"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח" (במדבר י"ב, א)

בימי הביניים הגיע לידי הראשונים ספר בשם 'דברי הימים של משה' המספר שבמנוסתו מפרעה הגיע משה לכוש לפני שהגיע למדין. רשב"ם קיבל ספר זה אך האבן עזרא טען שאין לסמוך עליו. 

"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר ל"ב, טז)

"לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ" (קהלת י', ב)

במדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב סימן ט

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. 
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר: הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (במדבר ל"א, א-ג)

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מטות סימן ג

לנגד עינינו מתפורר סיפור המסע במדבר. לא משברי הנהגה הם עניינם של סיפורי הניסיונות במדבר, אלא משברי אמונה.

זלמן שז"ר, בשירו "אַיֶּכָּה כָּלֵב", מציג את דמותו של כלב כדמות מופת למנהיג עוצמתי, המסוגל לעמוד באומץ מול דעות חולקות ומחלישות. אדם הרואה את הקשיים והסיכונים אך מכיוון שיש לו חזון ומפעמת בו רוח גדולה, הוא מסוגל לראות את האפשרות להתגבר על הקשיים, ולהגיד "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (ל). 

"וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם...
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י', לג-לה)

תלמוד בבלי מסכת שבת קט"ו ע"ב - קט"ז ע"א

תנו רבנן: "ויהי בנסע הארן ויאמר משה", פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה [נ' הפוכה], לומר שאין זה מקומה... ולמה כתבה כאן?

כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.

Moshe’s initial appeal to Pharaoh brings him to turn his attention to the Israelites, but the results are disastrous. In response, Moshe is sent by God to speak with Pharaoh a second time. His reaction to this is to say:“The Israelites would not listen to me; how then should Pharaoh heed me, a man of impeded speech!” Rashi notes that this is one of ten times in the Torah that we find the concept of Kal VaHomer (Argumentum a fortiori) -  Moshe makes a simple logical step – if the Israelites would not listen to him, how much more so Pharaoh will not listen.

בפרק הקודם קראנו על שליחת מרגלים ממדבר פארן לארץ כנען, כדי לבדוק את מצב הארץ. המרגלים שחזרו הוציאו דיבה על הארץ, וניהלו וויכוח עם כלב שטען שניתן לכבוש את הארץ, על אף הקשיים.

תגובת העם (א-י)

העם שומע את דברי המרגלים ופורץ בבכי. הם מתלוננים למשה ולאהרן ואומרים שהיה עדיף למות במצרים מאשר לבוא לארץ שבה ימותו גם כך. הם חושבים לשוב מצרימה, משה ואהרן נופלים על פניהם, ויהושע וכלב קורעים את בגדיהם, ומנסים לשכנע את העם שהכול יהיה בסדר, ושהארץ טובה, אך העם בתגובה מבקש לרגום אותם באבנים.

שליחת מרגלים לארץ (א-כ)

ה' מצווה את משה לשלוח אנשים לארץ כנען. לאחר רשימת המרגלים שנשלחים, שביניהם יהושע בן נון, משרת משה, וכלב בן יפונה, משה מבהיר את מטרת שליחת המרגלים: לבדוק מה מצב הארץ והתושבים בה.

המרגלים תרים בארץ (כא-כד)

המרגלים מגיעים ארצה, "וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב לְבֹא חֲמָת" (כא). הם עוברים בנגב, בחברון ורואים שם את ענקים. מנחל אשכול הם מביאים "זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד" (כג).