"וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר" (שמות ל"ז, יז)

תמצא בכל המעשה שידייק לשון המעשה כלשון המצוה

וצריך לדעת למה שינה במנורה, שבמצוה אמר "מנורת זהב" (שמות כ"ה, לא) וכאן אמר "את המנורה".

ואולי כי לפי מה שאמרו ז"ל (מנחות כ"ח, ב) כי המנורה באה גם מהמתכות דכתיב "תעשה" לרבות,

לזה אמר ה' "מנורת זהב", לומר כי מה שהתיר בריבוי "תעשה" אינו אלא לדורות, אבל במשכן מעכב להיות זהב,

ולזה הסמיך "מנורת זהב" בלא הפסקה לומר שאין מעשיך במנורה אלא של זהב.

בפרקים הקרובים, עד לסיום ספר שמות, נקרא על בניית המשכן וכליו, כפי שה' ציווה בפרקים שקדמו לחטא העגל.

מצוות השבת (א-ג)

הכתוב חוזר שוב על מצוות השבת. הפעם משה מקהיל את העם ולפני שהוא מדבר איתם על התרומה למשכן הוא מוסר להם על מצוות השבת "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת" (ב).

התרומה של בני ישראל למשכן (ד-כט)

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת" (שמות ל"ו, ח)

... לא הוצרך משה לפרוט להם כל המעשה דבר בדבר כאשר הוזכר בצואה ובמעשה, אבל קצרו להם כאלו אמר שיעשו משכן בעשר יריעות חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב, וכיוצא בזה בכל המלאכה. בקצרה רמז להם הענין, והם הבינו הכל, על כן לא האריך בפרט הזה, ירמוז הכתוב חכמתם ובינתם וטוב השכל שבהם...

הלוחות השניים והברית המחודשת (א-י)

התרחקות ה' מהעם (א-יא)

בפרק ל"א מופיע ציווי על השבת בסמיכות לפרשיות המשכן. מה הקשר בין השבת למשכן? ומה התחדש בציווי זה לעומת הציווים הקודמים על השבת?

בתחילת פרשת ויקהל, לפני עשיית המשכן, מודגשת נדיבות הלב הרבה של כל העם למלאכת המשכן, מי ברכוש ומי בכשרון ובזמן. אך עלינו לזכור שבאמת כל מה שנותן האדם לה' הוא מתוך מה שזכה הוא לקבל ממנו. 

"וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים"  (שמות ל"א, יח)

הארון, שנועד לקלוט את הלוחות, היה עשוי מעץ,

ואילו לוחות התורה היו עשויים אבן.

זאת התורה הנתונה לנו לא יחול בה שינוי לעולם,

ואילו אנחנו, מקבלי התורה ומקיימיה,

נתעלה בה ועל ידה בתהליך של השתלמות נצחית. 

לאחר שהתחדשה הברית בין ה' לישראל, יש צורך לחזור על חלק מן המצוות, ובעיקר יש צורך בהזמנה מחודשת לבוא אל בית ה'.

הפסוק "פוקד עוון אבות על בנים" (ז) יוצר קשר הדוק בין מעשי האבות למעשי הבנים. ננסה לבחון את שאלת ההשפעה של המעמד החברי של האב על השכלתם והצלחתם של בניו.