הפרק מהלל מאוד את יופיו של אבשלום וגם חכמים מתעסקים בשערו הארוך ובחיצוניותו המרשימה. ועל מה כל זה נועד לכסות?

את המעשה החד פעמי שעשה דוד עם בת שבע, מדרדר בנו אמנון לשפל נוראי אף יותר. שלב העונש של דוד הגיע. ודוד? הוא שותק.

פרשת אמנון ותמר מזכירה את פרשת יוסף - כתונת הפסים, "הוציאו כל איש מעלי" והשנאה המתגלה. העמדת שתי הפרשות זו מול זו מדגישה את אי התגובה של דוד למעשה אמנון וצועקת את הצעקה הזו.

דור דור ונביאיו. כל דור ונתן הנביא שלו. מ"כבשת הרש" של נתן הנביא, ועד "על זאת" של נתן אלתרמן. כל נביא בדורו צריך למחות על עוול ולהרבות צדק ויושר.

בין ירידתו של דוד לקעילה לבין יציאתו משם מגיע אליו אביתר עם האפוד, ובכך משנה את אופי התשובות שמקבל דוד מה'.

מעבר לגזלה המתוארת במשל כבשת הרש באה בו לידי ביטוי גם אטימות גדולה בין מעמדות. ועל כך פוסק דוד כי בן מוות האיש העושה זאת.

"וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ" (שמואל ב ב', יד)

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק א הלכה א

אבנר למה נהרג?...

רבי יהושע בן לוי אמר: על שעשה דמן של נערים שחוק

שנאמר: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקומו".

איננו מתכחשים לחטאו של דוד, אך גם איננו שוכחים את גדולתו לפני החטא ולאחריו, ואת יכולתו המופלאה להודות בחטא ולחזור בתשובה. מכאן אנו לומדים עקרון חשוב: אל לנו לצמצם את האדם למעשה העבירה, חמור ככל שיהיה.

"וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו" (שמואל ב ב', כא)  

נטה לך - כי הרודף אחר מי ושב מאחריו הנה לקלון יחשב, ולזה אמר לו אבנר: אם מפני הכבוד לא תרצה לשוב מאחרי עשה זאת "נטה... על ימינך" וכו' להיות נראה שלא אחרי רדפת כי אם אחר נער אחר, ואחוז באמת אחד מן הנערים ולא תכנו נפש כי אם קח חליצתו, ויחשבו הכל כי אחריו רדפת והשגתו.