מדרש על פסוק מפרקנו מלמד כי כל רוח צריכה רוח אחרת שתמתן אותה, כאשר לרוח הקשה ביותר יש צורך גם ב'בן נץ'. כך מלמד אדם בשם גניבא את החכמים. מה הוא רוצה לומר בכך? וכיצד זה קשור לספר איוב?

בפרקים כ"ב-כ"ו מופיע מחזור הויכוחים השלישי (והאחרון) בין איוב לרעיו. בפרקנו מובאים דברי אליפז לאיוב.

חטאי איוב (א-יא)

אליפז טוען שאיוב לא נענש לחינם. האל לא מפיק תועלת כלשהי מאדם שהולך בדרך הישר, ועל כן הוא שופט בצדק: "הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם בֶּצַע כִּי תַתֵּם דְּרָכֶיךָ" (ג), ומכאן אליפז מפרט את חטאי איוב, ומזכיר בעיקר חטאים מוסריים וחברתיים: "כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט… אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא" (ו-ט).

בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לרעיו. בפרקנו מובא מענה איוב לצופר.

פתיחה (א-ו)

איוב פותח את דבריו בבקשה לרֵעים שישמעו לו: "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם… פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה" (ב-ה).

הצלחת הרשעים (ז-טז)

בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לרעיו. בפרקנו מובאים דברי צופר לאיוב.

פתיחה (א-ד)

בפתיחת הנאום מודיע צופר שהדברים ששמע הם מביישים ועל כן הוא מבקש לענות לאיוב: "לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי. מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי. הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ" (ב-ד).

גורל הרשע (ה-כח)

בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לרעיו. בפרקנו מובא מענה איוב לבלדד.

תוכחה לרעים (א-ה)

איוב מוכיח את רעיו: "עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכּאוּנַנִי בְמִלִּים. זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי" (ב-ג)

בדידותו של איוב (ו-כ)

בפרקים ט"ו-כ"א מופיע מחזור הויכוחים השני בין איוב לרעיו. בפרקנו מובאים דברי בלדד לאיוב.

תוכחה לאיוב (א-ד)

בלדד פותח את דבריו בביקורת על טענות איוב: "עַד אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר. מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם. טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ" (ב-ד).

גורל הרשע (ה-כא)

בפרק ל"ח עונה ה' לאיוב מן הסערה. מה הביא לכך שזכה איוב להתגלות? מה פשר השאלות הרטוריות שמציג ה' לאיוב? ומהי הנחמה שייתכן ומצא איוב בשאלות אלו?

"וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (איוב ל"ח, י-יא) 

"ואומר" - מפרש מה היה הבריח, שזה היה דבר ה' ופקודתו מה שצויתי עליו לאמר "עד פה תבוא ולא תוסיף", כמו שנאמר: "אשר שמתי חול גבול לים (סביב) [חק עולם] ולא יעברנהו" (ירמיהו ה', כב). 

בפרק ל"ז מסיים אליהוא את המענה לאיוב. נעיין בשני הפסוקים האחרונים ונעמוד על עניינם.

"אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ" (איוב ל"ז, א) 

"אף לזאת" -

אף לפלאי המקום אשר יפעל בעת ירידת המטר

עם כי היא הקטנה שבפעולותיו

מכל מקום אף עליה יחרד לבי ויקפוץ ממקומו לגודל התמהון.