"הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (ישעיהו ה', יח)

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב עמוד א

אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא [=עכביש],
ולבסוף דומה כעבותות העגלה,
שנאמר: "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". 

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כב סימן ו

מהו החטא של אותם "מגיעי בית בבית" (ח)? חטאם היה שהם קנו עוד בית ועוד שדה, בלי התחשבות, וכך העניים נותרו ללא מקום לגור בו וללא שדה להתפרנס ממנו, בלי כבוד ובלי עתיד.

תיאור הגאולה בפרקנו והרעיונות הכלולים בה מקביל לתיאור גאולת מצרים: רק הראויים יגאלו, הקשר המיוחד שיהיה בין ה' לישראל והסוכה המקיפה ומגינה. בכך אומר הנביא לישראל - כמו שהנבואה על גאולת מצרים התקיימה כך גם נבואת נחמה זו עתידה להתקיים.

פרקנו ממשיך את העיסוק בברית המדינית המתוכננת בין אחז למלך אשור בעקבות האיום של ממלכת ישראל וממלכת ארם על אחז מלך יהודה.

אות נוסף לאחז (א-ד)

ה' פונה לנביא ואומר לו לקחת גיליון (=פפירוס) ולכתוב עליו "למהר שלל חש בז", ולהחתים שני עדים על המסמך ההוא. לאחר מכן הנביאה (=אשת הנביא) ילדה בן, וה' ציווה את הנביא לקרוא לו בשם "מהר שלל חש בז" – מכיוון שעוד לפני שידע הילד לקרוא לאביו ולאמו, שומרון ודמשק המאיימות על אחז יפרעו.

פורענות או ביטולה (ה-טו)

"אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר... וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיהו ד', ד-ו)

(לקח טוב) פסיקתא זוטרתא בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ד

ר' אלעזר בשם ר' סימאי: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם...

אתה אמרת "ורחצו רגליכם" (בראשית י"ח, ד), חייך שאני פורע לבניך, במדבר, בארץ, ולעתיד לבא:

הנבואה הראשונה לאחז (א-ח)

הפסוק הראשון בפרק מציין את הרקע ההיסטורי של הנבואה, שמתואר במלכים ב ט"ז, ו-יח, שם מסופר על האיום של פקח בן רמליהו מלך ישראל ורצין מלך ארם על אחז מלך יהודה. אחז, שכנראה חשש מהאיום הזה, פנה לתגלת פלאסר מלך אשור וביקש ממנו לשתף פעולה ולפגוע בארם ובממלכת ישראל תמורת כסף וזהב מאוצרות המקדש.

"כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם׃ גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן׃ שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ׃ וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם׃ וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד" (ישעיהו ג', א-ה)

פרק ו' שונה מהפרקים האחרונים. בניגוד אליהם, הנבואה שנזכרת כאן, מובאת במסגרת חזון נבואי, שחלק מהפרשנים ראו בו גם את חזון ההקדשה של הנביא ישעיהו, אך אין הסכמה רחבה בנוגע לסוגיה הזאת.

תיאור השכינה (א-ד)

בנות ציון השתמשו בתכשיטים שהיו מקובלים בעולם הקדום מסביבן. תכשיטים אלו המתוארים בתוכחתו של ישעיהו לא היוו רק קישוט אלא שיקפו היטמעות בתרבות הזרה. מה בדיוק היו התכשיטים הללו?

ישעיהו מוכיח את המנהיגים: "ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם" (יד) - המדרש דורש זאת על אמירת שלום - חוסר אמירת השלום מעידה על זלזול בעני ועל התעלמות ממנו כדי להימנע מנתינת צדקה.