פרקנו מספר על החלטת דוד לִמְנות את העם, החלטה שנחשבה חטא, העונש שהגיע בעקבות החטא והתיקון של דוד: הקמת המזבח בגרן ארונה.

החטא: מניית העם (א-יא)

דברי דוד האחרונים (א-ז)

דוד נושא נאום אחרון: "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים... וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (א). הנאום כתוב בצורה של מזמור עם אמצעים ספרותיים: משלים ותקבולות. בדבריו מדגיש דוד את הברית שלו עם ה', שאינה זמנית ומתחלפת כמו אור השמש הזורח בבוקר ושוקע בערב, אלא קבועה ונצחית: "כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי" (ה). ברית זו תשרוד ותנצח את האויבים הממשיכים לקום עליה, באמצעות גיבוריו של דוד, שרשימה של שמותיהם מופיעה בהמשך פרק.

לפנינו דברי שירה של דוד. המזמור ארוך מאוד, ונחלק אותו ליחידות גדולות כדי להבין את דברי דוד:

פתיחה (א-ד)

דוד פותח בדברי שבח כלליים בתחילת דברי השירה שלו: "אֱ-לֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ, מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי, מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמֵאֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ". בדיוק כפי שאנו עושים בתפילה: אנו משבחים באמירות כלליות את הקב"ה ואז עוברים לעיקר התפילה.

תפילה לה' (ה-כה)

פרקנו מחולק לשני חלקים גדולים. בחלק הראשון מופיע סיפור הרעב, דוד והגבעונים (פסוקים א-יד) ובחלק השני מלחמות נוספות שהיו בימי דוד (פסוקים טו-כב). אנו נתרכז בחלק הראשון בלבד. נשים לב כי חלקי הסיפור בכל פעם פותחים מעגל שנסגר רק בחלקו השני.

לפניכם מבנה הפרק. לחצו על לחצני הפלוס כדי לקרוא ולהבין את הסיפור.

מרד חדש (א-ח)

מרד חדש - והפעם משבט בנימין. שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מכריז על המרד בתקיעת שופר ומפיץ את האמירה "אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי, אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל" (א). מה עושים?

דוד מצווה על עמשא, שר צבאו החדש, לגייס בתוך שלושה ימים את אנשי יהודה ולהתייצב מול דוד בירושלים. עמשא מתעכב והזמן דוחק. דוד אינו יכול להמתין, והוא שולח את אבישי (אחיו של יואב) עם מי שנמצא בירושלים להילחם בשבע בן בכרי.

רצח עמשא בן יתר (ט-י)

In the beginning of Sefer Devarim, Moshe reminisces of the time when he appointed judges in order to decrease his own, impossible workload. While doing so, he relates the instructions that he gave to those judicial appointees at that time: to rule in a fair manner, to recognize that not only do our brothers deserve justice, but the stranger does, as well, not to show favoritism, and to listen to the lowly member of society just as you listen to others. One additional command given to them reads as follows: “Fear no man [lo taguru], for judgment is God’s” (Devarim 1:17).

אבלות דוד על אבשלום (א-ה)

דוד מתאבל על בנו אבשלום שנרצח על ידי יואב: "וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (א). מסתבר שהאבל של דוד השפיע על כל העם: "וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל הָעָם כִּי שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ" (ג). בסופו של יום העם חש כי המלחמה נכשלה, אף שלמעשה דוד ניצח.

ההכנות ללחימה באבשלום (א-ה)

דוד מחלק את הצבא לשלוש זרועות שאמורות להילחם עם הצבא הגדול של אבשלום. דוד מעוניין להילחם גם הוא, אך העם מונע זאת ממנו. דוד מצווה בפירוש את הלוחמים להיזהר עם אבשלום בנו: "לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם" (ה).

הלחימה (ו-ח)

כיצד לפגוע בדוד המלך: עצת אחיתפל ועצת חושי (א-יד)

אבשלום מעוניין לתקוף את דוד ומחנהו ומתייעץ עם אחיתפל. כפי שכבר נאמר בפרק הקודם, עצת אחיתפל היא: "כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱ-לֹהִים - כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל" (ט"ז, כג). אחיתפל מייעץ ללכת אל דוד בלילה עם קבוצה של 12,000 חיילים ולתקוף אותו. אבשלום ויועציו סבורים שהעצה של אחיתפל טובה: "וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ד).