של דבר "למשחית לו" (ד).

ואכן השתתפותו במלחמת רמות גלעד - בדומה ליהושפט אביו זקנו - ולאחר מכן ביקורו אצל יהורם בן אחאב ביזרעאל היו "למשחית לו", וסופו היה, שנכלל, כקרוב לבית אחאב וכהולך בדרכיהם, בגזירה שנגזרה על 'בית' זה להיכרת בידי יהוא בן נמשי. אנשי יהוא פצעוהו, והוא התחבא בשומרון, ולבסוף הומת. אבל לא הוא לבדו הומת בידי יהוא, אלא גם בני אחיו והשרים שנתלוו אליהם, שאף הם באו לבקר את קרובם החולה (ח). הכתוב מדגיש: "ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל יורם" (ז). אבל עמדה לו לאחזיהו זכות אביו זקנו, "בן יהושפט הוא אשר דרש את ה' בכל לבבו" (ט), לבוא לקבורה, זכות שלא זכו לה קרוביו שמבית אחאב.

עם מותו של אחזיהו ובני אחיו נדמה, שהקיץ הקץ על בית דוד: "ואין לבית אחזיהו לעצור כוח לממלכה" (ט). ברם, עמדה לבני דוד הבטחת ה', שחזרה ונתפרשה בפרשה הקודמת: "ולא אבה ה' להשחית את בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד, וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים" (כ"א, ז).

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך , מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תשלח-תשלט

Volver al capítulo

ימי זכריה המבין במראות אלוקים

"וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאוֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת-ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים" (דברי הימים ב כ"ו, ה)


"ויהי לדרוש אלהים" - רוצה לומר, שהיה אז העת המוכן לדרוש אלהים, כי היה בימי זכריה המבין בראות אלהים,

שהנביאים ובעלי רוח הקודש היו צופים במראות אלהים כמו יחזקאל שראה המרכבה, ויתר מחזות שראו הנביאים.

והיה ביניהם מדרגות,

שיש מהם שלא הבינו כל המראה על אמתתה,

כי המראות הם ציונים מושכלים שעל ידם יציינו להם ההשגות הנוראות, כמו העולמות וההיכלות והפרצופים והספירות שרואים הנכנסים בפרדס,

שיש מהם שהציץ ונפגע, ומעשה בתינוק שיצא אש מחשמל,

כי צריך בינה יתירה להבין דבר מתוך דבר, כר' עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום,

וזכריה היה מבין המראות,

ובדור שנמצא איש כזה היה העת לדרוש אלהים ממנו,

ובימים שדרשו את ה' הצליחו. 

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

המפתח להצלחה

 

פרק כ"ה בדברי הימים מספר על מלכותו של אמציה מלך יהודה. הסיפור נחלק לכמה חלקים.

בחלק הראשון (א-ד) מסופר על מלכות אמציה באופן כללי. חלק זה מופיע גם בספר מלכים.

בחלק השני (ה-י) מתואר איסוף צבא גדול מישראל ודברי איש הא-להים לאמציה. חלק זה לא מופיע בספר מלכים.

בחלק השלישי (יא-יג) מתוארת המלחמה באדום. חלק זה מופיע בספר מלכים.

בחלק הרביעי (יד-טז) מסופר על חטאו של אמציה ותוכחת הנביא אותו. חלק זה לא מופיע ספר מלכים.

בחלק החמישי (יז-כד) מסופר על מלחמת ישראל ויהודה בימי אמציה. חלק זה מופיע בספר מלכים.

בחלק האחרון (כה-כח) מתואר סיום מלכות אמציה ומותו. גם חלק זה מופיע בספר מלכים.

כפי שניתן להבין חלק משמעותי מהפרק שלנו לא מופיע בספר מלכים: הסיפור על איסוף הצבא מישראל ודברי איש הא-להים; ותיאור החטא של אמציה ותוכחת הנביא. אמציה מקבל שתי נבואות רגע לפני מלחמה: דברי איש הא-להים לאמציה מגיעים לפני המלחמה באדום, ואילו תוכחת הנביא מגיעה לפני הלחימה בישראל. כמובן שהיחס של אמציה לדברי הנביאים משפיע על תוצאות שתי מלחמות: בחלק הראשון אמציה אמנם מטיל ספק בדברי איש הא-להים אך הוא שומע לדבריו ולכן גם מנצח בלחימה. בחלק השני אמציה לא שומע לדברי הנביא ולכן מפסיד בלחימה עם הממלכה הצפונית, ממלכת ישראל.

למעשה אין כאן רק עניין של הפסד וניצחון במלחמה, אלא בחירה של ה' עם איזו ממלכה הוא נמצא. בתחילה אומר איש הא-להים לאמציה: "כִּי אֵין ה' עִם-יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם" (ז). וודאי לא מתכוון איש הא-להים שה' כבר לא א-להים של ממלכת ישראל, אלא שה' לא איתם. בחלק השני, אמציה מפסיד לממלכת ישראל בדיוק מאותה סיבה, רק בכיוון ההפוך: "כִּי מֵהָאֱ-לֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם" (כ). כעת ה' נמצא בצד של ממלכת ישראל בגלל החטא של אמציה.

אפשר להניח שהחטא המרכזי של אמציה הוא העבודה לאלהי אדום, אך נראה שיחד עם זה יש כאן חטא משמעותי יותר של אי שמיעה אל הנביא או יותר מדויק: שמיעה אל הנביא רק כאשר זה נוח ומתאים. כך ה' "עבר צד" ובמקום להושיע את יהודה מהמלחמה עם ישראל, יהודה ניגפו לפני ישראל.  

Volver al capítulo

ויבן עוזיהו


"וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם

עַל-שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל-שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל-הַמִּקְצוֹעַ

וַיְחַזְּקֵם:

וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים

כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל

כִּי-אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה" (ט-י)

 

ספר מלכים סיכם את תקופת שלטונו של עוזיהו בקיצור רב.

ספר דברי הימים, לעומת זאת, מרחיב את התיאור של מלכות עוזיהו ומלמדנו שעוזיהו הרחיב מאוד את תחומי ממלכת יהודה, ועסק בישובה. 

בפסוקים ט-י מתוארת בניית מגדלים בירושלים, שמטרתם להגן על העיר, באיזור החומה הצפונית, איזור שהיו בו נקודות תורפה.

בנוסף לכך, בנה עוזיהו מגדלים במדבר, כדי לפקח על הדרכים ולהגן על המקנה הרב שהיה לו, וכן חצב בורות מים לצרכי חקלאות.

מפסוקים אלו אנו למדים כי עוזיהו השיב לגבולות יהודה את חבלי מישור החוף והשפלה, ואת החבלים הדרומיים, עד מצרים.

זאת בנוסף להרחבת שטח הממלכה עד אילת, ומזרחה (פס' ו-ח).


לחן: יוחנן זראי   ביצוע: להקת הדודאים

Volver al capítulo

יהוידע המלך!

 

לאחר מהפכת יהוידע, יואש מולך ביהודה. כפי שעולה מן הפרק מלכותו נחלקת לשני חלקים: בזמן שיהוידע בחיים (א-יד) ולאחר שיהוידע מת (יז-כז). כפי שגם כותב ספר דברי הימים יואש קרוב לה' כשיהוידע בחיים ועוזב את ה' לאחר מותו של יהוידע.

המקום שתופס יהוידע בפרק שונה מהתיאור בספר מלכים. במלכים ב י"ב בסיפור יואש, יהוידע מופיע בחלק הראשון של הפרק כשיואש מחזק את בדק הבית ובסך הכול נזכר רק שלוש פעמים. בפרקנו יהוידע נזכר אחת עשרה (!) פעמים, ונראה שהפרק כולו סובב סביבו.

במרכז הפרק מתואר מותו של יהוידע: "וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים וַיָּמֹת בֶּן-מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ. וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר-דָּוִיד עִם-הַמְּלָכִים כִּי-עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הָאֱ-לֹהִים וּבֵיתוֹ" (טו-טז). תיאור זה חריג בכמה מישורים. הראשון, ספר דברי הימים מביא דיווח על מוות של מישהו רק כשמדובר במלך מה שלא נכון כאן. שנית, גילו המופלג של יהוידע מזכיר לנו גדולי אומה אחרים. שלישית יהוידע נקבר "עם המלכים" (!). תיאור זה בא כמובן בניגוד גמור לקבורת יואש: "וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים" (כה).

התחושה היא כאילו בעיני ספר דברי הימים יהוידע היה מעין מלך. תחושה זו מתחזקת גם בסיפור ה"קשר" שבהמשך הפרק, שגם הוא לא מופיע בספר מלכים. זכריה בנו של יהוידע מוכיח את העם: "כֹּה אָמַר הָאֱ-לֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-מִצְו‍ֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי-עֲזַבְתֶּם אֶת-ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם" (כ). תוכחתו לא נשמעת בקרב העם והכתוב מנסח זאת כאילו העם מורדים בזכריה: "וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן" (כא). קשר זה מרד, ולכאורה השימוש בפועל הזה לא מתאים לנביא אלא דווקא למלך.

בהמשך שוב אנחנו נתקלים בשימוש בפועל הזה: "וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי-עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל-מִטָּתוֹ וַיָּמֹת" (כה). האנשים הקרובים ליהוידע קושרים קשר על יואש המלך ורוצחים אותו "בדמי בני יהוידע הכהן", כאילו יהוידע ובניו היו אלטרנטיבה למלכות.

כמובן שספר דברי הימים לא חושב שיהוידע היה צריך להיות מלך, מכיוון שהוא כהן ובנוסף לכך איננו מבית דוד, אך הוא מנסה להראות את חשיבותו ומעמדו של יהוידע. יהוידע הוא לא רק כהן, אלא הוא כמעט מלך, ואם היה בעצמו מלך אולי היה גואל את ישראל ומשיב אותם לה' בלב שלם, ולא רק בחייו אלא גם לאחר מותו, שהרי בניו הלכו בדרכו שלו.

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.