שבחו של אסא

 

הכתובים פתחו את סיפור מעשי אסא בדברי שבח והוקרה ואף פרשו את שכרו, וחתמו בדברי ביקורת וגנאי על מעשיו המקולקלים שעשה בסוף ימיו ופרשו את עונשו (בפרקים הבאים). מכיוון שאדם נידון לפי רוב מעשיו, ומעשי אסא רובם טובים, הוא ראשון למלכי בית דוד, הזוכה בספרנו להערכה חיובית, כבר בפתח 'דבריו' (=מעשיו): "ויעש אסא הטוב והישר בעיני ה' אלקיו" (א). הגדיל ממנו ספר מלכים שדמהו לדוד: "ויעש אסא הישר בעיני ה' כדוד אביו" (מלכים א ט"ו, יא), ואילו חז"ל הפליגו בשבחו יותר מהם ואמרו עליו שהוא ה'חביב' במלכים.

ואכן עסק אסא בעקירת עבודה זרה ואביזריה ובהשלטת תורה ומצוות :"ויאמר ליהודה לדרוש את ה' אלקי אבותיהם ולעשות התורה והמצוה" (ג). ולא נתקררה דעתו, עד שהביא את כל העם בברית מחודשת עם ה' (בפרק הבא). 

עם זאת אין עיסוקו בהשלטת תורה ומצוות בא לקפח את עיסוקו בענייני הממלכה הכלליים ובשקידה מתמדת על ביטחונה. הוא בונה ערי מצורה רבות ומטפח חילות רבים, מזוינים בכלי נשק משוכללים. ובשכר מעשים אלה הוא ראשון למלכי בית דוד - אחרי שלמה - שחלק ניכר מימי מלכותו הם ימי שקט ושלוה.

ספר מלכים קיצר במעשי אסא, ובפועל סיפר רק על העבודה הזרה ועל מלחמתו עם בעשא, ואילו לשאר מעשיו רק רמז, ובא ספרנו ופרסמם. בספר מלכים נכתב "וכל גבורתו" (מלכים א ט"ו, כג) ולא נתפרש מהי? בא ספר דברי הימים ופרש את מלחמת אסא בזרח הכושי. בספר מלכים כתוב "והערים אשר בנה" (שם), ונתפרש בספר דברי הימים: "ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה..." (ו).


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תרפד-תרפה

Volver al capítulo

נאה דורש ולא נאה מקיים

 

ספר דברי הימים האריך במעשה מלחמה אחת של אביה, אבל קיצר בדברי הערכה עליו. כנגדו קיצר בעל ספר מלכים במעשי אביה והאריך בדברי הערכה עליו: "וילך בכל חטאות אביו..." (מלכים א ט"ו, ג-ה). בעל ספר דברי הימים נמנע מלכפול את הגנות, ועם זאת אין הוא מתעלם ממנה אלא מסתפק ברמיזות שרומז אליה. בעצם העובדה שמלך אביה שלוש שנים בלבד יש ודאי מן העונש. גם בלשונות החתימה הנדירים בסוף הפרשה "בימיו (של אסא) שקטה הארץ עשר שנים" (כג), יש משום ביקורת קשה על המלחמות המרובות שעשו רחבעם ואביה בנו עם ירבעם. ועוד: שהיה נאה דורש בנאומו הגדול שנשא מעל הר צמרים, אבל לא נאה מקיים. תוכו לא היה כברו ולכך רומז בעל ספרנו בפתיחה לדברי אסא בנו (ראש פרק י"ד), שנאמר בה שאסא בנו הסיר את המזבחות ושאר אבזרי עבודה זרה מערי יהודה, ורמז בכך שאביה העלים עיניו מהם.

עיקרה של הפרשה הוא הנאום הגדול, שנשא אביה מעל הר צמרים באזני כל ישראל ויהודה (ד-יב). בנאום זה הדגיש אביה את הברית שנכרתה בין ה' לבין דוד וביתו וכינה ברית זו "ברית מלח" (ה) כלומר: ברית עולם, שאינה בטלה לעולם. ובעקבות דברי דוד, אבי אבי זקנו, אמר שמלכות בית דוד באה לממש בשפת המעשה ההיסטורי את ממלכת ה' (ח). וכרך וסמך את בית דוד עם בית המקדש, בהדגשה, שרק בו העבודה נערכת כתקנה וכסדרה. ונמצא שהמורד בבית דוד ממילא מורד במי ששכן את שמו בבית הגדול.

עם זאת, גינו חז"ל את הנאום, על שכינה את ירבעם וסיעתו בפרהסיה בשם "אנשים רקים בני בליעל" (ז) , ובכך ביזה בעקיפין גם את הנביא אחיה השילוני, שנתן לירבעם בדבר ה' את המלוכה על עשרה שבטים, ועל שהחשיד את כלל ישראל בעבודה זרה. 


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תרסד

Volver al capítulo

מלכות אביה

 

פרק י"ג מתאר את שנות מלכותו של אביה מלך יהודה. תיאור מלכות אביה בדברי הימים שונה מהותית מתיאורה במלכים ורוב החומר המובא בדברי הימים אינו מופיע במלכים. נעמוד על מספר עניינים.

1. קראו את הפרק והשוו אותו למל"א ט"ו א-י.
א. איזה חלקים נוספים בדברי הימים?
ב. כיצד מצטיירת דמותו של אביה בכל אחד מן המקורות? השוו את סיכום מלכותו של אביה במל"א ט"ו פס' ג לתיאורו בפרקנו.

2. עיינו בפס' ב' וענו: מיהי אם המלך? השוו למל"א ט"ו פס' ב. מיהי מעכה? השוו לדה"ב ט"ו פס' טז; עיינו בפירוש הרד"ק, כיצד הוא פותר את הבעיה?
רד"ק פס' ב: ושם אמו מיכיהו בת אוריאל - היא מעכה בת אבשלום הנזכרת למעלה ושני שמות היו לה לאביה, ומיכיהו ומעכה קרובים בלשון והרבה נמצאים בזה הספר אדם אחד נזכר בשתי שמות.

3. נאום אביה על הר צמרים (י"ג, ד):
א. היכן נמצא הר צמרים? מדוע נושא אביה את נאומו שם? עיינו ברש"י לפס' ד: ויקם אביה - שהלך אביה למלחמה על ירבעם במחוז של ירבעם בהר אפרים.
ב. נאום אביה מתאר את פילוג הממלכה באופן שונה מהפרקים הקודמים. קראו את פסוקים ה-ז והיזכרו בעיוננו בפרק י"א: כיצד מתואר רחבעם? כיצד מתוארים המורדים בו?

4. מלחמת אביה בירבעם: מהם יחסי הכוחות בין אביה לירבעם (פס' ג)? מה בסוף הכריע את המלחמה (פס' יד-יח)? איזה מסר מודגש בתיאור האירועים?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

שכם - תמצית הסיפור כולו

 

"וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ" (דברי הימים ב י', א, וכן במלכים א י"ב, א). כבר בסיפור הרקע להמלכת רחבעם, רומז הכתוב לדרמה שעומדת להתרחש בהמשך העלילה.

כבר מהפסוק הפותח את תיאור הסיפור עולה כי העם מערער על מלכות רחבעם, ואינו מקבל אותה כמובנת מאליה. הערעור על מלוכתו של רחבעם בא לידי ביטוי הן בשמו שמוזכר סתם, "רחבעם", ללא תואר הכבוד "המלך", והן בבחירה בעיר שכם כמקום ההמלכה. בחירה זו אינה של רחבעם, אלא של העם. העם בחר בשכם ורחבעם הולך לשם בעקבותיו: "כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ" (שם).

נראה כי הבחירה בעיר שכם דווקא, כמקום ההמלכה של רחבעם, יכולה ללמד אותנו על מהותו של הסיפור כולו.

על פי פרופסור פריש, שם של מקום שמוזכר בסיפור מקפל בתוכו מהות מסויימת של הסיפור, מעבר למידע גיאוגרפי. מעצם הקונוטציה שהוא מעורר הוא מלמד רעיון שמגולם במהות הסיפור. במקרה של שכם, העיר נקשרת בתודעה המקראית עם מאבק בין נקודת מבט מצומצמת וצרה של אנשים שפועלים באלימות לטובתם האישית ומתרכזים בכאן ועכשיו, לבין נקודת מבט רחבה של אנשים שמאמינים בקב"ה, ופועלים באורך רוח ובמתינות מתוך התחשבות במעגלי החברה שסביבם, במשפחה ובעם. עימות זה בא לידי ביטוי בכמה סיפורים שארעו בשכם: בניגוד בין אחי דינה ליעקב אביהם בהתמודדותם עם אונס דינה; בתגובה של אחי יוסף לחלומותיו לעומת תגובתו של יעקב; במאבק בין יותם לאבימלך לאחר מות גדעון אביהם; ובברית שכורת יהושע עם העם בסוף ימיו.

כך גם באירוע המלכת רחבעם אנו פוגשים במאבק דומה. העם וגם הילדים איתם נועץ רחבעם פועלים על פי האינטרס האישי, בכוחניות, מתרכזים בכאן ועכשיו תוך ניתוק מהדור הקודם. זאת לעומת הזקנים שמייצגים את נקודת המבט הרחבה יותר. כאשר בסופו של דבר ציר הצמצום מנצח. ההליכה בדרך זו גוררת את הפילוג והניתוק שיבואו בסוף הסיפור, ואת הסוף המר בו כל הצדדים מפסידים.


סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

אביה - צדיק או רשע?

 

פרקנו מתאר את מלכות אביה בן רחבעם (אבים בספר מלכים). כמו בפרק הקודם רובו ככולו של הפרק לא מובא בספר מלכים ואולי אף מעבר לזה: התיאור במלכים שונה לחלוטין מהתיאור בדברי הימים.

בספר מלכים מופיע שיפוט קצר על מלכות אביה: "וַיֵּלֶךְ בְּכָל-חַטֹּאות אָבִיו אֲשֶׁר-עָשָׂה לְפָנָיו וְלֹא-הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם-ה' אֱ-לֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו" (מלכים א ט"ו, ג) ולמעשה ה' נתן לו להמשיך למלוך רק בגלל שהוא היה נצר לבית דוד: "כִּי לְמַעַן דָּוִד נָתַן ה' אֱ-לֹהָיו לוֹ נִיר בִּירוּשָׁלִָם לְהָקִים אֶת-בְּנוֹ אַחֲרָיו וּלְהַעֲמִיד אֶת-יְרוּשָׁלִָם" (שם, ד). אביה של ספר מלכים הוא מלך שלא הולך בדרך ה' ולא מתנהג כמו סבא רבה שלו, דוד.

לעומת זאת בספר דברי הימים אביה מצטייר כמלך שאין עליו טיפת ביקורת. למעשה לא רק שבדברי הימים אין על אביה ביקורת, אלא שהוא מצטייר כמלך צדיק: "וַאֲנַחְנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַה' בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת" (י) וה' אף מסייע לאביה במלחמה נגד ירבעם: "וַיָּנוּסוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם אֱ-לֹהִים בְּיָדָם" (טז). כיצד ניתן לגשר על הפער העמוק בין שני התיאורים? האם אביה הלך בדרך ה' או לא?

נראה לי שבסופו של דבר אין כאן פער אמיתי, אלא מדומה. השאלה האם מלך הלך בדרך ה' או לא תמיד תלויה בשאלה למי משווים אותו. בספר מלכים מֻשְׁוֶוה אביה לאבי סבו, דוד, כפי שגם כתוב בפסוק: "וְלֹא-הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם-ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִד אָבִיו" (מלכים א ט"ו, ג). אביה עשה חטאים כמו אביו ולא הלך בדרך ה' בהשוואה לדוד.

בספר דברי הימים אביה לא מֻשְׁוֶוה לדוד אלא לירבעם. בנאום הארוך שמביא דברי הימים בשם אביה, הוא משווה את עצמו לירבעם ומסביר כיצד ממלכת ישראל שירבעם עומד בראשה עזבה את ה'. נראה שבנקודה זו אביה צודק. ירבעם הוא חוטא הרבה יותר גדול מאביה ולכן ה' מסייע לאביה במלחמה מול ירבעם. בהשוואה לירבעם, אביה הוא מלך שהולך בדרכי ה': הוא לא בונה עגלים, לא ממנה כהנים מליבו ולא מרחיק את העם מהמקדש.

מדוע ספר דברי הימים בוחר להשוות את אביה לירבעם? מדוע הוא לא נוקט בגישה של ספר מלכים ומשווה אותו לדוד? נראה שגם כאן מבקש ספר דברי הימים להבהיר כי ממלכת ישראל אינה מלכות לגיטימית, ואפילו המלכים החוטאים של ממלכת יהודה הם צדיקים לעומת המייסד של ממלכת ישראל, ירבעם.

Volver al capítulo

שרשרת הטעויות של רחבעם

 

רחבעם הוא מלך מאורגן ומתוכנן שמצליח ליזום ולהוציא לפועל תוכניות שמיטיבות עם ממלכתו ועוזרות לה גם שנים רבות אחרי מותו, אך כאשר מתעוררים משברים, כמו זה שמתרחש עם תחילת מלכותו, הוא אינו עומד בלחץ ונכשל בניהולם.

כששלמה מת ורחבעם עולה לשלטון במקומו, נראה מהפסוקים שהמעבר מתרחש בשקט, ללא מתנגדים: "וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו... וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו" (דברי הימים ב ט', לא; מלכים א י"א, מג). ובכל זאת, כנראה שכן מתעוררת איזו בעיה מכיוון שהוא נאלץ ללכת ולקבל את המלוכה מחדש: "וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ" (דברי הימים ב י', א; מלכים א י"ב, א).

בבחירתו ללכת לשכם, ולא להישאר בירושלים ולקיים בה את אירוע ההמלכה, הוא מנסה כנראה להביע שליטה וחוזק. אולם בהליכתו זו הוא גם מתרחק מבסיס הכוח שלו, וזו אולי הטעות הראשונה שלו, כפי שמתברר לנו בדיעבד.

את טעותו השנייה הוא עושה כשבתגובה לבקשת השבטים להקלה במיסים, הוא אינו עונה מיד, אלא מחכה שלושה ימים בטרם הוא משיב להם. המתנה זו מאפשרת לו לשקול את הבקשה במתינות ולהתייעץ עם יועציו, אך בקרב העם, שאינו חשוף להתייעצות, היא יכולה להתפרש כסימן לחולשה ולהססנות.

בסופו של דבר ההחלטה שקיבל מובילה להתפרצות מהומות ולמרד, ובניסיונו להתמודד עם המרד הוא עושה את טעותו הגדולה ביותר. המהומות פרצו בגלל כובד המיסים, וכדי להשקיט אותן הוא שולח את הדורם, שר האוצר האחראי על המיסים.

הדורם נרגם באבנים, וכשרחבעם שומע על כך הוא עצמו "הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם" (דברי הימים ב י', יח; מלכים א י"ב, יח). כך, במקום להפגין חוזק ושליטה ולהוציא לפועל את יכולות הארגון שלו, רחבעם מתגלה כהססן שבסופו של דבר בורח מהעם עליו הוא אמור למלוך.

 

סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך

לשמיעת השיעור המלא

Volver al capítulo

מלכות רחבעם

 

פרקים י"א-י"ב מתארים את ימי מלכותו של רחבעם וכוללים פרטים רבים שאינם מופיעים במקבילה במלכים. בלימוד נראה את ההבדלים בין התיאורים וננסה לעמוד על משמעותם.

1. רובו של פרק י"א (פס' ה-כג) אינו מופיע במקבילה במלכים והוא עוסק בתיאור מלכותו של רחבעם מבחינה מדינית. מה מוסיפים פסוקים אלו לתיאור מלכות רחבעם? איזה רושם הם יוצרים על המלך? כיצד הם עומדים ביחס לתיאור מסע שישק בפרק הבא?

2. תיאור מלכות ירבעם המופיע באריכות רבה בפרקים י"ב-י"ד בספר מלכים, מושמט מספר דברי הימים. לעומת זאת חטאות ירבעם מתוארות בקצרה בדה"ב פרק י"א פס' יד- טז. מה עומד במרכז התיאור בספרנו? מי החוטא המרכזי ומהי תגובת העם?

3. ההבדלים בין דברי הימים למלכים בתיאור מלכות רחבעם הם דוגמא ברורה לאחד המסרים החשובים אותם רוצה בעל דברי הימים להעביר בתיאור ההיסטוריוגרפי: כתיבת תולדות תקופת המלוכה על פי עקרונות תורת הגמול והדגשת הצדק האלוקי בכל שלב ושלב. ימי מלכותו הראשונים של רחבעם הם ימי שלווה ושגשוג בגלל דבקותו בקב"ה ואילו מסע שישק בפרק הבא הוא עונש על חטאיו.

א. עיינו בפרק י"א פס' יז; פרק י"ב פס' א-ב; ובפס' ו-ז. שימו לב להסבר שנותן בעל דברי הימים למאורעות באופן שמדגיש את הצדק האלוקי.

ב. שימו לב גם לדברי שמעיה הנביא בפרק י"ב פס' ה-ח המדגישים גם הם את עקרונות התשובה והגמול.

ג. קראו את דברי המדרש, איזה מעגל היסטורי סוגר מסע שישק על פי המדרש?

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מז:
ג' חזרו למקומן. ישראל והתורה והכסף והזהב.
ישראל היו מעבר הנהר, שנאמר "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי" וגו' (יהושע כ"ד ב). ומנין שחזרו למקומן? שנאמר "להן מן די ארגיזו אבהתנא לאלהא שמיא" וגו' (עזרא ה' יב).
התורה היתה מן השמים, שנאמר "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמות כ' יח). ומנין שחזרה למקומה? שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כ"ג, ה).
הכסף והזהב היו מארץ מצרים, שנאמר "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב" (שמות ג' כב). ומנין שחזרו למקומן? שנאמר "ויעל שישק מלך מצרים... ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך" (דה"ב, י"ב ט).

4. השוו את סיכום מלכות רחבעם בפרק י"ב, פס' יג-יד לסיכומה במל"א י"ד פס' כט-לא. עמדו על ההבדל בין התיאורים. כיצד לדעתכם ניתן להסביר אותו?


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

הכרובים הדום רגליו

 

סוף כל סוף, אחרי איסוף החומרים, גיוס העובדים ושרטוט התכניות, שלמה מתחיל לבנות את המקדש בירושלים. הוא בונה את קודש הקודשים ומכניס אליו את הכרובים: "... וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר. וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לְקִיר הַבָּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר. כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת" (דה"ב ג, י-יג).

השוואה בין מידות כנפי הכרובים (חמש אמות לכנף) ובין מידות המבנה (עשרים אמה) מעלה שהכרובים מילאו את כל חלל החדר מקצה אחד ועד לקצה השני. הציפוי של הכרובים בזהב שהצטרף לחיפוי הזהב של החדר חיבר את כל חלקי הקונסטרוקציה ליחידה אחת.

בשמות כ"ה ישנו תיאור אחר של הכרובים שהונחו על ארון הברית במשכן. כיוון שמידות הארון שם הן אמתיים וחצי אורך, אמה וחצי רוחב ואמה וחצי גובה ניתן להניח שגודל הכרובים שם היה קטן בהרבה מהכרובים שמתוארים במקדש שלמה.

מדוע יש הבדל בגודל הכרובים בין המשכן למקדש?

הכרובים, ככל הנראה חיות מכונפות, מוזכרים בחזון של יחזקאל ובספר תהילים כחלק מתיאור מרכבת ה' או כהדום רגליו. הם מסמלים את הנוכחות של א-לוהים בקרב העם. הגודל של הכרובים במשכן והמיקום שלהם על ארון הברית תואם את סגנון החיים של עם ישראל, הנודד ממקום למקום. לעומת זאת, עם בניית המקדש, הדום רגליו של ה' הופך להיות חלק מהבניין עצמו. הוא מבטא את השאיפה לקביעות ויציבות של א-לוהים בביתו בירושלים.


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

סיפור שישק - היסטוריוסופיה

 

פרקנו עוסק בסיפור עליית שישק, סיפור המופיע גם בספר מלכים (מלכים א י"ד, כה-כח), אך מרחיב אותו מאוד. מה משמעות ההרחבות של דברי הימים על הסיפור במלכים?

השוואה בין הכתוב במלכים ובדברי הימים מגלה כי מרכז הפרק (פס' ט-יא) לקוח מתוך ספר מלכים, אך כל שאר הפסוקים הם הרחבה של ספר דברי הימים. נתבונן במבנה הפרק (למבנה הרחב והמלא לחצו כאן):

א. פתיחה – חטאי רחבעם

ב. האיום

ג. התוכחה והכניעה

ד. עליית שישק

ד1. התמודדות רחבעם

ג1. הכניעה

ב1. התרת האיום

א1. סיכום – חטאי רחבעם

הפרק מסודר בצורה כיאסטית כך שהחלק הפנימי של הפרק מספר על עליית שישק, אך כל שאר החלקים מתייחסים למה שקורה מסביב: העיסוק בחטאי רחבעם ועם ישראל. רכיבים א ו-ג עוסקים בחטאי רחבעם ועם ישראל ובאמירה הקשה של הנביא: "וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר ה' אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף-אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד-שִׁישָׁק" (ה). בספר דברי הימים עליית שישק היא למעשה איום על חורבן ירושלים: "וּבְהִכָּנְעוֹ שָׁב מִמֶּנּוּ אַף-ה' וְלֹא לְהַשְׁחִית לְכָלָה" (יב). כך גם האיום בפרקנו (רכיב ב) הוא חריף יותר מאשר בספר מלכים. תיאור הגעתו של שישק לכיוון ירושלים הוא עוצמתי ודרמטי הרבה מעבר למה שמוזכר בספר מלכים.

כך ספר דברי הימים לא מוסיף פרטים חדשים על הסיפור עצמו אלא מוסיף לו נופך היסטוריוסופי. עליית שישק היא לא רק אירוע היסטורי סתמי כפי שמתואר בספר מלכים, אלא היא קשורה במצב הרוחני של רחבעם ועם ישראל. השינוי בין תחילת התהליך לסופו בא לידי ביטוי במסגרת הסיפור. בתחילה החוטאים הם רחבעם ועם ישראל: "וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת-תּוֹרַת ה' וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ" (א) ואילו בסיום הסיפור עם ישראל לא נזכר כחוטא אלא רחבעם לבדו: "וַיַּעַשׂ הָרָע כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת-ה'" (יד). שישק מגיע בעקבות חטאי רחבעם ועם ישראל, והוא לא מחריב את ירושלים בגלל כניעת עם ישראל ושיבתם אל ה' רגע אחרי כן.

Volver al capítulo

הר הבחירה

 

כתב אבי מורי ד"ר יחיאל בן-נון בפתח המאמר שהִצבתי בראש ספרו, 'ארץ המוריה - פרקי מקרא ולשון[1]:

משמעות השם ״מוריה״ שווה (בגיוון קל) למשמעות המשפט ״ה׳ יִרְאֶה״.

הוא מורכב משני היסודות ׳מורי׳ + ׳יה׳, כלומר ׳ה׳ מַרְאֶה׳ (=מוֹרֶה). אין ספק ששני הפעלים מורים על דבר אחד - ׳ראייה׳ שהיא ׳בחירה׳ - כמו בהמשך הפרשה (בראשית כב, ח):
״א-להים יִרְאֶה לו השֶׂה לעֹלָה״, דהיינו ׳יבחר׳.

בבניין קל, ״ה׳ יִרְאֶה״ = יבחר; ואילו בבניין הפעיל, ׳ה׳ מוֹרֶה, כלומר: מודיע לבני אדם על בחירתו.

השם המיוחד הזה, "מוריה", נזכר רק פעמיים(!) בכל המקרא - "ארץ המֹריה" בראש פרשת העקדה (בראשית כב, ב),  ובהתחלת הבנייה של "בית ה' בירושלִַם בהר המוריה..." (ג, א).
וראו זה פלא - הפסוק בדברי-הימים לא מזכיר כלל את העקדה, לא את אברהם ולא את יצחק (כפי שהיה עושה כל נער/ה יהודי/ה בדרשת בר/ת-מצוה), אלא "וַיָחֶל שלמה לבנות את בית ה'... בהר המוריה, אשר נִרְאָה (=התגלה לשם בחירה) לדוד אביהו, אשר הכין במקום [ההקרבה של] דויד בגֹרן אָרְנָן היבוסי" (ג, א).

בשני המקרים מדובר במפורש בבחירת המקום המקודש ביותר -
"ויקרא אברהם שֵם המקום ההוא - ה' יִרְאֶה (=יבחר), אשר יֵאָמֵר היום: בהר ה' יֵרָאֶה" (=כל הראוי להיבחר, ולעמוד לפני ה'; בראשית כב, יד);
"ויאמר דויד: [על מקום עצירת המגפה] זה הוא בית ה' הא-להים, וזה מִזבֵּח לעֹלה לישראל"(דברי-הימים-א כא, ל);

בשני המקרים מדובר בבחירה של הצלת חיים יוצאת דופן -
מניעת השחיטה של יצחק, ומבחירת המקום הרצוי, וקרבן האיל הראוי, נובעת גם הפסקה מוחלטת של קרבנות אדם - "לא תעשה כן לה' א-להיך [לעולם], כי כל תועבת ה' אשר שָׂנֵא עשו... כי גם בניהם ואת בנֹתיהם ישרפו באש לאלֹהיהם" (דברים יב, לא);
עצירת המגפה הנוראה אחרי חטאי הספירה - "ויבן שם דויד מזבח לה'... ויקרא אל ה', ויענהו באֵש מן השמים על מזבח העֹלה - ויאמר ה' למלאך, ויָשֶב חרבו אל נְדָנָהּ" (דברי הימים א כא, כו-כז).

עבורנו, העיקר הוא בבחירת ה' באברהם וביצחק, במקום מזבח העקדה, ובאיל שהועלה "לעֹלה, תחת בנו" - עבור דויד ושלמה (לפי פרשנותו[2] של 'דברי-הימים'), העיקר היה בהתגלות ה' לדויד, שעצרה את המגפה הקטלנית, "בגרן ארנן היבוסי" (ג, א).

----------------------------------------------

[1] אלון שבות התשס"ו, עמ' 42-3.
[2] בשמואל ב (כד; ובמלכים), בחירת המקום משתמעת, אך איננה מפורשת, וגם "הר המוריה" לא נזכר!


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.