עשיית הארון (א-ט)

את ארון העדות עושה בצלאל, כפי שציווה ה', מעץ מצופה בזהב. בצדדיו הוא יצק אליו ארבע טבעות ובהן יש להכניס את המוטות שאיתן ניתן להזיז את הארון ממקום למקום. מעל הארון באה הכפורת שמורכבת משתי דמויות של כרובים, שהמראה שלהם לא הובהר בכתוב אלא רק שהכנפיים שלהם מכסים את הכפורת והם פונים זה אל זה. בתוך ארון העדות יש לשים "אֶת-הָעֵדֻת" – העדים של הברית הלא הם לוחות העדות.

עשיית השולחן (י-טז)

העם מביאים תרומה למשכן (א-ז)

לבצלאל ואהליאב מצטרפים כל איש חכם לב כדי לבנות את המשכן. קבוצת האומנים והבנאים לוקחים את התרומה שהביאו בני ישראל ואז הם אומרים למשה "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ" (ה). משה מעביר צו במחנה להפסיק להביא תרומה למשכן. וכעת ניתן לגשת אל המלאכה.

יריעות המשכן (ח-יג)

"וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר" (שמות ל"ז, יז)

תמצא בכל המעשה שידייק לשון המעשה כלשון המצוה

וצריך לדעת למה שינה במנורה, שבמצוה אמר "מנורת זהב" (שמות כ"ה, לא) וכאן אמר "את המנורה".

ואולי כי לפי מה שאמרו ז"ל (מנחות כ"ח, ב) כי המנורה באה גם מהמתכות דכתיב "תעשה" לרבות,

לזה אמר ה' "מנורת זהב", לומר כי מה שהתיר בריבוי "תעשה" אינו אלא לדורות, אבל במשכן מעכב להיות זהב,

ולזה הסמיך "מנורת זהב" בלא הפסקה לומר שאין מעשיך במנורה אלא של זהב.

בפרקים הקרובים, עד לסיום ספר שמות, נקרא על בניית המשכן וכליו, כפי שה' ציווה בפרקים שקדמו לחטא העגל.

מצוות השבת (א-ג)

הכתוב חוזר שוב על מצוות השבת. הפעם משה מקהיל את העם ולפני שהוא מדבר איתם על התרומה למשכן הוא מוסר להם על מצוות השבת "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת" (ב).

התרומה של בני ישראל למשכן (ד-כט)

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת" (שמות ל"ו, ח)

... לא הוצרך משה לפרוט להם כל המעשה דבר בדבר כאשר הוזכר בצואה ובמעשה, אבל קצרו להם כאלו אמר שיעשו משכן בעשר יריעות חמש כנגד חמש, והם הבינו כי יעשו לולאות מקבילות וקרסי זהב, וכיוצא בזה בכל המלאכה. בקצרה רמז להם הענין, והם הבינו הכל, על כן לא האריך בפרט הזה, ירמוז הכתוב חכמתם ובינתם וטוב השכל שבהם...

הלוחות השניים והברית המחודשת (א-י)

התרחקות ה' מהעם (א-יא)

בפרק ל"א מופיע ציווי על השבת בסמיכות לפרשיות המשכן. מה הקשר בין השבת למשכן? ומה התחדש בציווי זה לעומת הציווים הקודמים על השבת?

בתחילת פרשת ויקהל, לפני עשיית המשכן, מודגשת נדיבות הלב הרבה של כל העם למלאכת המשכן, מי ברכוש ומי בכשרון ובזמן. אך עלינו לזכור שבאמת כל מה שנותן האדם לה' הוא מתוך מה שזכה הוא לקבל ממנו. 

"וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים"  (שמות ל"א, יח)

הארון, שנועד לקלוט את הלוחות, היה עשוי מעץ,

ואילו לוחות התורה היו עשויים אבן.

זאת התורה הנתונה לנו לא יחול בה שינוי לעולם,

ואילו אנחנו, מקבלי התורה ומקיימיה,

נתעלה בה ועל ידה בתהליך של השתלמות נצחית.