Parashat Mishpatim deals with compensation for damages that a person must pay to his fellow. An examination of the verses points to the fact that there are different methods of payment that are required for different types of damage.

"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במדבר ל"ג, נג)

על דעתי זו מצות עשה היא. 

יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'.

ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'.

ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי ב) במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה... בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה.

האם התנ"ך הוא בעד המלוכה או נגד המלוכה? לפניכם ציטוטים מפסוקים שונים בתנ"ך. בחרו בכל פעם האם מהפסוק עולה שהתנ"ך הוא בעד מוסד המלוכה או נגדו?

שלושה מרכיבים שונים מתגלים בשמירת התורה - סגולת ישראל, קרבת ה', וצדקת משפטי התורה.

כמו רשימת קרבנות המוספים, גם פרקנו עוסק בעניין שלכאורה לא קשור באופן ישיר להכנות לכניסה לארץ: ענייני נדרים והפרתם. התורה מביאה את חוק הנדר באופן עקרוני, ואז מפרטת לגבי נדרי נשים – שתלוי במעמד האישה.

פתיחה (א-ג)

הכתוב פותח את פרשיית נדרים כך: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ג). הפרשייה עוסקת בשאלה מתי חלים הנדרים וכיצד ניתן להפר אותם. הפרשייה בנויה בצורה של פרט וכלל, כך שהכלל יבוא רק בסוף הפרשייה.

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר" (במדבר ל"ב, א-ב)

פרקנו מבהיר כי יכולתם של עם ישראל לנצח ולכבוש את הארץ איננה עצמאית, אלא תלויה ברצונו של ה'.

ספר "מסעי בני ישראל" רומז על סיפורי המדבר דרך שמות המקומות, אך מדוע לא נרמזו מעמד הר סיני, חטא המרגלים והנחלים משירת הבאר?