"וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר ל"ה, יא)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מסעי סימן יא

זה שאמר הכתוב: 
"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כ"ה, ח), "זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה" (שם, ו).

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ" (במדבר ל"ד, א-ב)

במדבר רבה (וילנא) פרשת מסעי פרשה כג סימן יא

"זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה" -מהו לכם?
לכם היא ראויה.

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'׃ 
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל', ב-ג)

במדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב סימן א

מקובל לחשוב שהצלחת האדם בדרכו מעידה על כך שהוא הולך בדרך הישר, ולכן הוא זוכה לסיעתא דשמיא. אולם מבלעם אנו לומדים שהדבר אינו מוכרח. הדרך להתמודד עם חוסר הוודאות היא באמצעות תפילה.

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם... לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם..." (במדבר כ"ב, ה)

"ויֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי: הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם..." (שם, י-יא)

"הנה עם יצא" - לשעבר משמע.

ובלעם אמר "הנה העם היוצא ממצרים" משמע שעכשיו הם יוצאים והולכים,

המשך הניסיון השלישי (א-יג)

בפרקנו ובפרק הבא יתוארו הניסיונות של בלעם לקלל את עם ישראל. בתמורת הקללות יבואו ברכות לעם ישראל שה' מכניס בפיו של בלעם.

הניסיון הראשון (א-יג)

בפרקים הקרובים (כ"ב-כ"ד) נקרא את סיפור בלק ובלעם ונסיונם לקלל את עם ישראל. סיפור זה שונה באופיו משאר הסיפורים שבספר במדבר בפרט ובתורה בכלל, מכיוון שעם ישראל לא לוקח בו חלק פעיל ומשה כלל לא נזכר בסיפור זה.

החשש של בלק (א-ו)

בני ישראל חונים בערבות מואב, ובעקבות אירועי הפרקים הקודמים, בלק, שהיה מלך מואב באותו זמן, חושש מפני בני ישראל "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא" (ג).

שליחת שליחים לבלעם (ה-כ)

"ובְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ" (במדבר כ"ח, ט-י)

לא הטריח במוסף של שבת יותר מדאי, אלא המוסף שוה לתמיד.

וחטאת אין בו כמו בשאר מוספין מפני כבוד השבת,

שאין לשחוט בשבת דבר נאכל לשום אדם אלא כל הקרבתם לגבוה.

ואף על גב דמוספי ראש חודש וימים טובים קריבים בשבת אם יארע בשבת,