צופר הנעמתי עונה לאיוב אך בעצם לא מחדש דבר על דברי קודמיו. עיקר טענתו היא כי אנו רואים רק מקטע קטן מעולמו הגדול של הבורא וצריך להסתכל על הדברים בפרספקטיבה של זמן. הצלחת הרשע היא זמנית וכגודל הצלחתו כך גודל מפלתו.

בפרק י"ט פונה איוב אל הרֵעים ומתאר עד כמה הם במילותיהם פוגעים בו ומדכאים אותו. דווקא במצבו הקשה, כשהוא חש במלכודת, הוא מוצא את עצמו לגמרי לבד. הוא מבקש מרעיו שלפחות הם יהיו לצידו. וכשחש שאין עם מי לדבר מקווה שלפחות יכתבו מילותיו. את דבריו הוא מסיים בידיעה שיש אלוקים ובתקווה שיתגלה אליו.

איוב הסובל מתאר בפרקנו את תחושותיו הקשות, תחושות של ניכור וזרות מצד כל קרוביו ומיודעיו.

הרֵעים מנסים להחזיר את איוב בתשובה אך איוב קורא על כך תגר. דווקא במקום הקשה שבו הוא נמצא הוא מצליח לייצר חוויה דתית חדשה של קרבת אלוקים, חוויה הגדולה מן התשובה שהם מבקשים להוליך אותו אליה.

"טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ" (איוב י"ח, ד) 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב - דף ו עמוד א 

בפרק י"ח מובא נאומו השני של בלדד שהמסר שלו לכל אורכו הוא אחד: איוב אתה רשע! אלוקים פועל בצדק ואם באו עליך כל הצרות זה רק בגלל רשעתך.

איך חש ומתנהג אדם שמתה עליו אשתו? המדרש עונה על שאלה זו באמצעות שימוש בפסוקים מפרקנו.

מוטיב הרוח חוזר פעמים רבות בספר איוב. בפרקנו איוב חוזר ומתלונן על כך שרוחו נפגעה: "רוחי חובלה" (א). הרוח היא עיקר האדם, היא צלם האלוקים שבו, והפגיעה בה היא קשה ביותר. ללא הרוח אין טעם בחייו. אין לו תקווה.

מדרש מופלא על קריעת ים סוף שופך אור חדש על סיפורו של איוב.

'אם הייתי במקומכם' אומר איוב לרעיו... 'כנראה שגם אני הייתי נוהג כמותכם'. ככה זה כשמסתכלים מהצד.