פרקנו הוא הפרק הראשון בספר במדבר, "חומש הפקודים". החטיבה הראשונה של הספר עוסקת בהכנות לנסיעה במדבר.

הציווי על המפקד ורשימת הנשיאים (א-יט)

ספר במדבר נפתח בתאריך: א' בחודש השני (מה שאנו מכנים היום חודש אייר). ה' מצווה את משה ואהרן לערוך מפקד בישראל "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל" (ג). למשה ואהרן יסייעו נשיאי השבטים "רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם".

המפקד (כ-מז)

בדיקה ניסית היא הדרך היחידה לברר אם אכן היתה עבירת ניאוף, והיא גם הסיכוי היחיד לשקם את הנישואין של אותו זוג.

Just before he passes away, Yaakov calls his sons to his bedside, saying: “Come together that I may tell you … Assemble and hearken, O sons of Jacob (Bereishit 49:1-2).

The repetition of the call to gather together, using different words, draws the attention of the reader and raises the question of the meaning of the words asifah (to come together) and kibutz (assemble) in this setting.

We find that many midrashim note this unique word usage.

שנה אחרי יציאת מצרים, הטמאים לנפש אדם אינם יכולים לוותר על השתתפות עם אחיהם לסבל ולתלאות בציון "יום השנה", והם שואלים: "למה נגרע?!"

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח', ב)

למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?

לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו,

שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו,

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

חייך, שלך גדולה משלהם - 

שאתה מדליק ומטיב את הנרות. 

הציווי על כיסוי כלי הקודש מלמדנו שהתקרבות יתר לקודש מסוכנת לא פחות מהתרחקות ממנו. האדם נדרש לאזן באיזון עדין בין שני הקצוות. 

החזרה על קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן, בסוף פרשיות המשכן, היא שירה - שירה למשכן ולשגרת העבודה שבו. 

"כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת" (ויקרא כ"ז, כט)

רמב"ן, משפט החרם:

ואני אומר, בשמא לאחר בקשת המחילה, שזהו פשט הכתוב בתורה: "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת", כלומר מה שהסכימו עליו הכל [=הציבור] והוחרם לדעתם, העובר עליו [=ונהנה מן החרם] לא יפדה בממון אלא חייב מיתה. 

סדר הפרשיות בפרקים כא-כב מותאם לרמת החשיבות והקדושה של הנידונים, ומלמד אותנו גם על היחס בין הכהנים הפשוטים לכהן הגדול.

"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כ"ו, מד)

ואף גם זאת - על דרך הפשט יאמר: אף על פי שאני עתיד להביא עליהם זאת הפורענות, לא אמאסם בגלות אבל אשמור להם הברית.

ועל דרך המדרש: אמר זאת על התורה שכתוב בה (דברים ד', מד): "וזאת התורה", ובא לרמוז שהתורה לא תזוז להם אפילו בהיותם בגלות בארץ אויביהם, כענין שהבטיח בפסוק (דברים ל"א, כא): "כי לא תשכח מפי זרעו".