"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, ב)

כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות,

וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד,

וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה,

וכרת עמהם ברית על כל זה,

עיון מחודש במשמעות המלים "משכן" ו"מקדש" בפסוקים, בשונה מן השימוש הרגיל בלשוננו.

"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות ל"ח, ח). 

 

וטעם "הצובאות", כי משפט כל הנשים להתיפות לראות פניהם בכל בקר במראות נחשת או זכוכית לתקן הפארים שעל ראשיהם, הם הנזכרים בספר ישעיה (ג', כ). כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום.

והנה היו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם, ונתנו מראותיהן נדבה, כי אין להם צורך עוד להתיפות. רק באות יום יום אל פתח האהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. 

 

 

 

"וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא" (שמות ל"ד, ב-ג) 

 

מדרש תנחומא כי תשא, לג

מהו הזֵר והיכן היה מקומו בשולחן? נחבר בין מחלוקת התנאים בדבר מיקום המסגרת להבנת הפסוקים המתארים את עשיית הזֵר לשולחן.

דיני החסד של אבידה ופריקה נמצאים במרכזה של פסקה העוסקת במשפט, ללמדנו את חשיבותם בביסוס חברה של צדק.

כיצד ניתן להבין את סדר הנושאים המופיעים בפרקנו? ומהו החוט החורז אותם לרצף אחיד?

מה פשר השימוש בלשון 'אנכי' בתחילת עשרת הדברות? נעיין בהצעות שהובאו במדרשים השונים.

"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (שמות כ"ג, ח)

 

אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד,
סוף שתטרף דעתו עליו,
וישתכח תלמודו,
ויכהה מאור עיניו.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

הסיפור של התנ"ך מתואר בתבנית של עליות וירידות. לכל אורך התנ"ך אנו רואים מצבים של כישלון, ירידה ואפילו חורבן כאשר תמיד לאחר מכן מגיעה העלייה, הישועה והטוב. כל ספר בתנ"ך מסתיים בצורה חיובית - תמיד קיימת התקווה לגאולה ולטוב שעוד יבוא. 

Pages

x