בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לרעיו. בפרקנו מובאים דברי צופר לאיוב.

תוכחה לאיוב (א-ו)

בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לרעיו. בפרקים ט'-י' מובא מענה איוב לבלדד.

"הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי" (א-ז)

איוב דורש מה' לדעת על איזה חטא הוא מעניש אותו: "אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי?" (ב), ותוהה האם האל נהנה לייסרו: "הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ. הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה" (ג-ד).

ה' יוצר האדם - ומייסרו?! (ח-יז)

בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לרעיו. בפרקים ט'-י' מובא מענה איוב לבלדד.

חוזקו של ה' (א-י)

בפרקים ד'-י"ד מופיע מחזור הויכוחים הראשון בין איוב לרעיו. בפרקנו מובאים דברי בלדד לאיוב.

ה' לא מעוות משפט (א-ז)

הטענה המרכזית של בלדד היא שהאל גומל לאדם לפי מעשיו, שהרי "הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט? וְאִם שַׁדַּי יְעַוֵּת צֶדֶק?" (ג). מכאן שבניו של איוב מתו בגלל חטאם: "אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם" (ד), אך לאיוב יש עוד תקווה ולכן עליו להתפלל לה': "אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל אֵל וְאֶל שַׁדַּי תִּתְחַנָּן. אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ" (ה-ו).

"יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ" (איוב כ', כח)

ויקרא רבה (וילנא) פרשת מצורע פרשה יז סימן ב 

הדא הוא דכתיב: "יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו" (איוב כ', כח) - יהו גוררין ומוציאין, אימתי? ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש. הא כיצד?

אדם אומר לחבירו: השאילני קב חטים, ואמר לו: אין לי, קב שעורים, אין לי, קב תמרים, אין לי,

אשה אומרת לחברתה: השאילני נפה, היא אומרת: אין לי, השאילני כברה, ואומרת: אין לי,

"אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ" (איוב כ', כא) 

"אין שריד לאכלו" - לא שייר ממאכלו לחלק לעניים.

"על כן לא יחיל טובו" - לא יצליח, כמו "יחילו דרכיו" (תהלים י', ה). 

ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניהם צרה באורחים כי כן העיד על סדום: "גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל ט"ז)

ורבותינו פירשו "אין שריד לאכלו" - לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג', ה).

צופר הנעמתי עונה לאיוב אך בעצם לא מחדש דבר על דברי קודמיו. עיקר טענתו היא כי אנו רואים רק מקטע קטן מעולמו הגדול של הבורא וצריך להסתכל על הדברים בפרספקטיבה של זמן. הצלחת הרשע היא זמנית וכגודל הצלחתו כך גודל מפלתו.

בפרק י"ט פונה איוב אל הרֵעים ומתאר עד כמה הם במילותיהם פוגעים בו ומדכאים אותו. דווקא במצבו הקשה, כשהוא חש במלכודת, הוא מוצא את עצמו לגמרי לבד. הוא מבקש מרעיו שלפחות הם יהיו לצידו. וכשחש שאין עם מי לדבר מקווה שלפחות יכתבו מילותיו. את דבריו הוא מסיים בידיעה שיש אלוקים ובתקווה שיתגלה אליו.

איוב הסובל מתאר בפרקנו את תחושותיו הקשות, תחושות של ניכור וזרות מצד כל קרוביו ומיודעיו.

הרֵעים מנסים להחזיר את איוב בתשובה אך איוב קורא על כך תגר. דווקא במקום הקשה שבו הוא נמצא הוא מצליח לייצר חוויה דתית חדשה של קרבת אלוקים, חוויה הגדולה מן התשובה שהם מבקשים להוליך אותו אליה.