הפסוק האחרון בפרשת המן שולח אותנו קדימה, אל סופה של ירידת המן, כאשר העם יקריבו את העומר ויתחייבו בחלה ובמנחות.

"ויִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (שמות י"ח, ב)

מכילתא דר' שמעון בר יוחאי י"ח ב

אימתי שלחה?

בשעה שאמר לו המקום למשה: "לך והוציא את ישראל ממצרים", לקח את אשתו ואת בניו והרכיבם על החמור.

אמר לו המקום לאהרן: צא לקראת אחיך המדברה.

יצא לקראתו התחיל מגפפו ומנשקו. אמר לו: משה אחי, היכן היית כל השנים הללו?

אמר לו: במדין.

אמר לו: מה טיב אלו בני אדם שעמך?

אמר לו: אשתי ובני הן.

באמצעות סיור וירטואלי במפה באתר התנ"ך נערוך היכרות עם מספר מקומות בספר יונה ביניהם: תרשיש, אליה ניסה יונה לברוח; והעיר נינווה המתוארת כעיר גדולה. מתוך כך נשפוך אור על המסופר בספר יונה.

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות י"ח, כא)

אנשי חיל - עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים.

אנשי אמת - אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעין.

שנאי בצע - ששונאין את ממונם בדין, כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא לאו דיינא הוא [=כמו שאומרים: כל דיין שמוציאים ממנו ממון בדין, במשפט, אינו דיין.]. 

כיצד יוצרים מנגנון של מנהיגות הראויה לאמון העם?

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ, כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם"  (שמות י"ג, יט)
 

חז"ל (סוטה יג, א) דרשו על משה פסוק "חכם לב יקח מצוות" (משלי י', ח) שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות. 

יציאת מצרים מהווה סמל לאפשרות השחרור משעבוד, ולאופן הנכון בו צריך להתבצע השחרור.

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', יז)

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שמות פרשת פקודי פרק מ 

ויהי בחדש הראשון - 
זה ניסן, שנאמר "ראשון הוא לכם" (שמות י"ב, ב),
חדש שבו נתבשר אברהם אבינו ביצחק,
וחדש שבו נגאלו ישראל ממצרים,
חדש שבו עתידין ליגאל.

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם" (שמות ל"ו, ח)

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) שמות פרשת ויקהל פרק לו 

"ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות".

ולהלן [פרק ל"ז] התחיל בארון,

אמר בצלאל: בתחלה אדם בונה בית ואחר כך מתקן כלים ומכניסן לתוך הבית,

"וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמות ל', טז)

ונתת אתו על עבודת אהל מועד -
למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל,
מפני שנכנס בהם מגפה,
כמו שנאמר (שמות ל"ב, לה): "ויגוף ה' את העם".