ישעיה מנבא כי הגויים עתידים להיות החקלאים ורועי הצאן של עם ישראל. כיצד דבר זה מסתדר עם העובדה כי יש עניין דווקא בעבודה עברית כפי שאף מבואר בתורה?

בפרק ס"ב מופיע הפסוק:

"וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ" (ה)

פסוק זה מתאר את היחס בין ה' לישראל לעתיד לבא כיחס בין חתן לכלה, מלא אהבה ושמחה.

בפיוט "לכה דודי" השתמש הפיטן בפסוק זה, אך הפך אותו:

"ישיש עליך אלקיך כמשוש חתן על כלה".

מילים אלה הולחנו, ולפניכם אחד הלחנים המוכרים, בביצוע להקת "הללויה".

מבדק קצר בזואולוגיה: מי הוא הסָס? מי הוא הרַהַב? ומי הוא התוֹא? מילים וביטויים מהפרק

"אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ" (ישעיהו ס', ה) 

ופחד ורחב לבבך -

"ופחד" כאדם הנבהל בבא אליו טובה רבה פתאום

"ורחב" לרוב הטובה ולרוב העם שיבאו בך

כי כמו שיצר הלב בעבור הרעה והצרה והאבל

כן ירחב לטובה ולשמחה.

בפרק כ"ד מתואר כיצד יפקוד ה' על צבא השמים וביניהם גם על החמה והלבנה עד אשר יבושו ויתכנסו. ואילו בפרק ל' נאמר שלעתיד יבהיק אורם הרבה יותר מאורם כיום. כיצד ניתן ליישב בין שני התיאורים הללו? ואיזה תיאור עתידי נוסף מובא בפרקנו?

הנבואה על הגאולה השלמה ושלא יהיה חורבן נוסף נסכה ביטחון אדיר בלב היהודים הסובלים, המעונים והמאמינים בכל הדורות. אבל היו לה שני מחירים כבדים.

בפרק ס"א מתוארת מערכת היחסים המיוחדת שתהיה בין העמים לישראל באחרית הימים. העמים יכירו בכך שעם ישראל ממלא תפקיד חשוב עבורם - ככהן, כלב האנושות - ומתוך הערכה ואהבה יעשו העמים עבור ישראל את העבודות החומריות.

מפרק ב' במגילת רות אנו למדים שההכרעה של הדמויות בסיפור להכיר או להתנכר לאלה שמגיע להם להיקרא בשם, היא שתקבע אם יגיע להן עצמן להיזכר בשמן, ומי שלא יכיר בזכות האחר לשם, שמו הוא יושמט מן הסיפור.

"כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל" (ישעיהו ס"ה, ח) 

מורה צריך לדעת לָעוּת את תלמידיו, להיות בעל לְשׁוֹן לִמּוּדִים ולשים את פניו לפעמים כחַלָּמִישׁ. מילים וביטויים מהפרק