הרמב"ן רואה באמירה אחת של אליהוא המופיעה בפרקנו סוד גדול. סוד זה, לטענתו, הוא הפתרון היחיד לשאלת הגורל הרע הפוקד אדם טוב, והוא סוד גלגול הנשמות.

בפרק ל"ב אנו פוגשים לראשונה את אליהוא. אליהוא, כפי שנראה, נכח במהלך כל הוויכוח ושתק. הוא ציפה לשמוע דברי חכמה מהזקנים ממנו אך לכשנתבדה החליט לומר הוא את דבריו ולא לשתוק יותר.

"אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן, אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי, תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה, תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב" (איוב ל"א, לח-מ)

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא י - עשר תעשר ד"ה [ז] אם עלי 

... באותה שעה אמר איוב לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים לא כך אמרתי לפניך, אלא בלשון הזה אמרתי לפניך: 

"אם עלי אדמתי תזעק" - אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי 

בין שתיקה לשתיקה נערך לו בספרנו מופע של מילים בו כל דובר מציע את מרכולתו ואשר שיאו ברצף ארוך של שבועות.

גם אחרי שאיוב מסביר לרעיו שוב ושוב לאורך הספר שהוא לא חטא, ושסבלו אינו עונש, אלא מבטא חוקיות אחרת בעולם בלתי מובן לאדם, בתוך תוכו הוא מתקשה להתמיד ברעיון זה. 

איוב מתקשה להתמודד עם יחסה הלועג והמזלזל של הסביבה אליו, אך יש מישהו נוסף שמתבונן בו ושותק וזה מייסר אותו יותר מהכל.

בפרק ל' מתאר איוב את חוויית ההשפלה הנוראה אותה הוא חווה. הוא מתאר כיצד אותם אלו שהיו בתחתית החברה הם אלו שלועגים לו כעת ורומסים את כבודו. ואת זה קשה לו לשאת במיוחד.

בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לבין רעיו. בפרקים ט"ז-י"ז מובא מענה איוב לאליפז.

יחס הרעים לאיוב (א-י)

בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לבין רעיו. בפרקים ט"ז-י"ז מובא מענה איוב לאליפז.

איוב מוכיח את רעיו (א-ו)

איוב בא בטענות כלפי רעיו: "שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם" (ב), כלומר דברי הנחמה שלכם הם חסרי תועלת. איוב אומר שגם הוא יכול היה לומר דברי נחמה, אילו רק היה במצב הזה: "גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי" (ד).

בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לבין רעיו. בפרקנו מובאים דברי אליפז לאיוב.

תוכחה לאיוב (א-טז)